ואני - בשלי....

[אטיוד5]

איזה מין שחרור זה?

הוא לא אחד האדם, ולעולם לא יהיה בשבילה. היא לא תהיה משוחררת ממנו לעולם. זה המצב. יש מטענים ביניהם. לא חייבים לשחרר אותם. נניח שהיא פוחדת ממפגש איתו, קשה לה להסתכל לו בעיניים, סתם לא נעים, או לא-סתם לא נעים עם זה. אז מה הבעיה עם זה? כל מה שצריך זה את הכח להודות שזה המצב. משהו בנוסח - לא בא לי לדבר איתו, לראות אותו, להיות בקשר איתו, וזה ב ס ד ר ... אני לא חייבת לאהוב את כל העולם. אני גם לא חייבת להיות אדישה לכל העולם. יש כאלה שנוח לי איתם, ויש כאלה שלא, ויש כאלה שאני אדישה כלפיהם. מה הבעיה בגישה הזאת?

 

[איש המערות]

אין בעיה בגישה הזו

פרט לכך שאת מייקי הענין מטריד, על אף שהיא מודה שכך היא מרגישה. אם לא היתה טרודה בכך, לא היתה בעיה.

 

[מייקי69]

תודה אטיוד!

אהבתי!

 

[רציונל]

../images/Emo140.gif אנסה

שבת שלום, האמת היא שאים היית משיבה לשאלותייך היה יותר ברור, מה הטעם ? בשביל מה? למה אני צריכה? מה הטעם ? לדעתי בכל זאת יש משהו משותף , ולשניכם יש אחריות משותפת בחינוכם וגידולם ולטיב הקשר יש כובד רציני במידת איכותו של חינוך הילדים, (תלוי בגיל הילדים), בשביל מה? אם נשים ילדים בצד , לדעתי מספיק קשר קורקטי ובריא, ולא יותר, למה אני צריכה ? רק את יודעת, כעקרון אני סבור , שעצם פירוק החבילה מלכתחילה , מעיד על כך שאותם שני אנשים לא יכולים להסתדר, וכל שכן כאשר אנו פרודים ולכל אחד מבני הזוג טעון במישקעים של טינה קינאה וכל מיני פגמים חולניים, לדעתי בשאלה שלך , האם אני מפגינה חולשה ? טמונה הבעיה האמיתית , ההתגברות וההתבגרות ( יש שוני) בפרידה , היא המפתח להצלחה , תוך כדי הכתיבה התגבשה אצלי התשובה והיא: רק במידה וכל אחד מבני הזוג התגבר והתבגר , רק אז יהיה ניתן לקיים קשר כל שהוא שיהיה בריא, וזאת במידה ויהיו לו תשובות לשאלות למה ? איך? וכמה? התשובות היו בתוך שאלותייך, אז

והרבה

מהזהות השלישית

 

[פנטזיה נשית]

חושבת שהשאלה היא

האם גילית בקשר בגידה כזו בך שאת לא רוצה לשאת אותה ואז אין מקום להמשך היחסים או שסתם הקשר נמוג לו אפילו לא בנועם לא חייבים לשמור על קשר יש דברים שהיו ותמו ויש יחסים שיצא מהם התוכן האינטימי אבל יש קשר של חברות אבל השאלה היא אם יש ס-י-ב-ה לשמור על הקשר (למשל: הילדים מבקשים) אחרת - מדוע ההתלבטות? שבת שלום

 

[סמבוסק קלמרי]

איזה פחד זה? מכיר.

פתאם האיש הכי אינטימי שמכיר אותך כל כך טוב נהיה זר. ואך הוא יגיב שתפגשו? מה הוא יחשוב עלייך? ואם הוא יהיה נחמד ואפילו רחמן כזה? אם את תרגישי שוב שאת רוצה והוא לא? כל כך הרבה לא נודע וכל כך הרבה אפשרויות. את פוחדת מהם. מעדיפה לסגור חלונות וזהו. בטח היית נפגשת איתו בכייף אם היה לך בן זוג חתיך, עשיר ומצליח ששווה. מעבר לחלונות שאת סוגרת, לי נראה שאת חושבת על זה רק בגלל שאין לך משהו שיסגור לך את האינטימיות שכל כך חסרה לך. והנה את בנושא הזה כל כך עיוורת. רואה רק את החלקים ולא את כל התמונה. ודווקא ראיתי לך שבנושאים אחרים את גדולה בכמה מידות על אחרים. אבל אך לעזאזל אפשר למצוא בן זוג? אך אפשר לגשר על שנים רבות שבהם בנית לך עולם שלך? אך אפשר להכניס חבר שיתאים לעולם הזה ויקדם אותך? אך אפשר? והכי הכי אך אפשר לפגוש את האיש שהתאים כל כך ועכשיו הוא כל כך רחוק. עלק סגרת מעגל.

 

[מענת יותר גדולה]

..."אין עוד תשוקה שגוזלת מן המוח

את יכולתו לפעול ולהבין בצורה יעילה, כמו ה פ ח ד".....אדמונד ברק. לפחד הרבה מסיכות. הוא זה שנמצא מאחורי החזות החיצונית שלי המציגה בוז שקט, סירוב סביל, מצב של מוות חלקי שלול רגשות. אני יכולה לעטוף את עצמי בגלימה של פחד ולאמר לא. לא, אני לא אלך. לא, אין לי מה להגיד. לא, אני לא יכולה לעשות זאת. אני יכולה להמשיך להיות סגורה ומסוגרת, או.... שאני יכולה להושיט את ידי, לנקוט פעולה. פעולה יכולה לשנות את נקודת המבט שלי ולחדור דרך הפחד. האומץ להגיע אל מעבר לפחד נמצא בתוכי. לא אוותר לעצמי. מקווה שעזרתי.

 

[אורמור]

ולמה אני נתפסת במילה "מפגינה" ?

מה אכפת לך מה את מפגינה? נברי במה שאת מרגישה, לא באיך זה מתפרש על ידי האומה או על ידיו, מהרגע שיצא מחייך, הוא לא חשוב יותר רק את חשובה. רציתי להגיד, אבל פנטזיה הקדימה, מאוד תלוי איך נגמר הקשר, כשנגמר לי בצרימה, לא רוצה שום המשך ואם פשוט דעך קשר רומנטי, אבל הסתיים מכובד יכולה להשאר חברה ולהנות ממפגש רעים.. עוד משו.. "האם ההתגברות נמדדת לפי היכולת לשמור על קשר?" בואי נפרק.. סיומו של הקשר כנראה העמיד אותך מול התמודדויות, הקשר תם, נשאר בך כאב..הוא כבר לא מולך, מי אמר שאת חייבת להמשיך להתמודד? לו רצית להמשיך להתמודד אולי היית נלחמת על הקשר, וויתרת? או נאלצת לוותר?..שלום! נגמרו ההתמודדויות מותר לשים בבוידעם, ...חסר לי חלק בפאזל-מה החלק שלו, של האקס בשמירה על הקשר האם הוא מעוניין? האם הוא מתאמץ? מה עושה לך הרצון או האי רצון שלו לשמור על קשר? דעתי האישית? את לא חייבת להתגבר על כלום.. אבל בתנאי, שאי ההתגברות לא משליכה לך על מערכות אחרות.. אם את מסוגלת לצעוק לעצמך בקול רם.. הקשר הזה נכשל!!-<לא אני זו שנכשלתי> הקשר בבויד´עם ואני פוסעת לי מעדנות לקשר חדש, ונותנת לקשר ולעצמי את כל הקרדיט והסיכויים להצליח! יו...לאן הגעתי? איפה תחנה סופית? נסחפתי.. עניתי לך במשו ילדונת? ואל תבטיחי שזו פעם אחרונה שאת שואלת.. שאלי ביתי ונען.. עד שתוכלי לענות לעצמך.. אור

 

[מייקי69]

הבאת לי התחלה של מחשבה

רוצה לחסל את הצלקות. עכשיו יותר מתמיד. רוצה להיות יכולה לרקוד שוב. בלי ייסורים של החלמה. נמאס. נמאס לי לשבת ולחכות ש"יעבור לי". הייתי קשובה, התחרבשתי. התאבלתי. הרשתי לעצמי להיות נוררררא מסכנה. נגמר מזמן. מזמן. עכשיו אני מחכה שיבוא לי הריקוד. הפנימי. לא משנה התוצאה (כן יהיה בן זוג, לא יהיה. כן יבוא ה-אחד, לא יבוא) לא משנה בכלל. העיקר - רוצה לרקוד. מאיפה בא לי הרעיון הטיפשי, שאם אני אפגש עם השד - תחזור התחושה לאיברי? לא כלפיו (טפו!)! כלפי ! וואללה, אוריק, איזה רעיון מטומטם, לא? הבאת לי התחלה של מחשבה חדשה. איך אני מקווה שהיא תשאר שם בבוקר, שאוכל לתפוס לה בזנב....

 

[ליידילי]

ענינים לא פתורים ו...

אין זה מפליא שאת פוחדת. והרי עודך כואבת. מפגש עימו מאיים עלייך, כיוון שאת רואה בו "מבחן גמר". מבחן - לא רק לקשר שהיה אלא לעצמך. ולא בכדי. מתיאורך ברור שעולמך התהפך עלייך, ובבת אחת. out of the blue וממש כמו באמרה : מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים - את נשמרת, ונזהרת. עודך כואבת, בין היתר, כיוון שלא רק אמונך בו נפגע, אלא אמונך בעצמך נפגם. את בוחנת תחת עשרות מיקרוסקופים את הרגשות העשויים/עלולים להתעורר בך בעת מפגש עימו, -ובוחנת אותם ומראש. מנסה לנסח איזשהו קונספט אשר אם יתממש תוכלי לאפשר לעצמך אישור החלמה. ...משם הרעיון שאם תפגשי את השד, תחזור התחושה כלפי עצמך... אין לי תשובה של ממש מה עלייך לעשות, למעט זה שברור לי שאינך צריכה לעשות שום דבר שמעורר בך התנגדות - או לחילופין התגוננות. ועוד דבר, עם כל הכאב לגבי הקטנים שנעלמו להם "קרובים"... עדיין, בניגוד לגרושין בהן ההורים שבים ואומרים לילדים "אני תמיד אהיה אבא/אמא שלך" וזה לזה ולעצמם: " תמיד יהיה בינינו קשר, בשל/בזכות הילדים". ואין להם ברירה אלא לתקשר... כאן אין חבות כזו. ואף אם יש כאב,- והוא ישנו, עדיין יתכן ויש בכך מקצת הקלה. ובאשר לקדימויות: כשם שבמטוס מדריכים את ההורים "הקדימו וחיבשו את מסכת החמצן לעצמכם על מנת שתוכלו לסייע בידי ילדיכם"... כך גם כאן. ובחזרה אלייך: צלקות לא מתחסלות... הן מחווירות... הריקוד הפנימי לא יחזור להיות כפי שהיה, אלא ינץ ויגדל שונה. ועדיין יפיפה יהיה ויגדל לתפארת!

 

[ענת הגדולה]

כן, כן, בדיוק כך מייקי

אל תחכי שיבוא לך הריקוד... תעודדי, תקרבי את בואו שימי מוסיקה, תזמזמי שיר, תנסי להתחיל בצעדים קטנים גם אם את עדיין מהססת ופתאום... תמצאי את עצמך רוקדת זורמת עם המנגינה , שמחה, צוחקת. גם אם בהתחלה תרקדי לבד תראי שעם הזמן ואם תרצי זה יהפוך לריקוד בשניים.

 

[אני ME]

"מתערבת" לרגע

אם חשוב לך "רק" לדעת אם השתחררת, הנה אני מציעה מדד מתוך שיר שכתבתי: חופשיה בבחירתי מילים שיגרתַ בי חיצי אהבה מצופי תרעלה. שתיקה נאלמת כרכת סביבי מחרישה בקולה הנַחשי. משקולת שלחת מעוטרת בכתובת "הרי את משוחררת לי". ואני ברחתי ממכלאת לבבך אל דרור כלאי שבניתי לי בעצמי חופשיה בבחירתי ואם עדיין לא הגעת לכך, תגיעי, לדעתי, "רק" כשתהיי בשלה לכך - זה יקרה (במודע או לא) בקצב, בדרך (כן/לא תפגשו - יזום/לא) ובעיתוי הבלעדיים לך... אגב, אם בא לך לרקוד למה שלא תעשי זאת? - הרי אין חובה (?!) שתנאי מקדים לריקוד יהיה הבחינה אם התגברת או לא... בהצלחה

 

[חברת מועדון היחידה]

מה לעשות? לעשות!

יללה חוג ריקודים: איזה בא לך? ריקודי עם? סלסה? טנגו? מנגו בננה ולימון... דבש וקינמון - יש לך ליד הבית משהו טוב (ברצינות)! אז קדימה, לפנות זמן וללכת לרקוד. גמני באה!!!

 

[חונה לרגע]

מייקי, "רחוק מהעין רחוק מהלב"

קלישאה נדושה, אבל מה זה נכונה. על מנת לסגור את הקשר עלייך להיות מרוחקת מהאובייקט פיזית, ולתת לזמן לעשות את שלו. מקישה על עצמי בבעיה דומה, כל עוד לא התנתקתי פיזית לא הצלחתי להתנתק ריגשית. מייקי, אל תסתתרי מאחורי הפחד, תתחילי לרקוד! בהצלחה!

 

[אוהב לאהוב בצאט]

אל תדאגי

לא נגיד שאת נודניקית ולא נלך לדבר על שחור ואמונות עד אשר תקבלי תשובה שתוציא אותך מהמחשבות והחששות.(למרות שהשרשור על השחור קטף כאן הצלחה

) לעניננו מייקי. לדעתי עד אשר לא תהיה לך מערכת יחסים בריאה וקיימת תמיד תנסי להתחמק ממפגש עם האקס. זה גם ברור והגיוני, "אני לא אראה כאחת שיצאה כאשר ידה על התחתונה". בנוסף ברגע שתיכנסי למע´ יחסים חדשה כל הרגש אליו פשוט יעלם ויתחלף ברגש אל בן הזוג הנוכחי, מכאן שפגישה מקרית או אפילו יזומה עם האקס ממש לא תשפיע עליך כלל, הסוף לבריחה. לדעתי הכל עניין של גאווה... האם אני מפגינה חולשה בכך שאני לא רוצה לראות לו יותר בחיים? אם זה מציק לך ומפריע לך עד כדי העלאת הסוגיה ע"ג הפורום אז התשובה היא כן מכיוון שאם לא היית רוצה לראות לו יותר בחיים, היית פשוט מוחקת אותו מהממורי שלך ולא ממשיכה להתחבט בבעיה וכמובן שפגישה עימו לא היתה גוזלת אף לא רגע של מחשבה. לשאלתך השניה.האם "התגברות" על מערכת יחסים שתמה, נמדדת על פי היכולת / הרצון שלי לשמור על קשר "חברי"? גם כאן התשובה היא כן אבל גם כאן תלוי כיצד הסתיים הקשר, במידה והסתיים בכאסאח אז אין לך אפילו רצון לראות אותו ואין בעיה. הצרה היא במערכת יחסים שנגדעת תוך כדי אהבה קיימת ואז הצד האוהב הוא הצד שצריך להחלים ולשכוח (במקרה שלך שני הצדדים). יצא לי ארוך (שלא כהרגלי)... אבל אם עזרתי למרות השעה שמשפיעה על הצלילות.... דיינו. שאלות נוספות יתקבלו בשמחה ב:שער תפוז > קהילות > אינטימיות - תמיכה > פורום... שלך אוהב

 

[אוהב לאהוב בצאט]

עוד דבר

קשה לי להגיד לך לעבוד עם הראש ולהשכיל להבין שהפרידה היתה עניין של בחירה ולכן מחקי את כל הרגשות. אז במקום זה אני אומר לך כי הזמן הוא המרפא לכל הכאבים. גם אם לא תרצי להכנס למע´ יחסים חדשה, אם יעבור מספיק זמן שיכהה את הרגשות אליו, אז תוכלי לעמוד מולו מבלי לעורר אצלך כל מיני שדים ! בסופו של דבר מתחבר לשאלה השנייה בנושא "התגברות"... בהצלחה. שלך אוהב.

 

[מביטה בצד]

מהתחלה לסוף

קודם להודעה הראשית שלך. אחר כך לתגובות.....

היתה לי. היתה לי כזאת יותר מאחת. בעצם היו לי שלוש כאלה, שלמרות שנגמר, למרות שכל אחד המשיך בדרכו הוא, למרות הכאב, האכזבה, העובדה שבחיבור הרומנטי, זה לא עבד יותר, עדיין שומרים על הקשר. למה? מכל מיני סיבות. הסיבה הראשונה והראשית היא, שלמרות שהאהבה הרומנטית התפוגגה לה, אהבת האדם בין שניינו לא נעלמה. עדיין מאוד מעריכים כל אחד את חוות דעתו של השני/ה. עדיין מאוד מחוברים מנשמה אל נשמה. עדיין מכירים אחד את השני, הרבה יותר טוב, ממה שאחרים מכירים. עדיין רוצים, אחד את השני/ה בתוך מערכת החיים, גם אם לא כבן/בת זוג. חולשה מייקי, במקרה הנדון, היא הדרך בה את בוחרת או לא בוחרת להגדיר את מה שאת מרגישה. אולי אפשר לראות זאת כחולשה שאת לא רוצה לראות לו יותר בחיים. אולי אפשר לראות זאת כחוזק גדול מאוד, שלמרות כל הכאב, הרצון, הזכרונות, את בוחרת להשאר רחוק משם, על מנת לשמור על שליטה מסויימת בחייך. התגברות על מערכת יחסים שתמה, אין לה מדדים מוגדרים. אין איזה מדחום, שבודק מעלות, כמה התמודדת וכמה לא. המדד היחידי להתגברות, הוא תחושותייך את. רק את יודעת, אם התגברת או לא . אבל בעיקר איך התגברת. היא נמדדת בשני מדדים. בצורה שבה את חיה בשלום עם אותה התגברות, או בצורה שאת, למרות כל המילים, המחשבות, התחושות, לא מרגישה שבעצם התגברת.

 

[מייקי69]

WOW

זה מה שהמה לי בראש והתיישב לי על החזה, למקרא כל התגובות. WOW - אילו תגובות.... מתחת למים הזורמים במקלחת, חשבתי על המילים. שיננתי אותן. ספגתי פנימה. הולכת לעשות עוד עבודה, תוך כדי בישול. שמה טוב לחשוב. שמה בין הסירים

 

[הנוסע השמיני]

את נישמעת לי בחורה אינליגנטית...

...וחכמה... אז מה הדילמות הילדותיות האלה?... או שזה סתם דרך להחיות את הפורום שלך?... לכל דבר יש את זמנו ומקומו במרחב הזמן...אין תשובות סופיות ומוחלטות...

שבת שלום

 

[ליידילי]

נוסע - עצבנת אותי!!!

קשות! אין תשובות סופיות ומוחלטות - בעעעעע SO? לא נשאל שאלות? לא נתחבט בתשובות? כל יום אנו שואלים עצמנו עשרות שאלות, קטנות, קטנטנות וגדולות. בכל יום אנו בוחרים "תשובה" אחת ממגוון אפשרויות. מקבלים החלטות. על פי רוב, אנו עושים זאת באופן כמעט אוטומטי, כמעט ללא מחשבה, על פי רוב, אנו עושים זאת ביננו לבין עצמנו. ובפעמים אחרות, חושבים שבים ודשים, ומתחבטים. ואז, לעיתים אנו נעזרים בתבונתם ובכוח חשיבתם של אחרים. אשרי האדם החושבת! והכי הכי מכעיס: מי שמך לקבוע שדילמה של אחר/ת הינה ילדותית? ומה זה התמרון הפולני הזה להחמיא כדי להשחיל ביקורת? לא כך "הכרתי" אותך... לא מתאים לך לשרבט תגובה של סתם רק בכדי לשרבט תגובה. מה? הקפה היה חמוץ לך הבוקר?