צודק באמת אני מחזיר בתשובה סוג ד´
וכראיה , אפילו את עצמי לצערי אני לא מצליח להחזיר בתשובה. וכן אני עדיין חושב שהתורה מדהימה, וגם אם היא הייתה מזוייפת כטענתך עדיין הייתי חושב כך, יש בה כ"כ הרבה מידע ומוסר השכל וחוכמה יותר משלומדים לתואר בפסיכולוגיה באוניברסיטה. עובדה, אחרי שאנשים מתייאשים מהפסיכולוגים הם פונים לרב. סע ב5 בבוקר לבית הכנסת של הרב פירר בבני ברק ותראה כמה חילונים מחכים בתור כדי לשוחח עימו, כשבעצם כל מה שיש בידו הוא החומש. התורה בסה"כ מורה לך את הדרך להתמודדות עם הקיום שלנו בעולם אליו היגענו בעל כורחינו ואכן מצוטט בכתובים שהיגענו לעולם בעל כוחינו אך משהיגענו עלינו להתמודד, וזו כל המהות, התמודדות עם כל רגע ורגע עם כל נשימה ונשימה עם כל מחשבה ומחשבה עם כל מעשה ומעשה. וגם אם זה סיפור שמישהו המציא, אז לדעתי מי שהמציא את הסיפור ומי שהמציא את אלוהים הוא גאון. כי בתכלס כל האמונות מובילות אל אותו המקום ולכולם יש מטרה דומה רק שהדרכים מתוארות אחרת, אבל תאר לך שכל אדם שנולד היה צריך להיות עסוק כל הזמן בלחפש בעצמו שיטות להתמודדות עם החיים והרי יש שיטה כזו ושיטה אחרת ועוד שיטה ועוד אחת, האדם היה ניתקף בילבול ושיגעון ואם הוא לא היה שם קץ לחייו כמו שרבים עושים הוא היה מממשיך להיות עסוק במשך כל חייו המתוסכלים לחפש את הדרך "הנכונה". וכל דרך יכולה להיות נכונה, אבל אם אתה גר בישראל תתעסוק בתורה של ארץ ישראל, אם אתה גר בהודו אז תעסוק בתורתו של בודהה ואם אתה גר באירן תעסוק בתורתו של מוחמד, וזה מה שהרוב עושים, העיקר שתוכל לעבור את החיים האלה בהתמודדות ראויה. בסה"כ למרות כל המחקרים והלימודים והספרים שנכתבו, אין לנו הסבר ממשי למשמעות החיים, ההסבר ההגיוני היחיד זה למצוא הסבר לא הגיוני וזה הדבר ההגיוני היחיד שאפשר לעשות כדי להתמודד עם חוסר ההגיון שבקיומינו. האנשים שכתבו את התורה, בין אם שהמציאו אותה או שלא, היו חכמים דיים לקלוט את הכאוס בו האנשים נמצאים בחיים ואת חוסר המשמעות הקיומית עד שראו צורך לכתוב מדריך לחיים, בין אם הוא סיכום של מאורעות אמיתיים ובין אם אלו סיפורים שהומצאו לצורך הבנה והסבר של עניין מסויים. פעם לפני שנים חשבי לעצמי בגיחוך , כיצד החרדים יכולים להיות כ"כ טיפשים??? הרי היה לי ברור עוד כשהייתי ילד קטן שאין כלום ואלוהים בכלל לא קיים, כשגדלתי קצת ראיתי קצת מעבר לכך, הבנתי גם שעדיף להיות מרומה מאשר להטיל ספק בכל. ראיתי פעם כתבה מדעית על אישה חולה שהייתה צריכה לעבור ניתוח אך למרבה הצער היא הייתה רשיה לחומרי הרדמה עד כדי סכנת מוות, לכן עשו לה את הנתוח תוך שימוש באוטוסוגסטיה היא החליטה בהסכמה להאמין בא נאמר בבלוף מסויים שישכנע אותה שלא כואב לה כלום, וכך היא נותחה כשהיא במצב היפנוטי בלא שתחוש כל כאב כשחתכו את בשרה. אנשים מאמינים כי הם רוצים להאמין, למה? כי ככה יותר קל לחיות. דרך החיים שלך יותר טובה? לפי העוינות שבתגובות שלך כאן אני למד שההתמודדות שלך עם החיים קשה ומתסכלת ובוודאי לא מספקת כמו שהיית רוצה שהיא תהיה. איזה משמעות יש בחייך? אם בכלל...