"והאמת והשלום אהבו"

[פלגיה]

"והאמת והשלום אהבו"

שאלה שנשאלתי היום על הפסוק מזכריה המופיע בחתימה שלי. "והאמת והשלום אהבו" הוא תנאי, או תוצאה?

 

[יוסי ר1]

לענ"ד לא תנאי ולא תוצאה, כי אם

ציווי. הפסוק בא בתוך פסוקים המבטיחים גאולה, הבטחה שאינה תלוייה במעשי העם. לכן, כשהדברים נכתבים כהכתבת עובדות שאמורות להתגשם ולקרות, גם הציווי נראה לי לא מותנה.

 

[פלגיה]

ציווי לפני או אחרי?

כלומר לפני התגשמות חזון הגאולה, או לאחריו, או גם וגם?

 

[מוגג]

מה ההקשר?

יד כִּי כֹה אָמַר, ה צְבָאוֹת, כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר ה צְבָאוֹת; וְלֹא, נִחָמְתִּי. טו כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה: אַל-תִּירָאוּ. טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ--אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. יז וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ, אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר, אַל-תֶּאֱהָבוּ: כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי, נְאֻם-יְהוָה. {ס} יח וַיְהִי דְּבַר-ה צְבָאוֹת, אֵלַי לֵאמֹר. יט כֹּה-אָמַר ה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ. {פ}

 

[אלי ו.]

גם אני חשבתי כך אבל

אם תסתכל בכל הפרק תראה שהפסוק הוא תאור הגאולה אחרי הצוויים. שים לב גם לציוויים. יד כי כה אמר יהוה צבאות כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר יהוה צבאות ולא נחמתי. טו כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את-ירושלם ואת-בית יהודה אל-תיראו. טז אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את-רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. יז ואיש את-רעת רעהו אל-תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל-תאהבו כי את-כל-אלה אשר שנאתי נאם-יהוה. רש"י מסביר שמשפט שלום הוא משפט של פשרה, במלים אחרות, משפט בו מתפשרים על האמת כדי להשיג שלום. בקונטקסט הזה ההמשך נראה כהבטחה לעתיד לבוא: יח ויהי דבר-יהוה צבאות אלי לאמר. יט כה-אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית-יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו.

 

[אלי ו.]

נראה כמו תוצאה

ראי גם תהלים פ"ה אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ; לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ. יא חֶסֶד-וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ; צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. יב אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח; וְצֶדֶק, מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. הפסוק מדבר על הדיסוננס בין האמת לשלום (כמו בתהלים בין החסד לאמת לצדק והשלום) שלא תמיד דרים בכפיפה אחת ומבטיח שלעתיד לבוא העולם יהיה טוב יותר והשלום לא יבוא על חשבון האמת ולהיפך.