ובכן... כמובטח !!
אז ככה... אתמול מרין שאלה אותי לספר לכם מה קרה שהביאני עד הלום... (כאב הלב, הגעגועים... כל זה) אספר את הסיפור אך אשמיט ממנו מספר פרטים וזה מסיבות מובנות (תיכף תבינו) למי שהציץ בכרטיס שלי הבין שאני נשוי... כבר כ- 8 שנים לצערי לא יותר מדי באושר. ביני לבין אישתי במהלך השנים עליות מעטות וירידות רבות, בקיצור... לא הכי טוב שבעולם. לפני כשנתיים תוך כדי שיטוט בחדרי הצ´אט פגשתי בחורה... גם נשואה. התחילה שיחה סתמית... להעביר את הזמן, בטח יודעים איך זה. חשוב להגיד שלא אני ולא היא חשבנו או אפילו חלמנו שאי פעם נבגוד בבני הזוג שלנו. סיפרנו שלא טוב לנו בבית... שפכנו את הלב. משיחה לשיחה החל להתרחש דבר מה... פתאום כל מיני רגשות רדומים התעוררו (האם זו אהבה ? איך זה יכול להיות ? אנחנו לא נפגשנו אפילו ?) עברנו לשיחות טלפון... שיחות ארוכות.. שיחות נפש, חלקן כואבות... חלקן משעשעות... והרגשות החלו לבצבץ מתחת לפני השטח בעוצמה הולכת וגוברת. בסופו של דבר... על אף המשמעויות הברורות... ואחרי די הרבה זמן הגענו לפגישה... קסומה... בלתי נשכחת, שלאחריה באו עוד... נדלקה אש של אהבה מדהימה, המדהימה ביותר שהיתה לי בחיים. אבל מה, היא נשואה, אני נשוי, לה ילדים, לי ילדה (מקסימה שאני מת עליה) לא רצינו לפגוע במסגרות) הסיפור נמשך עד לפני שבוע למעשה... היו עליות וירידות, היו אי הבנות, אבל תמיד האהבה ניצחה. עד ש... קרה דבר שלא יכולנו להתעלם ממנו, (לא יכול לפרט כעת) והחלטנו במשותף לנתק את הקשר כדי לא לפגוע במי שלא צריך להיפגע. מאז... אחרי שכל יום דיברנו 5-6 פעמים... פתאום לא שומעים, לא מדברים... וזה כואב, כל כך כואב. יש דבר אחד שמנחם, שאולי יום אחד בעתיד אפשר יהיה להיות יחד שוב הפעם על אמת מי יודע... אני והיא לא נפגשנו סתם, היה לנו תפקיד למלא אחד בחיי השני. אולי גם לא מילאנו אותו עוד... אולי יש עוד זהו... זה הסיפור שהבטחתי... כולו אמת... כולו מהחיים
אז ככה... אתמול מרין שאלה אותי לספר לכם מה קרה שהביאני עד הלום... (כאב הלב, הגעגועים... כל זה) אספר את הסיפור אך אשמיט ממנו מספר פרטים וזה מסיבות מובנות (תיכף תבינו) למי שהציץ בכרטיס שלי הבין שאני נשוי... כבר כ- 8 שנים לצערי לא יותר מדי באושר. ביני לבין אישתי במהלך השנים עליות מעטות וירידות רבות, בקיצור... לא הכי טוב שבעולם. לפני כשנתיים תוך כדי שיטוט בחדרי הצ´אט פגשתי בחורה... גם נשואה. התחילה שיחה סתמית... להעביר את הזמן, בטח יודעים איך זה. חשוב להגיד שלא אני ולא היא חשבנו או אפילו חלמנו שאי פעם נבגוד בבני הזוג שלנו. סיפרנו שלא טוב לנו בבית... שפכנו את הלב. משיחה לשיחה החל להתרחש דבר מה... פתאום כל מיני רגשות רדומים התעוררו (האם זו אהבה ? איך זה יכול להיות ? אנחנו לא נפגשנו אפילו ?) עברנו לשיחות טלפון... שיחות ארוכות.. שיחות נפש, חלקן כואבות... חלקן משעשעות... והרגשות החלו לבצבץ מתחת לפני השטח בעוצמה הולכת וגוברת. בסופו של דבר... על אף המשמעויות הברורות... ואחרי די הרבה זמן הגענו לפגישה... קסומה... בלתי נשכחת, שלאחריה באו עוד... נדלקה אש של אהבה מדהימה, המדהימה ביותר שהיתה לי בחיים. אבל מה, היא נשואה, אני נשוי, לה ילדים, לי ילדה (מקסימה שאני מת עליה) לא רצינו לפגוע במסגרות) הסיפור נמשך עד לפני שבוע למעשה... היו עליות וירידות, היו אי הבנות, אבל תמיד האהבה ניצחה. עד ש... קרה דבר שלא יכולנו להתעלם ממנו, (לא יכול לפרט כעת) והחלטנו במשותף לנתק את הקשר כדי לא לפגוע במי שלא צריך להיפגע. מאז... אחרי שכל יום דיברנו 5-6 פעמים... פתאום לא שומעים, לא מדברים... וזה כואב, כל כך כואב. יש דבר אחד שמנחם, שאולי יום אחד בעתיד אפשר יהיה להיות יחד שוב הפעם על אמת מי יודע... אני והיא לא נפגשנו סתם, היה לנו תפקיד למלא אחד בחיי השני. אולי גם לא מילאנו אותו עוד... אולי יש עוד זהו... זה הסיפור שהבטחתי... כולו אמת... כולו מהחיים
