ואולי מצאתי אחת

ואולי מצאתי אחת

כשכתבתי את השיר מחפש חברה לסוף העולם החלטתי לא לפרסם אותו פה הוא יותר מדי אישי והוא די צועק אולי זה מראה אותי כמחפש יותר מדי כמיואש ואני די מיואש החיים שלי מסתובבים רק סביב הלימודים והלבד הפחדים שלי הסטריים המשפחה לוחצת שואלת ערן לאן נעלם החיוך המפורסם שלך? פעם היית כל כך שמח הליצן של השכבה דברים השתנו ואני פוחד פוחד להיות לבד פוחד שאני לא מצליח להתמודד עם דברים מפחד להתמודד ומה שהכי גרוע שאני לא מוצא תקווה אני ניסיתי לשנות ניסית להבין היתי הכי הכי נחמד שיש זה לא עוזר אנשים מפחדים ממני מפחדים מהזעם העצור מהדעות המיליטנטיות ממה שאני משדר ומה אני משדר בעצם? אפילו אני לא מבין מה אני מרגיש? אפילו אני לא יודע אני שקוע בדברים שמעסיקים אותי ביומיום ולא מסתכל קדימה שוקע בעבר במה שהיה זוחל מתחת לשמכה מנסה לשכוח ואיך שוכחים? איך מתגברים? איך יוצאים מהמעגל הזה? חברה לא תעזור אני רק אדרדר אותה יותר אולי אעציב אותה אולי רק אעצבן ואולי ואולי ואולי אני יודע שזה מדכא מדי ואני בטח נשמע עכשיו כאחד שעל סף התהום ואני ממש שם ואין מי שיושיט יד הפחדעים שלי קיימים הם לא נעלמים והם יעלמו מתי שהוא נכון ????
 
למעלה