טוב אז אה... אמרתם, חששתם, התרעתם, ואני לא האמנתי.
העונה היתה כל כך טובה לדעתי, שהיה לי ברור שהפרק האחרון יהיה מצוין, אבל אוי, כמה שטעיתי.
נתחיל בזה שהיה מ ש ע מ ם. ממש. ועלוב במיוחד.
הרגע היחיד שגרם לי לדמוע ולהרגיש משהו, היה כשקלארק נפרדה ממאדי. כל השאר, כולל מרפי ואמורי ואקו... כל זה היה סתמי.
הייתי בטוחה שיהיו מלא אירועים בפרק הזה, אבל התחושה בסיום שלו היא שניסו לתפור איזה סוף מהר מהר ולא טרחו בכלל לספר סיפור. מה שהם כן ניסו לעשות, זה להאכיל אותנו בכפית ש"להרוג זה רע" אבל בצורה הכי ילדותית שיכולה להיות.
אז מה היה לנו שם:
קדוגן עולה למעלה. בשלב הזה הייתי בטוחה שלמעשה מדובר על העולם של אלי. תכל'ס - בפועל זה בדיוק אותו דבר. אותו דבר שהם ניסו לברוח ממנו בעבר, אבל הפעם הציגו את זה בתור
התעלות

.
בינתיים בבונקר מה שמה המעצבנת שחזרה בתשובה היא זו שמצילה את העולם. נו, שיהיה. טוב שלא עשו חיבוק קומבייה המוני. וסוף סוף החזירו את ניילה ואקו, ועשו רי-קאפ מהיר לכל מה שקרה. סיפרו את זה כמו רשימת מכולת אז אף אחד לא התרגש מזה.
למעלה - קדוגן מגלה רגש כשרואה את הבת שלו. זה מרגיש קצת הזוי שאדם שניסה במשך מאות שנים למחוק את הרגש בשביל מלחמה, פתאום מביע רגשות.
חוץ מזה, קדוגן מגלה מיד שמדובר על מבחן ולא מלחמה ובמקום שזה יגרום לו לאיזה הלם או משהו, בכל זאת- שנים הוא חי עבור המלחמה הזאת, אז הוא פותר את זה במין - נו, טוב.
ואז קלארק הורגת אותו. די נו. תתעמתי איתו.. תוכיחי אותו.. משהו! משכו אותנו איתו עונה שלמה רק בשביל שהוא ימות ככה סתם?
אותו דבר על שיידי, אבל זה אחר כך.
בינתיים אמורי מתה, ו- וואו, עשו אותה מכוערת במיוחד. הלכו על אותנטיות עד הסוף

. תזכירו לי למה המיינד דרייב שלה לא הופעל על שם קיילי פריים? בכך אופן, מזל שהיה לה את זה כדי שמרפי יוכל להיפרד ממנה. לא יודעעעעתתת, זה היה אמור להיות קטע מרגש, אבל הרגשתי שהוא בעיקר בנאלי, עם אמורי צועקת עליו לא לא בדרמטיות.
מצד שני, ג'קסון ומילר רוקדים

זה היה מהמם. מוסיפה את זה לרגעים הבודדים שאהבתי בפרק הזה.
מה עוד?
אה- הופ מנסה להיות סקסית על ג'ורדן. לא עבד לה, אבל שיהיה להם בהצלחה. ג'ורדן עולה על תוכנית וכמו כל הפרק הזה, היא כללה לא לעשות כלום. המכשיר הזה שלו שגרם לדיסייפלס להיות נראים ולנשק לא לעבוד, זה אמור היה לעבוד רק לזמן קצר? כי אם זה היה אמור להיות לפרק זמן ארוך, אז לא הגיוני שאחר כך הם הצליחו לירות. אגב- הוא חשף את הדיסייפלס אבל כשהם הופיעו לא היו להם קסדות. או שהם העיפו אותן ממש מהר.
קלארק נכשלת במבחן, אבל היא אמרה ליישות הזאת (הי לקסה! איזו אכזבה שזו לא את באמת) כמה דברים חכמים. הבעיה עם הישות הזאת זה שהיא לא באה לשמוע תוכחות אלא רק להוכיח את הצד השני. ואז רייבן באה להצלה. תכל'ס - מגיע לה כי היא באמת היתה הכי טובה באופן שיטתי, אבל גם זה נעשה בצורה ילדותית במיוחד. היישות בדמות אבי נראתה רע. אם לא הקול של אבי, יכול להיות שלא הייתי מאמינה שזו אותה שחקנית.
בינתיים בשדה הקרב הדומם - שיידי מנסה לחרחר מלחמה, ליטרלי, פעמיים! עכשיו, בפעם השניה אינדרה ראתה אותו וזה היה בדיוק הרגע שהיא אמורה היתה לעזוב הכל ולהרוג אותו במו ידיה (כן, אני יודעת שזה סותר את מה שהישות המוזרה הזו מנסה להוכיח) אבל היא רק הסתכלה עליו וזהו. כל כך הרגיז אותי.
בסוף זאת אוקטביה שמקבלת הזדמנות להראות שהיא כבר מזמן לא בלדריינה אלא קול ההגיון והיא אומרת את מה שחשבתי במשך כל העונות הקודמות - אולי הגיע הזמן להפסיק להרוג ולהתחיל לדבר. אבל הם לא הקשיבו לי כי אני לא יישות חייזרית שמציבה אולטימטום.
ורייבן ממשיכה להראות ליישות אבי שאנחנו רק צריכים סקנד צ'אנס ותראו איזה טובים נהיה.
ואינדרה סוף סוף הורגת את שיידי, אבל עם התותח הזה?! כל כך לא מספק.
ואז כולם מתעלים באמת. לא חשבתי שזה יקרה. כלומר לא חשבתי שבסוף קדוגן יהיה צודק ובאמת תהיה התעלות. אפילו גילינו שבלאמי, שהפך להיות נודניק איום, צדק. כהנא צדק ודרעי זכאי. מי ידע..
אבל לא החבר'ה שלנו, לא לא. הם לא רוצים להישאר עילויים אלא מעדיפים לחזור לארץ לקיום ללא תכלית (שזה דווקא סבבה בעיני). קלארק כמעט נענשת אבל בסוף היא לא. ואפילו פיקאסו שם (שאני חייבת להודות שכשראיתי אותה, אמרתי - היי, לוקה פה

). ועוד רגע ממש ממש חמוד בפרק זה כשפיקאסו מסתכלת במבט הזה על קלארק

נמסתי.
וזהו, ככה זה נגמר.
עכשיו - שלא תבינו לא נכון. זו לגמרי המסקנה המתבקשת מסדרה שבה כולם הורגים את כולם בשם צדק לקבוצה ספציפית, אבל הדרך שבה עשו את זה היא גרועה. ציפיתי לפרק פיצוץ ושהדמויות יעברו תהליך כלשהו, אבל... לא.
אחד הסופים הכי מאכזבים שראיתי. ממש מבאס.