דניאל הירושלמי
New member
וגם אני סרוג בארון.
היי, על "סרוגים" שמעתי כבר מזמן, אבל היא לא עניינה אותי במיוחד. בימים האחרונים נאלצתי להשאר בבית, כיוון שהבריאות שלי איננה במיטבה. החלטתי שהגיע הזמן ונכנסתי לאינטרנט לראות את הסידרה. ראיתי את כל הפרקים ברצף. ראיתי, התעצבתי ובסוף גם בכיתי. אני זוכר את עצמי כילד קורא את "פינת השלולית" בעיתון כל שבוע. פעם היה שם נסיך שכתב לנסיך אחר. איזה התרגשות זאת הייתה, ואפילו לא הבנתי למה. ראיתי את הסידרה והתעצבתי עד מאוד. השורה התחתונה תמיד חוזרת, גם אם אקבל את עצמי, גם אם ארגיש שלם עם עצמי, את ה"סרוג" אי אפשר יהיה להוציא ממני. את הרצון להיות בקשר כמו כולם מסביבי. להתחתן כמו כולם מסביבי.למצוא דירה יחד, להזמין את הזוג מהדירה למטה לארוחת שבת. ראית את הסידרה והתעצבתי עד מאוד. הם אומנם רווקים גלמודים, אבל לפחות יש מקום לתקווה. לי כבר אין תקווה.
היי, על "סרוגים" שמעתי כבר מזמן, אבל היא לא עניינה אותי במיוחד. בימים האחרונים נאלצתי להשאר בבית, כיוון שהבריאות שלי איננה במיטבה. החלטתי שהגיע הזמן ונכנסתי לאינטרנט לראות את הסידרה. ראיתי את כל הפרקים ברצף. ראיתי, התעצבתי ובסוף גם בכיתי. אני זוכר את עצמי כילד קורא את "פינת השלולית" בעיתון כל שבוע. פעם היה שם נסיך שכתב לנסיך אחר. איזה התרגשות זאת הייתה, ואפילו לא הבנתי למה. ראיתי את הסידרה והתעצבתי עד מאוד. השורה התחתונה תמיד חוזרת, גם אם אקבל את עצמי, גם אם ארגיש שלם עם עצמי, את ה"סרוג" אי אפשר יהיה להוציא ממני. את הרצון להיות בקשר כמו כולם מסביבי. להתחתן כמו כולם מסביבי.למצוא דירה יחד, להזמין את הזוג מהדירה למטה לארוחת שבת. ראית את הסידרה והתעצבתי עד מאוד. הם אומנם רווקים גלמודים, אבל לפחות יש מקום לתקווה. לי כבר אין תקווה.