ואז נהיה חורף (2)

ואז נהיה חורף (2)

טוב, כבר פעם שניהאני מוכיחה לכם שעברי כותב שירים על החיים שלי (מי בעד להפוך את זה לקבוע?! חחחחחחחחחח................) בכל אופן, ואז נהיה חורף, חברים הולכים (חוזרים), והבדידות צ-ו-ר-ח-ת מבפנים... אני עוברת כרגע משהו שעבר עלי בעבר הרחוק בכמה תחומים, גם משפחה, גם אהבה, גם לימודים, חברים וכו'... אני לא מחפשת רחמים עצמיים אצל אף אחד מהחברים שלי אבל גם אני בן אדם, אני צריכה תמיכה מסויימת, אבל במקום זה אני מקבלת זילזול ואפס יחס... כל אחש שקוע בבעיות שלו ואף אחד מהם לא יודע איך להתמודד עם הבעיות שלי... ואז נהיה חורף, הביא לי כמה מחשבות על אהבה.... המחשבות האלה לא עוזבות אותי. נתתי כל כך הרבה בחיים שלי לאנשים, ומה קיבלתי?! שקרים, בגידות, לב שבור... חסר?! משום מה כששוכבים לבד מתחת לפוך יש מן דקירה בלב שצועקת "מספיק", לא יכולה יותר... החברים הישנים שלי, כולם אותו דבר... החברים הישנים שלי, למה הם ישנים?! כי הבנתי כמה דברים על חברים בזמן האחרון. אחד, הידיד הכי טוב שלי, ע', תפס חברה ושכח שעד לפני חצי שנה היינו חיים אחד בתחת של השני. אתמול הוא הציג אותי לחברים שלו מהבסיס ושניינו אמרנו שהקשר שלנו מסתכם בזה שאנחנו חברים הכי טובים ויודעים הכל אחד על השני, עצרתי לרגע וחשבתי- פאק, זה לא נכון!, אני כבר בקושי מכירה אותו. אחד אחר, א', עבר איתי כל סטטוס אפשרי, מבן זוג לידיד הכי טוב לבן אדם שאני שונאת לעוד מאה ואחד אלף דברים, אבל עכשיו, כשאני צריכה תמיכה ממנו על דברים שרק הוא יודע הוא מתנהג אלי באדישות (אבל לאנשים אחרים הוא מספר כמה הוא דואג לי...)אחר חי בעולם משלו, עומד במרכז ושוכח להסתכל לצדדים, שלוש חברות שכל מה שחשוב להן זה שהמייק אפ לא לכלכך להם את החולצה, עוד שתיים שחיות בפנטזיות, אחת שכבר לא חיה (והשאירה אותי עם לב כואב והרבה דמעות...) אני רק מחכה שהכל יעבור ושהקיץ יבוא, ויחד איתו (אולי) יבוא האושר הזה שאני כל כך מחכה.... שיבוא ויקח אותי איתו...
 

Ez sLeeP

New member
אירית..

מאסתי כבר במילות נחמה, כי ספקני שהם עושות משהו. אז חיבוק וירטואלי, ובכל זאת, שיהיה טוב. ישנן תקופות כאלו, והחיים נוטים להתחדש. אצל חלק זה תהליכים איטיים יותר וממושכים, ואצל חלק זה מהיר ומתחלף בזריזות. אל ייאוש. בינתיים? נסי לחזק את הקשרים עם החברים האמיתיים, ולשמור ראש פתוח. אולי יבואו חברים חדשים. אמיתיים לא פחות. לכל סיר יש מכסה, כך אומרים. בהצלחה.
 
אירית

כבר שנה שאת כותבת כאן בפורום, את מהותיקים ביותר שאני מסוגל להזכר (ביחד איתי עם שגיא רותם וצבי) אני זוכר הרבה דברים שכתבת בשנה הזו, הרבה אכזבה והרבה כאב בהודעות שלך. אני לא יודע אם אני יכול לספק איזה שהוא סוג של נחמה אך אני יכול לספק פרספקטיבה שונה על החיים, פרספקטיבה שאני רואה אותה לאור כל מה שעברתי. שלשום היה יומולדת לבחורה שבתיכון היתה "החברה הכי טובה שלי" האחת שידעה עליי הכל ובמבט בודד אל תוך עיני ידעה באמת איך אני מרגיש (ולא את ההצגה שאני מחצין החוצה) שלשום היה יומולדת הראשון שלא התקשרתי לומר לה מזל טוב אחרי שניסיתי עוד לשמור את הגחלת של הקשר הזה שנה וחצי, אבל מאז היומולדת שלי לפני שנה לא שמעתי ממנה מילה (תאמת אני הרגע קלטתי את זה - שמה הוא אירית-ככה שאולי זה מסביר למה דווקא פתחתי בזה) קיצר היא רק דוגמא מייצגת לכל החברים שהיו לי בתיכון, כולם אנשים שהיו קרובים אליי כל כך. "החברים הישנים שלי" כולם אחד אחד נעלמו לי מהחיים כאילו מעולם לא היינו כל כך קרובים. בהתחלה זה כאב לי כל כך , הבדידות הזו של אדם שבתיכון היה מוקף באנשים שהוא אהב ופתאום נשארה רק אחת, אחת שנשארה איתי. וגם היא לפני שנתיים פגשה מישהו (היום החבר שלה) , מאז שהיא איתו התרחקנו המון, הרבה בגללו, הוא קינא בקשר שלנו. אבל אני לא אדם שנותן לאנשים אחרים להרוס אותי אני ממשיך עם כל הכאב, היום באוניברסיטה החזרתי לעצמי את הסטטוס האבוד שלי מימי התיכון ושוב אני מוקף בחברים (קרובים יותר קרובים פחות) אני לא מבטיח לעצמי שהם לא יעזבו, אבל אני שלם עם זה שיעזבו, אני יודע שאני אשרוד. תאמיני לי שאני מאמין בך, ואת רק צריכה להאמין בעצמך. גם אם כל העולם פתאום פונה נגדך ורק הבדידות נשארת לך. יבוא היום שאת תמצאי את עצמך מוקפת בחברים אמיתיים שוב. רק תאמיני בעצמך תאהבי את עצמך והכל יסתדר בסופו של דבר אני יודע שאני שוב מקשקש עם הקטע הרוחני שלי והכל אבל אני מאמין בזה זה נתן לי הרבה תקווה בחיים שלי מקווה שזה יצליח לעזור גם לך
שלך, תומר
 
מנסיון

של תקופות כאלה, הקיץ לא יבוא מעצמו, הוא לא בא מתוך התקווה והוא לא בא מתוך רצון. אבל הוא גם לא בא מחברים אחרים. בפעם האחרונה שזה קרה נשענתי, כמעט מוטטתי, את החברים הקרובים שלי. ואם אני יעזוב את זה שפשוט נמאס להם, כי מה לעשות זה לא כיף להיות עם בן אדם דכאוני (כל הזמן...), זה לא עוזר בכלום. לא חברים, לא משפחה, לא שום דבר חיצוני מרים לדעתי במצבים כאלה. רק אֳת עצמך אֲת עצמך. אף אחד אחר לא. זה נעים שחברים תומכים ועוזרים וזה יכול להפוך יום מאוד גרוע למשהו יותר נעים ומנחם (נדב)אבל זה לא מה שייתן לך את הכנפיים. את צריכה למצוא את הכנפיים שלך ולהתרומם מהם-את שלך לא את היד של אחרים. שיהיה לך טוב מותק
 
האמת

אני מבינה למה את מתכוונת, אבל זה סוג של אכזבה שאני לא חושבת שמישהו מכם חווה כי אתם לא במצב שלי והמצב שלי שונה בהרבה משל אנשים אחרים כרגע... אתן לכם דוגמא, אחד מהם היה בבית חולים על התקף אסטמה, בשישי שבת... אותו ויקאנד קפצנו אליו לבית חולים לשבת איתו, לא יצאנו, לא כלום, רק לעודד אותו... אני השבוע הייתי בבית חולים על משהו אחר לגמרי (לא בסגנון של התקף אסטמה), ונכון כולם היו בצבא אז בסדר, לא ציפיתי שיבואו איתי, אבל להרים טלפון זה לא מוגזם מידי, נכון?! ועוד כשעל פני השטח הם החברים הכי טובים שלי- והם באמת כאלה, הם סתם אדישים באופי... אז כשזה הגיע לפה אני פשוט קמה והולכת...
 
הבנתי למה הכוונה

את צודקת זה מאכזב וקשה, ומתקופות כאלו לומדים דברים מאכזבים ולא נעימים על החיים ועל חברים. ללכת מהם למשל ה נכון בעיניי.
 

Ez sLeeP

New member
פתאום עלתה לי נקודת מבט שונה לגמריי

על הדברים. אני לא חושב שכל החברים הפנו לך עורף בצורה שיטתית, כך, בכוונת תחילה של בגידה, הזנחה וכו'. אולי משום שזה כ"כ צורם לי, וכ"כ חלק מחיי, בחרתי להתעלם. יש מושג מאוד מאכזב שנקרא הדדיות. איך שאת תופסת שקשר בין חברים צריך להיראות, לא תמיד תואם את התפיסה שלהם לאותו קשר. מתי שתביני שאולי המוכנות שלך להשקיע היא רבה מאחרים, כך ייקל לך. ואני אומר לך זאת, וחוטא בהפך. אני מסוגל ומוכן ורוצה לתת את כל שביכולתי לחבריי הקרובים, לפעמים גם על חשבון עצמי (לא מומלץ), והתפיסה השונה שלהם, אולי קצת סוציומטית (שוב, לא מרוע) היא אולי שגורמת את כאב הלב. לא אולי. בטוח. ואז עולות מחשבות של נחיתות, ובדד, ורבות אחרות. יש כאלו שרואים בהענקת תשומת לב לעיתים רחוקות כמספקת, משום שהם מניחים כי את יודעת כמה את יקרה להם. ואצלך, אולי זה לא נתפש ככה (אני מדבר אלייך, כשלמעשה זה בא מתוכי..). לאורך השנים (ארצה לסיים בנימה אופטימית), לומדים להסתגל זה לזה, אולי הנמכת ציפיות מצידך, והעלאת מאמצים מצידם, ולאט לאט מגיעים לאיזשהו סטטוס קוו שוויוני. זה לא לוקח המון זמן, אך גם לא מעט. נוצרת הבנה. ואז הרבה יותר כיף. שיהיה בהצלחה, ואל תתני לחוויות עגומות לבטל את הביטחון שלך באנשים. זה הרע בעיצומו. אם זה עוזר, שחררי דמעה. והתגברי על זה. ישנם אנשים טובים יותר בשבילך בעולם הזה. כל-טוב. נדבו'ש.
 
להרים טלפון?!

כשאני ביום הכי קשה שיש, במקום הכי מגעיל שיש... אני לא יכולה לקבל אדישות... לא כשהיא עד כדי כך...
 

Ez sLeeP

New member
זה חוסר התחשבות,,

זה לא לראות עין בעין אולי. יכול להיות שזה עוד דברים. אני מאמין שזה לא במכוון.
 
למעלה