הבחינה האמיתית של אידאל היא
האוניברסליות שלו. כלומר, למי הוא תורם, ואילו תנאים דרושים ליישומו? פאציפיזם אינו תורם לאוכלוסייות הנמצאות באיום קיומי מאוכלוסיות אחרות. הוא רק תורם לאנשים שאינם נמצאים באיום כזה, כלומר, כשעשוע מוסרי בלבד ו/או אמצעי למחאה פוליטית של מיעוט, בתנאי שיישאר מיעוט. פציפיסט המבטא את עמדתו בעת מלחמת ברירה, כלומר לא על קיום, אינו עומד למבחן העילאי של עמדתו. המבחן העילאי הוא בעת לחימה על קיומו. אם הוא מעדיף את אי קיומו מהלחימה, אכן הוא פאציפיסט. לא כל המלחמות הן מלחמות ברירה. אם אתה אינך מסכים, אתה בעצם ממליץ לכוחות הברית במלחמת העולם השנייה לעמוד מנגד כשהיטלר משתלט על העולם, וכשסאדאם חוסיין משתלט על עיראק. לא כל מצב אפשר לפתור ללא מלחמה, בדיוק כמו שהמערכת המשפטית מכירה בכך שלאדם יש זכות להרוג במקרים מסויימים של הגנה עצמית. מבחינה אובייקטיבית, השליטה בשטחים אינה התפקיד היחיד או הראשי של צה"ל. האם אתה חושב שצבא סוריה ומצרים יושבים בשקט מאז 1973 בגלל שיקולים הומאניטאריים, למרות תמיכת רוב האוכלוסייה במלחמה נגד ישראל? (רובה מתנגדת להסכמי השלום, שנכפו עליה, גם בירדן) מדוע אתה חושב שברית המועצות לא העיזה לממש את שאיפתה להשתלט על מערב אירופה מ-1945 ועד 1989? אך ורק בגלל העוצמה והפופולריות של העמדה הלא פאציפיסטית בקרב הכוחות הנגדיים. עמדה פאציפיסטית היתה רק מחלישה אותם. זכותך להתנגד לשהיית צה"ל בשטחים, אבל התנגדות לקיום צה"ל היא גם התנגדות לקיום פאציפיסט הנהנה מהגנת צה"ל. אתה נהנה מהגנת צה"ל כל עוד לא תוכיח שאינו עושה דבר להבטחת קיומך. למשל, אם תצהיר שתסרב לקבל ממנו סיוע אם תיפול לקניון בנגב, או ייחטף מטוסך בחו"ל. עדיין קשה מאוד להוכיח שאתה אינך נהנה מהגנתו, שכן יש מספר צבאות באיזור שמצטערים צער רב על כך שאין פאציפיזם גורף בישראל.
