רחוב האגס 1
New member
וגם זו התמודדות
אולי זה המקום, אולי לא - גם אם לא אמצא כאן פתרון, אולי אמצא כאן עוד פרספקטיבה: יש לי כיוון מאוד-מאוד ברור בחיים. כבר שנים, עוד מאז ילדותי (וזה היה לפני די הרבה זמן) אני יודע במה אני הולך לעסוק - ואיפה. זהו מקצוע שיש מעט מאוד מקומות שעוסקים בו, ומן הסתם אין הרבה מקומות עבודה בזה. צברתי בזה ניסיון, במקום שבו אפשר להתנדב ולצבור ניסיון, ואין ספק שזה נותן לי יתרון. אז איפה הבעיה? יש בעיה גדולה (ולא רק לי) להתקבל לעבודה בתחום הזה. המקום העיקרי בארץ שבו עובדים בזה, נמצא כבר שנים בבעיה תקציבית סבוכה, קשה מאוד לקבל לשם עובדים חדשים, וכשמתקבלים לשם עובדים - זה בתנאים מאוד לא יציבים, שבוודאי ובוודאי שאי-אפשר להתפרנס מהם. גם למעט הזה קשה מאוד להגיע. חוץ מזה - זה תחום שדורש הרבה כוחניות (לא פיזית) והרבה מאבקי יוקרה, צריך גם מאוד-מאוד למצוא חן בעיני הקובעים (נו, איפה לא?) וגם לדעת להיאבק על מעט המקומות שיש. את התכונה הזו - לא קיבלתי. במשך השנים שעברו אמז השחרור שלי מהצבא, כשניסיתי להשתלב בתחום, למדתי הרבה על מאבקים ועל מרפקים. כנראה שבשביל זה היה שווה לעבור את כל השנים האלה. המקום שאליו אני מנסה להתקבל, עומד לעבור בקרוב רפורמה, שנועדה גם ליעל אותו תקציבית, אבל אחד השלבים שבזה (ומה שמעניין אותי יותר מהכל, מן הסתם), הוא הפרשה של עובדים ותיקים לגימלאות מוקדמות (בשביל צמצום בכוח האדם) והכנסת כוח אדם חדש, בכמות מצומצמת יותר. במילים אחרות - זו ההזדמנות שלי. אבל - נודע לי שיש אפשרות שגם כוח האדם המצומצם הזה לא יוכנס, ועובדים קיימים יידרשו לעשות תפקידים שאין להם בהכרח כישורים אליהם, אבל זה מה שיצמצם שם בכוח אדם. עומדים להיאבק בזה שם, כי זה בלתי אפשרי לתפעל כך את המקום, אבל הלוואי שידעתי שהמאבק הזה אכן יצליח ושזה יאפשר להכניס גם אותי לשם. אבל מה? עכשיו תשאלו - מה אתה עושה בינתיים? ופה בדיוק הבעיה: אני לא מצליח להשתלב בעבודות אחרות. כמה שזה ישמע מוגזם ברוב העבודות שעבדתי בהן עד היום לא הצלחתי. לא הצלחתי ללמוד את העבודה, וכמה פעמים אפילו לא עברתי את תקופת ההתלמדות. במקרים היותר טובים הייתי עובד בינוני, ובמקרים אחרים, גם אחרי זמן רב עדיין הייתי עובד ברמה מאוד התחלתית ואלמנטרית ועדיין הייתי צריך על כל צעד קטן שלי לשאול את האחראים עלי מה עלי לעשות - לא הצלחתי להפנים הוראות והנחיות איך לעבוד. כשזה לא התחום שלי - זה לא התחום שלי ובענק. אני מצליח בעבודות רק כשאכפת לי ממקום העבודה. זה מה שמניע אותי וזה מה שעוזר לי ללמוד את מה שעלי לעשות. לעבוד בסתם עבודה, כדי שיהיה במה לעבוד - זו המכשלה שלי. כמה שזה יישמע קיצוני - אני לא רואה איך אני משתלב בתחום אחר. אני לא רואה איך אני מצליח להכיל תחום אחר שלא התעניינתי בו מעולם ואיך אני מצליח לתפקד בתחום שכל הקשר שלי אליו הוא לא כישורים טבעיים שלי, אלא רק משום שבמקרה הגעתי למקום עבודה שזה מה שעושים בו. התרחיש שהכי מפחיד אותי - מה אני אמור לעשות במקרה שלא אצליח להתקבל לעבודה שאותה אני רוצה? אני לא רואה אתעצמי מצליח למצוא לי תחום חדש וייעוד חדש. כמה זמן אפשר להסתמך על עבודות זמניות לזמן קצר שגם אותן אני מוצא לעיתים רחוקות?
אולי זה המקום, אולי לא - גם אם לא אמצא כאן פתרון, אולי אמצא כאן עוד פרספקטיבה: יש לי כיוון מאוד-מאוד ברור בחיים. כבר שנים, עוד מאז ילדותי (וזה היה לפני די הרבה זמן) אני יודע במה אני הולך לעסוק - ואיפה. זהו מקצוע שיש מעט מאוד מקומות שעוסקים בו, ומן הסתם אין הרבה מקומות עבודה בזה. צברתי בזה ניסיון, במקום שבו אפשר להתנדב ולצבור ניסיון, ואין ספק שזה נותן לי יתרון. אז איפה הבעיה? יש בעיה גדולה (ולא רק לי) להתקבל לעבודה בתחום הזה. המקום העיקרי בארץ שבו עובדים בזה, נמצא כבר שנים בבעיה תקציבית סבוכה, קשה מאוד לקבל לשם עובדים חדשים, וכשמתקבלים לשם עובדים - זה בתנאים מאוד לא יציבים, שבוודאי ובוודאי שאי-אפשר להתפרנס מהם. גם למעט הזה קשה מאוד להגיע. חוץ מזה - זה תחום שדורש הרבה כוחניות (לא פיזית) והרבה מאבקי יוקרה, צריך גם מאוד-מאוד למצוא חן בעיני הקובעים (נו, איפה לא?) וגם לדעת להיאבק על מעט המקומות שיש. את התכונה הזו - לא קיבלתי. במשך השנים שעברו אמז השחרור שלי מהצבא, כשניסיתי להשתלב בתחום, למדתי הרבה על מאבקים ועל מרפקים. כנראה שבשביל זה היה שווה לעבור את כל השנים האלה. המקום שאליו אני מנסה להתקבל, עומד לעבור בקרוב רפורמה, שנועדה גם ליעל אותו תקציבית, אבל אחד השלבים שבזה (ומה שמעניין אותי יותר מהכל, מן הסתם), הוא הפרשה של עובדים ותיקים לגימלאות מוקדמות (בשביל צמצום בכוח האדם) והכנסת כוח אדם חדש, בכמות מצומצמת יותר. במילים אחרות - זו ההזדמנות שלי. אבל - נודע לי שיש אפשרות שגם כוח האדם המצומצם הזה לא יוכנס, ועובדים קיימים יידרשו לעשות תפקידים שאין להם בהכרח כישורים אליהם, אבל זה מה שיצמצם שם בכוח אדם. עומדים להיאבק בזה שם, כי זה בלתי אפשרי לתפעל כך את המקום, אבל הלוואי שידעתי שהמאבק הזה אכן יצליח ושזה יאפשר להכניס גם אותי לשם. אבל מה? עכשיו תשאלו - מה אתה עושה בינתיים? ופה בדיוק הבעיה: אני לא מצליח להשתלב בעבודות אחרות. כמה שזה ישמע מוגזם ברוב העבודות שעבדתי בהן עד היום לא הצלחתי. לא הצלחתי ללמוד את העבודה, וכמה פעמים אפילו לא עברתי את תקופת ההתלמדות. במקרים היותר טובים הייתי עובד בינוני, ובמקרים אחרים, גם אחרי זמן רב עדיין הייתי עובד ברמה מאוד התחלתית ואלמנטרית ועדיין הייתי צריך על כל צעד קטן שלי לשאול את האחראים עלי מה עלי לעשות - לא הצלחתי להפנים הוראות והנחיות איך לעבוד. כשזה לא התחום שלי - זה לא התחום שלי ובענק. אני מצליח בעבודות רק כשאכפת לי ממקום העבודה. זה מה שמניע אותי וזה מה שעוזר לי ללמוד את מה שעלי לעשות. לעבוד בסתם עבודה, כדי שיהיה במה לעבוד - זו המכשלה שלי. כמה שזה יישמע קיצוני - אני לא רואה איך אני משתלב בתחום אחר. אני לא רואה איך אני מצליח להכיל תחום אחר שלא התעניינתי בו מעולם ואיך אני מצליח לתפקד בתחום שכל הקשר שלי אליו הוא לא כישורים טבעיים שלי, אלא רק משום שבמקרה הגעתי למקום עבודה שזה מה שעושים בו. התרחיש שהכי מפחיד אותי - מה אני אמור לעשות במקרה שלא אצליח להתקבל לעבודה שאותה אני רוצה? אני לא רואה אתעצמי מצליח למצוא לי תחום חדש וייעוד חדש. כמה זמן אפשר להסתמך על עבודות זמניות לזמן קצר שגם אותן אני מוצא לעיתים רחוקות?