ואני ואבא

[גנימדס]

תודה....

לפעמים זה מגיע כמשהו מההורים, אבל במקרה שלי זה היה קצת שונה...
אני רמגיש ששפכתי יותר מידי כביסה מלוכלכת, אז לא אפרט...
תודה!!!

 

[פורטי40]

תודה על התגובה, חביבתי

 

[פורטי40]

תוכל לספר לנו איך אתה מכבד את אביך?

מה אתה עושה בשבילו? מה הוא עושה עבורך? איך אתם מבלים ביחד? האם הוא מראה את אהבתו כלפיך? מה הוא היה אומר אילו היה יודע שאתה שותף בפורום הזה?

 

[פורטי40]

אז הקשר ביניכם הוא די שיטחי?

אתם מדברים על תורה ותפילה, אבל לא על עצמכם? לא דנים במה שאתם מרגישים,? לא מספרים זה לזה מה משמח ומה מעציב אתכם?

 

[DannyDinn]

וגם את הגנים

סבירות של 50/50 שאת הגן ההומואי קיבלת מאביך, אז למה לא לשתף אותו במתנה הנהדרת הזאת? ועוד דבר - אין מצווה לשמוע בקול ההורים. כיבוד הורים משמעה רק זה, לכבדם.

 

[גנימדס]

השתדלתי לכבד

אני חושב שאחרי עשרים שנה שהוא איננו זה בסדר להגיד שלא הסתדרנו, צר לי שאתה חושב שביקרת איננה כבוד.

 

[פורטי40]

אנחנו משפחה דתית, דברנו על תורה ותפילות וגם

הרבה מאד על מה אני מרגיש, מה אבא שלי מרגיש, על יחסי בן לאבא, איך משפיעה ההומוסקסואליות שלי על הרגשות שלו, ואיך, כתוצאה מזה, מושפעים הרגשות שלי. זה חשוב מאד וזה וודאי לא תיפלות.
לצערי הציטוטים שלך מהכתובים נשמעים רובוטיים, בלי שום רגש, בלי שום הרגשה. רק ציטוט אוטומטי, ולכן אי אפשר להסיק מהם על טיב הקשר שלך עם האבא שלך.

 

[DannyDinn]

לא מתחכם.... ביולוגיה

או שלא שמעת על זה?
אם אתה הומו הרי שקיבלת את זה ממישהו בגנים, וזה לא אומר שאבא שלך הוא הומו או אמא שלך לסבית, זה רק אומר שאחד מהם לפחות נושא את הגן הזה והעביר אותו אליך. פשוט מאוד, כמו צבע העיניים שלך, צבע השיער, צורת האף, מבנה הגוף וכל שאר הגנים שקבלת מהוריך
ועוד דבר, זה שהם נשואים עשרים שנה לא אומר שום דבר על אביך. גם אני נשוי (אמנם רק 19) ואני הומו.

יום טוב
נב בן כמה כבודו?

 

[חילוני עם כיפה]

המלבין פני חברו ברבים...

...אתה יודע מה ההמשך

אבל אני חושב שעברת את הגבול

השאלה האם אתה אמתי, או סתם טרול...

 

[פורטי40]

הוא לא מספר דבר על עצמו, רק מצטט כמו רובוט

 

[גנימדס]

ואני ואבא

אתמול היתה אזכרה לאבא שלי.
הוא נפטר שהייתי בגיל 11. ובנגוד למה שנהוג לחשוב- לא כאב לי כשהוא נפטר.
אחרי 20 שנה,אני כבר יכול להגיד בקול שלא ממש הסתדרנו כשהייתי ילד, וסביר להניח שלא היינו מסתדרים היום כאנשים בוגרים.

הוא היה יליד שנות הארבעים, גבר מצ'ואיסט מאד עם התנהלות של "גבר-גבר" , ואני הייתי רחוק מזה. הוא ניסה לחבר אותי לתחומים "גבריים"- לדחוף אותי לשחק כדורגל, לעשות ספורט ואין לי ספק שאם היינו מכירים בגיל הבגרות היה מדבר איתי על להכיר בנות ללא הרף. רוב הזמן אני זוכר אותו כועס, עצבני, מאיים ולא נעים במיוחד.

כילש שמעתי שירים כמו"לאבא שלי יש סולם". שיר הערצה לאבא. ולא התחברתי אליו אף פעם. לא הבנתי איך מישהו יכול הגיד שאבא שלו הוא הכי בעולם,ועד היום שאני שומע אותו יש לי תחושה לא נעימה. שלא לדבר על השיר של שלומי שבת, משהו מרגיש לי כל כך מנותק מההויה שהם מספקים עליה. כאילו גדלתי במערה בציבילזציה אחרת לגמריי.

אחד המשפטים הכי נוראים שאמרו לי בא מאחותי: "מזלו של אבא שלא ראה מה יצא ממך".
זה משפט נורא שמעולם לא סלחתי לה עליו- אבל הוא גם נכון....חצי שנה אחרי שאבי נפטר התאהבתי בילד מהכתה המקבילה וקלטתי שאני הומו, תהליך מאד קשה. אם הייתי עובר אותו כשאבי היה בתמונה- אין לי מושג מה היה קורה. אך היציאה מהארון היתה מסתמנת כבלתי אפשרית.
אם אבא שלי היה חי- אין ספק שחיי היו נראים אחרת לגמרי. אין ספק שהייתי מפחד לצאת מהארון, מפחד לאכזב, מפחד לעמוד מולו ונגרר לחיי בדידות וסוד קשים מנשא.


כילד היה לי ברור שאני לא רוצה להיות אבא. זה משהו שמאד קשה לי להעלות על הכתב- אבל משום מה היה לי ברור שאני לא רוצה ליפול למקום הזה.
היום,כשאני רואה את בני גילי מתחילים להביא ילדים, כשאני רואה איך בן זוגי מתנהל מול אבא שלו אני מבין שיכול להיות גם אחרת. שזה משהו תלוי אופי ומשתנה מאחד לשני.

לפעמים אני חושב שזה לא רק היחס שלי לאבהות. אלא כל היחס לגברים בכלל.
או אם היה לי אבא אחר,אולי לא הייתי הומו. אולי הייתי מסתכל על נשים בצורה אחרת וגברים בצורה אחרת. אולי הייתי מתקשר יותר טוב עם העולם ומגיב יותר טוב בסיטואציות חברתיות.....
במשך הרבה שנים תהיתי זאת ביני לבין עצמי,
ואז הגעתי למסקנה ש"אם" זו מלה שלא מובילה לשום מקום. זה מה שיש וזהו.....


אז זה היה על אבא שלי, בקצרה.
אתם מזומנים לשתף, להגיב ולספר על האבות שלכם....

 

[DannyDinn]

סמפטום של שטיפת מח

 

[פורטי40]

אבא שלי

גגנימדס, צר לי לשמוע על הניתוק מהאבא.
כנראה נתמזל מזלי, והיה לי אבא נהדר! הוא היה חזן העיר וכולם הכירו אותו ואהבו אותו, איש נוח מזג ומאיר פנים. ואותי הכירו כ"בנו של..."
בהיותו בן 83 הוענק לו תואר "אזרח כבוד" של העיר. לא יכולתי להשתתף בטקס, בהיותי בקנדה. שלחתי למארגנים את המכתב הבא, כדי שיוקרא מעל הבימה בטקס. הנוכחים התרגשו ובקשו עותקים של המכתב. הנה הוא:
------
ב"ה י"א אלול תש"ס קנדה, 11.9.2000

אבא יקר ואהוב,

כמה נדיר אבא אוהב כזה, שהוא גם ידיד ובן שיחה!

מילדותי ועד היום סוככת עלי מפני כאב, רוע ועגמת נפש. לימדת אותי נימוסים והליכות ודרכי נועם עם רבנים ותלמידים, עם חברים ועם זרים, עם חיה ואדם ואל.

ובהיותי לאיש, נהיית לי לידיד טוב משיב נפש, מעניק לנו שנים של שירה וחיוך, משרה פיוס ושלום, תואם ומשלים את תכונות אמא, זכרונה לברכה, החכמה והאמיצה. אבוי, לא זכתה לראות בייקר שחולקים לך היום. אבל ברוחנו היא איתנו היום יחד עם אחי, ומשפחתו.

ואני, שהגורל הטילני למחוזות רחוקים, שקטים, קרים, נדיבים וגאים, אמנם לא כאן בגוף, אבל ודאי אתך בנפש.

אבא, ביום גדול זה, שבו מביעים תושבי עירנו את הכרתם בתכונותיך ובפעלך, אני מאחל שתתמיד להרעיף עלינו מטובך עוד שנים ארוכות בבריאות ואושר.

אוהב, בנך,

-----
אבי נפטר בשיבה טובה בגיל 93 לפני ארבע שנים, על ערש הדווי הוא גם חיפש את בן זוגי, אותו הכיר היטב, ופניו אורו למראהו ליד המיטה בבית החולים. אבי נרעש כשראה שבבית החולים מגישים מצות, והוא לא נכח בלילה הסדר בערב שלפני אישפוזו. במשך שנים רבות הוא עצמו ערך סדרים ציבוריים בבתי מלון, בבתי אבות ובמרכזים קהילתיים.

 

[גנימדס]

אף פעם אל הבנתי את הספורים האלה

אתה יודע, קשה לי להבין ספורים כאלה, כל פעם שאני שומע משהו כזה אני תוהה עד כמה זה אפשרי

 

[פורטי40]

לא הבנתיך , גנימדס

 

[DannyDinn]

התפקיד של אבא

זה להכין את ילדיו לעולם. לא רק להגן ולשמור ולעטוף בצמר גפן, אלא גם ללמד ולתת הזדמנויות להתנסות במה זה אומר לחיות. אבא שלי נכשל בתפקידו כאבא. אני מקווה שעם ילדי לא אעשה את אותם טעויות. כילד גדלתי בבועה שומרת ומגנה. לא היה חסר לי דבר. קיבלתי את ה"חינוך״ הכי טוב שהורי האמינו בו. אבל לא קיבלתי אף שיעור במה הם החיים באמת. להיפך, אבא שלי חשב שהוא יודע הכל, ומה שהוא עושה וחושב זה הכי טוב, לא רק לו אלא גם לילדים שלו. והאהבה שלו באה לידי ביטוי רק אם הקשבתי לו וצייתי לרצונו. אחרת רגשות האשמה היו מנת חלקי. פשוט בית פולני טוב. עד היום מתלווים אלי רגשות אלה, והגיע הזמן לשים אותם מאחור. לאמר לאבי שמערכת היחסים ביננו חייבת להפסיק להיות מבוגר/ילד וחייבת להתחיל להיות מבוגר/מבוגר. עם זה הוא גם יצטרך ללמוד עלי דברים שלא נוחים לו וסותרים את דרכי עולמו. רק מלחשוב על זה כואבת לי הבטן.

 

[גנימדס]

לכל אחד יש את הנטל שלו

כתבת דברים שקצת עברו לי מעל הראש.....אני מניח שלך זה ברור יותר... אני קבלתי את החנוך ההפוך- לא המגן,אלא שמנסה להכין יותר טוב מהכל.
לדוגמא: אם מורה אמר עלינו משהו בבית הספר- המורה תמיד צדק....
אני זוכר שבכתה ט' היה לי מורה עם פתיל קצר מאד שהתנהג כאילו התלמידים הם אויביו, וכל פעם נטפל למישהו אחר, בתקופה שהוא נטפל אלי הוריי לא האמינו לדבריי,ובאופן אוטמטי הצדיקו אותו (עד שאימי פגשה אותו ונדהמה לראות אדם שאינו מאוזן שהוצב כמחנך כתה)

קשה לחנך הורים...אם בשל גילם ואם בשל היותם אלה שחינכו אותך, זה קשה אבל אפשרי........
בהצלחה!!