בבר
להגיד לך לא לדכא לי את הפורום... זו חוצפה.. אז אני לא אגיד. אבל אני אגיד מה דעתי על כל העניין הזה שלך... קצת ניראה לי תמוהה כל הסיפור עם ידיד שלך.. מצטערת... אני אדם חשדן לא מאמינה לכל אחד ... (במיוחד לאחד שיש לו אינטרס ) ... את בוחרת להאמין. זו בעייה שלך. אני לא מתערבת לך בזה... מה שכן אני אגיד... שעד עכשיו נמנעתי מלהגיב ונתתי לך להתבטא כרצןנך. אבל.. לאט לאט זה מתחיל להזכיר לי את הסיפור ב- 20 שהיה אז.. אני לא מוכנה לזה כאן בפורום שלי ולכן אני מוצאת לנכון לשים כאן את הגבולות. דבר ראשון ... עניין טכני. אני מאוד מאוד רוצה שתשרשרי את הודעותייך. את משאירה לתומר, לליאור ולבלו את הודעה הודעה פחות או יותר, אחת אחרי השנייה. ואלו הודעות אישיות. אני לא הכי מסמפטת אותן. תשרשרי אותן. דבר שני.... בעניין התמיכה. את זורקת הרבה דברים באוויר... ומוציאה כאן לפורום שלי ולאנשים שבו (שגם את חלק מהם) שם לא הכי טוב. אני לא אוהבת לחשוב שאנשים לא עמדו במילה שלהם. יש לך משהו להגיד - תגידי אותו. חד וחלק. אל תזרקי רמזים. אני לא מכירה את הסיפור. לא יודעת מה הקטע שלך עם החבר`ה כאן ומי הבטיח מה. יודעת שאת תמיד באה באותן טענות. שרע לך וכו`. אז אולי תעשי עם עצמך משהו? נוח לך שככה יסתכלו עלייך? *** ובנימה יותר אישית. מציעה לך באמת לקדם את עצמך קודם כל. ידיד שלך שהכרת .. כמה זמן? שבועיים, שלוש... ``ידיד``... לא יודעת עינב.. הכל אצלך תמוה ביותר ובכל זאת את מבקשת את עזרת כולם. אני חושבת שאחד הדברים הכי יפים פה שכולם עוזרים לכולם, אבל איפשהו נמאס. באיזו נקודה נמאס לאנשים להיות ליד אדם שתמיד רע לו ותמיד מתבכיין. תעשי משהו עם עצמך. הלימודים שלך. החיים שלך. מערכות היחסים שלך. באמת, בשבילך, הגיע הזמן לשים את הגבול, להגיד - עד כאן... ולהתחיל לחיות. כל כך טוב לך לחיות עם העצב? ואל תעני לי שככה זה או שאת לא ממש רוצה וזה בא לך בכל זאת. תחיי. תתבגרי. צאי מהבועה שלך. זהו. בהצלחה לך. אה... ואל תאמיני לכל אחד שקורא לעצמו ``ידיד``.