וּמקבלים...
- פותח הנושא לשונאי10
- פורסם בתאריך
GnomeBubble
New member
../images/Emo45.gif
כל פעם שאני מנסה לראות לשם הנוסטלגיה את התוכניות של הטלוויזיה החינוכית שגדלתי עליהם (אי שם בעידן החד-ערוצי של שנות השמונים ותחילת שנות התשעים) אני נדהם מהעברית הנפטלינית שבפי הדמויות. אפילו ערס מצוי כמו מוישה אופניק מדבר כמו שאתה מצפה היום מקריין פוץ בן 80 בקול ישראל.
היום זה נשמע לגמרי לא ריאליסטי, אבל בזמנו זה כנראה מה שציפינו לשמוע בטלוויזיה. או שבתור ילדים לא היה לנו יותר מדי כושר שיפוט, אנא עארף? מה שכן בטוח זה שלא ממש טרחנו לחקות את הדמויות שראינו בטלוויזיה. קל מאוד להאשים את הטלוויזיה בהשחתת השפה (ובאלימות, בסקס ובסמים ובמה לא) אבל אף פעם לא הצליחו באמת לגבות את הבולשיט הזה במחקרים עד כמה שאני יודע.
מה שברור הוא שבמקרה של השפה הטלוויזיה יכלה להשפיע רק לטובה על הדור שלנו, ונראה שגם את זה היא לא עשתה.
כל פעם שאני מנסה לראות לשם הנוסטלגיה את התוכניות של הטלוויזיה החינוכית שגדלתי עליהם (אי שם בעידן החד-ערוצי של שנות השמונים ותחילת שנות התשעים) אני נדהם מהעברית הנפטלינית שבפי הדמויות. אפילו ערס מצוי כמו מוישה אופניק מדבר כמו שאתה מצפה היום מקריין פוץ בן 80 בקול ישראל.
אני דווקא נהנית מאוד לשמוע את העברית בתכניות
האלה ואהבתי מאוד שהייתה הקפדה על השפה בפרט ועל התכנים בכלל (התסריטאים היו יושבים עם אנשי חינוך ופסיכולוגים, השקיעו) ואני בהחלט חושבת שזה עדיף על ערוץ הילדים; אבל, כאמור, אני לא חושבת שזה השפיע על השפה, וגם עם כן, באופן מינורי מאוד, לא השפעה שאפשר להצביע עליה אחרי שנים (עובדה). הייתי שמחה אם היו מקפידים יותר על תוכן וצורה והייתי שמחה אם היו פחות תכניות ריאליטי בטלוויזיה, למשל; אבל אני לא חושבת שזה מה ש"מדרדר" את השפה או בכלל. אני חושבת שכמו האינטרנט שמאפשר לכל אחד לפרסם את דבריו בלי מסננת, אלה רק ערוצים שהיו חסומים בעבר בפני אנשים מסוימים, והיום לאנשים האלה יש במה.
האלה ואהבתי מאוד שהייתה הקפדה על השפה בפרט ועל התכנים בכלל (התסריטאים היו יושבים עם אנשי חינוך ופסיכולוגים, השקיעו) ואני בהחלט חושבת שזה עדיף על ערוץ הילדים; אבל, כאמור, אני לא חושבת שזה השפיע על השפה, וגם עם כן, באופן מינורי מאוד, לא השפעה שאפשר להצביע עליה אחרי שנים (עובדה). הייתי שמחה אם היו מקפידים יותר על תוכן וצורה והייתי שמחה אם היו פחות תכניות ריאליטי בטלוויזיה, למשל; אבל אני לא חושבת שזה מה ש"מדרדר" את השפה או בכלל. אני חושבת שכמו האינטרנט שמאפשר לכל אחד לפרסם את דבריו בלי מסננת, אלה רק ערוצים שהיו חסומים בעבר בפני אנשים מסוימים, והיום לאנשים האלה יש במה.
GnomeBubble
New member
שלא תקלטי אותי לא נכון
אני מאוד מעריך את "רחוב סומסום", "פרפר נחמד" ודומיהן. אני חושב שהן היו תוכניות ילדים איכותיות. אני לא יודע אם הן יכולות להצליח היום, אבל אני בהחלט שמח שזה מה שהיה בזמני. אני רק אומר שהיום השפה שבה מדברות הדמויות נשמעת לי קצת לא מציאותית, וזה קצת צורם. אבל זה לא באמת מפריע יותר מדי, כי אני (עדיין) נהנה מהתוכנית עצמה.
אני מאוד מעריך את "רחוב סומסום", "פרפר נחמד" ודומיהן. אני חושב שהן היו תוכניות ילדים איכותיות. אני לא יודע אם הן יכולות להצליח היום, אבל אני בהחלט שמח שזה מה שהיה בזמני. אני רק אומר שהיום השפה שבה מדברות הדמויות נשמעת לי קצת לא מציאותית, וזה קצת צורם. אבל זה לא באמת מפריע יותר מדי, כי אני (עדיין) נהנה מהתוכנית עצמה.
זה לא צורם לי וזה גם לא צורם לילדים, מניסיוני
גם בחוויות האישיות שלי מהילדות (כפי שאתה מעיד בעצמך, וזה לא רק אתה ואני) לא זכרנו שהשפה הייתה כזו וזה לא הפריע לנו. אני מכירה את זה גם מספרות מיושנת שקראתי בילדות – המון תרגומים ישנים מליציים להחריד, בשפה שהיום הרבה יותר קשה לי לקרוא, ואז פשוט קראתי אותם. ילדים "אוכלים" דברים כאלה הרבה יותר בקלות. בשנים האחרונות יצאו לא מעט סדרות קלאסיות ב-DVD ואני יכולה לומר לך מניסיונם של חברים עם ילדים (וגם מדברים שקראתי בפורומים) שילדים צופים בהם בהנאה, אפילו ברגע עם דודלי (בשחור לבן!). כשזה עשוי נכון זה מרתק אותם (ו"נכון" זה פשוט מותאם לילדים, לא חייב להיות איכותי; בדיעבד אני יודעת שצרכתי גם הרבה "זבל" כמו "רובוטריקים" למשל, אבל אז זה לא הפריע לי
).
גם בחוויות האישיות שלי מהילדות (כפי שאתה מעיד בעצמך, וזה לא רק אתה ואני) לא זכרנו שהשפה הייתה כזו וזה לא הפריע לנו. אני מכירה את זה גם מספרות מיושנת שקראתי בילדות – המון תרגומים ישנים מליציים להחריד, בשפה שהיום הרבה יותר קשה לי לקרוא, ואז פשוט קראתי אותם. ילדים "אוכלים" דברים כאלה הרבה יותר בקלות. בשנים האחרונות יצאו לא מעט סדרות קלאסיות ב-DVD ואני יכולה לומר לך מניסיונם של חברים עם ילדים (וגם מדברים שקראתי בפורומים) שילדים צופים בהם בהנאה, אפילו ברגע עם דודלי (בשחור לבן!). כשזה עשוי נכון זה מרתק אותם (ו"נכון" זה פשוט מותאם לילדים, לא חייב להיות איכותי; בדיעבד אני יודעת שצרכתי גם הרבה "זבל" כמו "רובוטריקים" למשל, אבל אז זה לא הפריע לי
GnomeBubble
New member
ואללה, גם לי זה לא הפריע כשהייתי ילד
זה מפריע לי עכשיו. אני מבין שיש לך בעייה עם זה, אבל זאת המציאות. כשהערסים של רחוב שומשום (מוישה אופניק, עוגיפלצת וכו') מדברים בשפה מצוחצחת זה נשמע קצת מוזר. אירוני, במובן המקורי של המילה.
זה מפריע לי עכשיו. אני מבין שיש לך בעייה עם זה, אבל זאת המציאות. כשהערסים של רחוב שומשום (מוישה אופניק, עוגיפלצת וכו') מדברים בשפה מצוחצחת זה נשמע קצת מוזר. אירוני, במובן המקורי של המילה.
תהיה בריא, הרסת אותי מצחוק... ../images/Emo6.gif
"אך מדוע הן הפכו לקלסיקה, רבותיי? נכון, דווקא בגלל העברית המוקפדת, הניסוחים ההולמים וההגייה הנכונה."
רק אח"כ אתה מוסיף את העלילה, שחשיבותה כמובן משנית לשפה...
אני חייבת לשאול: מאיפה הבעת את הקביעה ההזויה הזאת שהעברית היא זו שהפכה את הסדרות האלה לקלאסיקה? גם פה יש לך תאוריה פרטית שאתה מגלגל בראש אבל לא מנסה לבחון אותה לרגע במבחן המציאות. אם תהיה אמיץ מספיק לקלקל את האשליה, מציעה לך לעשות סקר בקרב מבוגרים שגדלו על הסדרות האלה ולבחון באמת מה הם זוכרים מהן, ולמה הן הפכו לקלאסיקה. כי אם יש משהו שגם נום וגם אני (וגם אחי הצעיר, וגם אחרים בני גילי שיצא לי לדבר איתם) מתפלאים עליו כל פעם מחדש כשאנחנו נתקלים בפרק מסדרת עבר, זו השפה העברית. היא נשמעת לנו כ"כ מליצית שאנחנו מופתעים שלא שמנו לב לזה בעבר ולא זכרנו שהיא כזאת... גם הסדרות שמשודרות היום קוסמות מאוד לילדים, אף שאין בהן אותה הקפדה לשונית, וזה לא מפריע להם. יודע למה? כי ילדים, בניגוד לקביעתך הלא מבוססת, לא רגישים לדקויות האלה בשפה. למעשה אפילו דיבוב לא מוצלח או אנימציה מכוערת (יחסית) לא מפריעים להם ליהנות אם הסיפור סוחף אותם. ילדים שופטים איכות אחרת ממבוגרים, והם לא מודעים בכלל לעונג הלשוני שאתה (וגם אני) חווים בצפייה כמבוגרים. אני מודה בצער שהרסתי לעצמי זיכרונות ילדות כשצפיתי בסרטים או בסדרות שזכרתי שנים בערגה, ובצפייה בעיניים של מבוגר קלטתי שהאנימציה כעורה למדי ו/או שהעלילה מטופשת להחריד... ואני מזכירה שוב, אלה היו סדרות וסרטים שזכרתי לטובה שנים וצפיתי בהם בגיל מבוגר מתוך געגועים (ואז באה הנוסטלגיה ונתנה לי סתירה לפנים). היום, למשל, כשאני רואה פרק ברובוטריקים אני זעה באי נחת על הכיסא. איך, איך צפיתי באדיקות בזבל הרדוד הזה? (שכל מטרתו, למען האמת, הייתה לעזור לשווק צעצועי רובוטים לילדים. כן כן, אמיתי לגמרי). לסיכום, אתה שופט סדרות ילדים בעיניים של מבוגר, ושוכח שילדים חווים אותן לגמרי אחרת. הדברים שאתה מתפעל מהם עוברים להם מעל לראש, והדברים שמרגיזים אותך לא מפריעים להם כהוא-זה.
"אך מדוע הן הפכו לקלסיקה, רבותיי? נכון, דווקא בגלל העברית המוקפדת, הניסוחים ההולמים וההגייה הנכונה."
GnomeBubble
New member
הדבר היחיד שאני זוכר מקשקשתא זה קקטוס
ובעצם הייתה שם גם חבית.
באמת, אני לא ממש זוכר מה היה בקשקשתא, וגם לא ב"בית של פסטוק" וב"רגע עם דודלי" שראיתי בגיל כבר יותר מתקדם. את פרפר נחמד ורחוב סומסום אני כמובן זוכר הרבה יותר טוב (וגם היום אני חושב שהן היו אחלה תוכניות), אבל אני מסכים איתך שלפעמים נוסטלגיה זה סתם נוסטלגיה. הרובוטריקים זאת דוגמה קלאסית - ניסיתי לראות שוב רק את הפרק הראשון של הסדרה, אבל זה היה זבל כל-כך ירוד ונחות שפשוט לא הצלחתי אפילו לסיים את הפרק... לפחות עדיין יש דברים טובים. מרקו למשל לא התקלקל, גם אם האנימציה כבר לא עומדת בסטנדרטים של ימינו, וכנ"ל גם נילס ורוב סדרות האנימציה האיכותיות של Sekai Meisaku Gekijo שהנעימו לנו את החופש. רחוב סומסום ופרפר נחמד באמת היו סדרות איכותיות, ואת המערכונים של רחוב סומסום אני נהנה לראות עוד היום (במיוחד את "אני רוצה להיות שם!"
). אולי גם קשקשתא הייתה כזאת, אבל אני לא באמת זוכר מה הלך שם.
ובעצם הייתה שם גם חבית.
אבל בפרסומות העברית מוקפדת מאוד, לכן מלכתחילה
יש קריין סמכותי שממהר לתקן את הקומיקאי השובב. ואגב, אני ממש לא מלינה על העברית של הנוער בענייני ניקוד וי"ו החיבור או ה"א הידיעה. אלה הבחנות עבר ששייכות לעברית הקלאסית וכבר מזמן נעלמו בדיבור הטבעי, אלא אצל מי שמקפיד במיוחד. יש דברים שמעצבנים לי ת'אוזן, אבל בומ"פ? זוטות מבחינתי. בהקשר זה אי אפשר שלא להזכיר את נתיבה בן יהודה ז"ל שלתכנית הרדיו שלה קראה במופגן "נתיבה מדברת וְמקשיבה" וכל אימת שמאזינים תיקנו אותה היא הייתה מדגישה שהיא יודעת את הכללים, אבל הם מלאכותיים ומיותרים בעיניה, והיא בוחרת לדבר כך במכוון.
יש קריין סמכותי שממהר לתקן את הקומיקאי השובב. ואגב, אני ממש לא מלינה על העברית של הנוער בענייני ניקוד וי"ו החיבור או ה"א הידיעה. אלה הבחנות עבר ששייכות לעברית הקלאסית וכבר מזמן נעלמו בדיבור הטבעי, אלא אצל מי שמקפיד במיוחד. יש דברים שמעצבנים לי ת'אוזן, אבל בומ"פ? זוטות מבחינתי. בהקשר זה אי אפשר שלא להזכיר את נתיבה בן יהודה ז"ל שלתכנית הרדיו שלה קראה במופגן "נתיבה מדברת וְמקשיבה" וכל אימת שמאזינים תיקנו אותה היא הייתה מדגישה שהיא יודעת את הכללים, אבל הם מלאכותיים ומיותרים בעיניה, והיא בוחרת לדבר כך במכוון.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.