ואני - בשלי....

מייקי69

New member
ואני - בשלי....

טוב, מה, מתעקשת אני. אז נכון שכולם נרתמו וענו לי מה שענו, בעניין אותה סוגיה, של לפגוש או לא, בעבר. וזה היה מנקודת מבטם של הילדים. ובכל זאת אני מקשה. למה אני מקשה? כי ככה. מטריד אותי. מאד מטריד אותי. עכשיו, או שתגידו זותי נודניקית, ותלכו לדבר על שחור ואמונות תפלות, או שתחשבו ותענו לי. ומה אני שואלת הפעם? הפעם עזבו את הילדים. היתה לכם מערכת יחסים "רצינית" (שמה במרכאות כי לכל אחד יש הטרמינולוגיה שלו למילה הזאת) ונגמרה. צריך או לא לשמור על קשר? לא, לא סתם שואלת. כאילו, מה הטעם לשמור על קשר? בשביל מה? הוא יש לו חיים מלאים חדשים. גם לי יש. אז מה אני צריכה? למה אני צריכה? ולא שואלת על חידוש הקשר, כי זה לא האישיו. האישיו האמיתי הוא - האם אני מפגינה חולשה בכך שאני לא רוצה לראות לו יותר בחיים? מפגינה חולשה לא כלפיו. אלא כלפי? האם "התגברות" על מערכת יחסים שתמה, נמדדת על פי היכולת / הרצון שלי לשמור על קשר "חברי"? מבטיחה שזאת הפעם האחרונה שאני שואלת.
 
שאלה לי

אם הוא עובר מולך ברחוב, מה את עושה? אומרת לו שלום? מסובבת את הראש הצידה כאילו מתבוננת בדיוק בחלון ראוה או מתכופפת לסדר את הנעל? עוברת למדרכה השניה? מתה במקום? אם מחר חברה משותפת ששניכם בקשר איתה מזמינה אתכם (כל אחד לחוד) לאירוע או סתם כך לכוס קפה אצלה, מה את עושה? את לא צריכה שום דבר. לא לשמור על קשר חברי או אחר, אבל השיחרור האמיתי הוא להתייחס אליו כאל אחד האדם. לא לפחוד מלהביט בו כמו גם לא להתגעגע אליו (לא רלוונטי אולי אצלך אבל בא מאותו מקום). פשוט להתייחס כאל אחד האדם. רק אז תהיי משוחררת ממנו.
 

מייקי69

New member
נבלעת באחת החנויות

או חומקת לסמטה אחרת. אם אפול עליו, פיזית, אחייך אליו כמו ירח, ואפילו אמצא את המילים הנכונות. ראבאק, מה, לא הבנת שאני מתה מפחד???? שמה שהורג אותי זה לא הוא בכלל, אלא הפחד?? אבל זאת אני. ורציתי להבין, אם זה סימפטום של מחלה, או דרכו של עולם. כאילו - מוכרחים? מוכרחים לעבור את הגשר הזה על מנת להיות יכולים לומר בלב שקט : הבראתי? התגברתי? אי אפשר להגיד שהבראתי - בלי המבחן המטופש הזה? אתה פגשת את כל הלשעבריות שלך? האם היו לך מפגשים "קשים"? האם קרה שהכרחת את עצמך?
 

ארזזז36

New member
אוקי מייקי.. אז רק תגדירי לי

ממה את פוחדת? (התשובה מלפגוש אותו לא מספקת אותי)
 

מייקי69

New member
ממה אני פוחדת

טוב, כמה אפשר להסתובב סחור סחור בלי לגעת ולחשוף (בפני עצמי) ממה באמת אני פוחדת.... אז מייקי, ממה את פוחדת? זה היה סיפור מוזר. מאד מוזר. עם כל מה שעברתי - כזה לא עברתי. אהבה גדולה. ענקית. הכל עושים יחד. כל הזמן. כתף אל כתף. צמודים. לא היכרתי ככה. רק מבעד לזגוגית של חלון הראווה. זה הדימוי שיושב לי בראש, כשאני מביטה באנשים שחיים בזוגיות. כאילו אני מחוץ לאיזו חנות מגדנות, תקועה עם האף בחלון - ומביטה. הוא היה כרטיס הכניסה לחנות. נכנסתי כמו מלכה. שילמתי מחיר בנזונה. אבל קיבלתי תמורה אישית מלאה. נכנסתי לחנות הזאת עם רעב מטורף, וזללתי בלי חשבון. אין לי טענות - עד כאן. הוא היה ועודנו, מסוג האנשים שקמים בבוקר ומברכים את היום. את הרע - מטאטאים מתחת לשטיח. לא ממש מתמודדים איתו. לא עומדים מולו ופותרים. הוא גם מסוג אלה שלא יכולים להשאר רגע לבד. כך קרה וקם קושי. ולא ניתן היה להתחמק ממנו. נדרשנו לעבוד על בעיה - שנגעה בזהות המשפחתית שבנינו. והוא הרים ידיים, בעיצומה של מלאכת הבניה. הוא עדיין אהב. אני עדיין אהבתי. הוא סרב להתמודד. ואני שיחררתי אותו. לא היו מריבות. לא היתה דעיכה. לא היה זמן לעכל שזה מה שהולך לבוא עלינו, עלי. זה פשוט נקטע. דימוי? - מישהו הוציא את הפלג באמצע הזיקוקים. חושך. תוך פחות מחודש, הוא כבר היה בתוך מערכת יחסים משפחתית, צמודה ורצינית אחרת. מאז אני מקפידה לא לשמוע עליו ולא לשחרר מידע אליו. זה התחיל בגלל הכאב. אז, זה כאב כמו אש. עכשיו זה מתוך פחד - שמא פן יבוא הכאב. שמא רק דחיתי אותו מלקרוע אותי. ולמה כואב? - כבר לא כואב לאבד אותו. זה כבר נגמר מזמן. ממש נגמר. אין שום בעיה שם. כואב לדעת שהילדים שהיו גם שלי, עכשיו שייכים לאחרת (את זה קשה להסביר. רק אם חווים את זה). קשה לחשוב שההבטחה - הועברה למגרש אחר. מפחיד לחשוב כמה יכאב לדעת שדברים שנאבקתי עליהם בציפרניים, מושגים ומוגשים על מגש - למישהי אחרת. דחילק! קשה לי לחשוב שהמשפחה שלי שייכת למישהי אחרת. קשה - זה בסדר. זאת המציאות. כואב - זה כבר עניין שבשליטתי. לא רואה, לא יודעת, לא כואב. לא רוצה לשבת מולו, קטועת איברים, שהוא הלך ושתל בגוף אחר. לא רוצה! אז למה בכל זאת השאלה? השאלה באה כי אני רוצה להבריא. סופית. נגמר לי הקיק גם מהצער, גם מההתרסקות, גם מההתאוששות. יאללה די! חאלאס! כמה אפשר? ואני תוהה - What it takes . לא מאמינה בכישופים, אז שום טקס לא יוציא ממני את הפחד. הזמן? - יעשה את שלו, בודאי. אבל אם אתן לזמן לעשות, לעולם אהיה עבד לשיחת טלפון פעם בחצי שנה, או לעשרות אי-מיילים אקרעיים (אקראיים? שכחתי לאיית. מתנצלת) לא אישיים, שלא נענים. ולאיזו דמות משותפת מן העבר שתעביר לי אינפורמציה, שהבן נורא מתגעגע. בלה בלה בלה. כל דבר קטן כזה יקפיץ. אז מה? אני עונה לעצמי עכשיו, נכון? נכון שאני אומרת שאני צריכה להפגש? אבל אני לא רוצה!!! הנה, כל הסיפור הדביק מרוח פה, עם הרבה בושה. יש מתנדב להחזיר לי את הכבוד העצמי?
 
מייקי

רציתי לומר "מתוקה שכמותך" אבל אני לא יודעת להיות דביקה אמרת היטב ופתאום הבנתי את ההתלבטות שלך דברים שלא ראיתי קודם (אבל איך יכולתי?) ולא יודעת איך לענות וכיוון שלא יודעת איך לענות אומר רק כך: הגדרת לעצמך חלק מהשלבים פרטת את הפחדים והתסכול על השקעה שלך שניתנה לאחרת ועל האהבה לילדים באמת אי אפשר לתת תשובה כי כל מה שאומר לא יעזור אז אין לי מה לומר רק להשתתף איתך ואם יבוא לי רעיון חכם אשמח לומר אותו
 

ארזזז36

New member
מייקי, סיפרת פה מה קרה, סיפרת פה מה

את מרגישה שאיבדת. אבל לא סיפרת לי ממה את פוחדת. את פוחדת שהוא יצליח עם אחרת מקום שאת והוא נכשלתם? את פוחדת שזה מציב אותך בעמדה שאת לא יכולה להחזיק קשר? לדעתי , מייקי, את פוחדת שאת כשלון בתחום הזה ותוותרי לבד. אולי , מייקי, את צריכה את הלבד הזה כעת. ללמוד לאהוב את מייקי בשביל מה שהיא, דרך העינים שלך,, לא של אחרים. לא בהשוואה לאחרות שחוגגות קשרים רדודים אפשר להשמיץ אותו קצת? (שבי ותהני) הרי הוא סדרתי בעניין. לפנייך, שבוע אחריך?. מה זה אומר על אדם ששבוע אחרי שהוא נפרד מאישה שהוא אוהב (או אהב) הוא כבר בזרועות אחרת. לא מתמודד אלא מתחבא בזרועות (רציתי לכתוב ב"כוסים" אבל זה לא מתאים פה:) של נשים. את נושאת עלייך אבן בדמותו, את בוחנת את עצמך לאור מה שהוא אמר לך כשהלך, את סוחבת ביקורת עצמית. אבל לא בקול שלך מייקי, אלא בקול שלו. ואולי הוא הלך כי את טובה מידיי בשבילו. הוא הלך כי את לא הסכמת יותר לבטל את עצמך בשבילו הוא הלך כי את היית המדרגה שלו לצאת מהעבר שלו הלאה. וכל אלה מראים שאת יותר טובה ממנו את לא קטועה מייקי, כי את נתת לו דברים שיש לך , אבל אלה דברים שאי אפשר לקחת ממך . נתת, אבל הם גם נשארו. את צריכה לסגור את הפרק הזה. לא צריך לסגור איתו, לא צריך לקיים שיחה סטייל אמריקאי "ללבן" דברים. צריך לקיים אבל מסודר וברור . לזכור את הטוב שלו, לזכור את הרע שלו, ולסגור. ממה שאני מכיר אותך (טיפה) הוא הפסיד. פחדן שכמוהו. אישה זה דבר שגבר צריך להתמודד איתו, זה לא עציץ שמתכופף כשרוצים. אבל מאישה אפשר לקבל הרבה יותר מאשר מעציץ. חום תמיכה גב אינטימיות. אתה שווה יותר אם יש לך אישה שאוהבת אותך. עציץ? נו עוד אחד. עכשיו. תעזבי את העיניים שלו. תעזבי את העיניים שלנו/שלי. כנסי פנימה ותסתכלי דר העיניים שלך. תראי את מייקי מה שהשיגה בפנים (לא צריך לספור בתים - אלא עומק) ותגידי אם היא שווה. לסיום לחש הפחד מתוך פולחן בנות גישרית: "אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המות הקטן המביא כליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי . וכאשר יחלוף על פני אפנה את עיניי רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר ורק אני איוותר" חולית/פרנק הרברט
 

האלי

New member
לא יעזור מייקי, אין קיצורי דרך

תבכי, תצרחי, תוציאי את כל הכאב. את יודעת מה דעתי על פסיכולוגיה, אבל לך אולי אני כן ממליץ, אם לא על פסיכולוג מקצועי, לפחות על מישהו שיהיה מספיק נבון לתת לך יד ולתמוך בך בקטע הזה. כי זה הולך להיות קשה. אבל את אישה אמיצה. את לא מוותרת, את תלכי עם זה עד הקצה. לכי עם זה עד הקצה מייקי. אל תוותרי על עצמך. והכאב, כמו פקעת חוטים, ברגע שתתחילי לשחרר אותו ימשוך אחריו כאבים אחרים שסמויים וחבויים בתוכך. כאבים שכבר שכחת על קיומם, כאבים שלא ידעת על קיומם. את כל אלו תוציאי מייקי. נקרע לי הלב על מה שאת הולכת לעבור. אבל את תעברי את זה. כי זו את. וזו הדרך שלך. הלוואי שיכולתי להקל במשהו, אבל אלו כאבים שלך מייקי, רק את יכולה להוציא אותם. עם המון אהבה, שלך, האלי.
 

מייקי69

New member
אל תבכי עבורי, ארגנטינה

לא, האלי. זה לא הולך להיות קשה. אז לא לבכות עלי טרם זמן. זה ה-י-ה קשה. האמ-אמא של הקשה. ועכשיו, זה רק השיפצורים הכמעט אחרונים. ראית פעם איך בונים בית? או פרויקט? את כל הבית בונים נניח בחצי שנה.... ואת הפינישים לוקח איזה שנה לסיים. תמיד הפינישים לוקחים זמן. אז היום אני מרגישה חזקה יותר מתמיד. היום = חצי השנה האחרונה. אני יכולה להרשות לעצמי להיות חלשה, מבולבלת, קצת חסרת אונים, כי אני יודעת, היום יותר מתמיד, שרגע של חולשה אין בכוחו להרוג אותי. יש דברים אחרים שאני מתמודדת איתם, מעבר לסוגיה הזאת. אבל אני לא מרגישה פקעת של חוטי כאב שרק מחכים להיפרם. ועוד משהו.... את הרגעים הכי קשים, אני שופכת פה
אתה בטוח שזה עד כדי כך קורע לראות את זה?
בכל אופן, הנאום הזה והתובנות האלה - הרבה בזכותכם ! עושים פווווווו לערפל סביבי.
 

יאצפן

New member
ממה אני פוחדת../images/Emo117.gif

אני לא פסיכולוג,ולא שאר נותני העצות, את מפחדת מעצמך,פשוט מאוד. מפחדת לראות אותו, ולצחוק, כך שיבין הוא, וגם את, כי תם הסיפור, ואת לעצמך בלבד, עם חיוך גדול.
 
פחד מכישלון

מתוך ספרו של רוברט שולר "לחיות חיובי יום יום" כישלון אין משמעותו שאתה כישלון - משמעותו שעדיין לא הצלחת כישלון אין משמעותו שלא השגת כלום - משמעותו שלמדת משהו כישלון אין משמעותו שאתה טיפש- משמעותו שיש בך אמונה עזה כישלון אין משמעותו שהתבזית - משמעותו שמימשת רצונך לנסות כישלון אין משמעותו שלא תשיג זאת - משמעותו שאתה צריך לעשות זאת אחרת כישלון אין משמעותו אתה נחות- משמעותו שאתה לא מושלם כישלון אין משמעותו שבזבזת חייך - משמעותו שאתה יכול להתחיל מחדש כישלון אין משמעותו שאתה צריך לוותר - משמעותו שאתה צריך להשתדל יותר כישלון אין משמעותו שלעולם לא תצליח - משמעותו שאתה צריך יותר זמן כישלון אין משמעותו שאלוהים זנח אותך - משמעותו שיש לו רעיון טוב יותר
 

אטיוד5

Active member
ממש לא מסכים

כשלון פרושו שניכשלת. נקודה. שקיבלת 37 במבחן שאפשר להוציא בו 100 נקודות. ויש סיבות ויש תרוצים. חלקם נכונים, חלקם לא. מסכים עם הרשימה בכמה דברים - שאפשר לנסות שוב, להתחיל מחדש, להשתדל. לפנות לאלוהים??? פחחח גדולללל.
 
שאלה שנכונה לגבי כל אדם

את נותנת בידיו את הכח להפחיד אותך ומעצימה אותו. ממה את מפחדת? מזיכרון של תחושת השפלה שהיתה לך? האם מפגש איתו גורם לך להרגיש שוב מושפלת או נחותה? זו שזנחו אותה? אם כך הענין חוזר לדימוי עצמי ולביטחון עצמי. כאשר אלו יחזרו אליך, תוכלי להתייחס אליו כאל אחד האדם, אמנם עם חלק משמעותי בחייך, שרובו היה טוב כנראה אבל חלקו רע ובכל זאת אחד האדם. אז תשתחררי מהפחד, תשתחררי ממנו, תשתחררי מתחושת המושפלת והזנוחה.
 

מייקי69

New member
לא מושפלת !

לחלוטין לא! זה שמחזיק את כוח הפעולה בידיו - לעולם לא יהיה מושפל. אני יכולה לבחור להיות מושפלת - אבל זאת בחירה שאני לוקחת רק מול איזה חנווני מטומטם במכולת, ולעיתים מאד רחוקות, ביום רע במיוחד. עם אנשים שאני בונה מולם יחסים - לעולם לא אהיה מושפלת !!! סתם, הייתי צריכה להגיד את זה עבור כמה אחרים.
 
טעיתי בהבנת הנקרא

כי מה שכתבת אז, בהודעתך: "הוא לא עמד בזה. והלך. טוב, נו, התפזרתי על השטיח בכל הבית." אני פרשתי כתחושת השפלה. מכל מקום היית מרוסקת ומפוזרת על כל הבית, ואת פוחדת שמפגש איתו יחזיר אותך לאותו מקום.
 
למעלה