!!! ה-ת-א-ט-ר-ו-ן !!!
ואוו, זה היה ערב ארוך. וטוב. אבל ארוך. והוא התחיל הרבה לפני הערב, בסביבות 5 אחר הצהריים (אחרי באפי ואיינג´ל, אם אתם מתעקשים לדעת), כאשר ניגשתי להכין ארוחת ערב מהודרת. תנו לי לפרט נא: מבעוד מועד הזמנתי מספר מצומצם של אנשים לארוחה בביתי, ואחריה נפזז למועדון התיאטרון. אז בחזרה להכנות: קניתי, קצצתי, לשתי, ובסוף יצאה ארוחה לתפארת: לחם חמאה ולימון, סלט, פסטה ברוטב שמנת עגבניות ונתחי עוף, ומנה אחרונה מהודרת - מאפה שוקולד, עליו גלידת וניל ועליה ליצ´י. בשמונה וחצי הגיעו משנה תורן ומאי, שהייתה מסיבה מסויימת במצברוח מרומם במיוחד. היינו אמורים לחכות לשמופי, ידידה של מאי ולספיינבאר, אולם הלחם היה כבר מוכן ואנחנו היינו (או ליתר דיוק: מאי הייתה) רעבים. חיש קל התחלנו לאכול, ושמופי תיזמן את בואו במהרה, מצוייד עם תפוחי אדמה אפויים משובחים. אז המשכנו לאכול. ואכלנו עוד קצת. אז צחקנו. ואז אכלנו. בסוף נישנשו עוד קצת. לקראת סוף הפסטה ספיינבאר הואיל בטובו לכבד אותנו בנוכחותו. בכל מקרה, לאחר הארוחה פצחנו בנסיעה לתיאטרון. התיאטרון, לכל מי שלא יודע, זה מועדון די גדול ביפו, שפעם בחודש עושה מסיבה גדולה. אז באנו, ומה היה? מסע מוסיקלי בזמן, משנות השיבעים (נחמד לתחילת המסיבה, יש פאנק), לשנות השמונים (לירות לשרוף וליצלוב את כל המוסיקה מתקופה שנואה זו), שנות התישעים החביבות ולבסוף זמננו שלנו. היה -ממש- כייף, ולמרות הארוחה פיזזנו כאילו אין מחר. בערך בארבע נטשנו את המקום, וזחלנו לאיטנו אל המכונית חזרה (בזמנים כאלו אני מרגיש כמו בן 60 עם כאב הגב מכל הריקודים). היה אחלה, טוב שהיה, ונתראה בחודש הבא. מומין רע בדיווחים ממסיבות, אבל טוב בבישולים.
ואוו, זה היה ערב ארוך. וטוב. אבל ארוך. והוא התחיל הרבה לפני הערב, בסביבות 5 אחר הצהריים (אחרי באפי ואיינג´ל, אם אתם מתעקשים לדעת), כאשר ניגשתי להכין ארוחת ערב מהודרת. תנו לי לפרט נא: מבעוד מועד הזמנתי מספר מצומצם של אנשים לארוחה בביתי, ואחריה נפזז למועדון התיאטרון. אז בחזרה להכנות: קניתי, קצצתי, לשתי, ובסוף יצאה ארוחה לתפארת: לחם חמאה ולימון, סלט, פסטה ברוטב שמנת עגבניות ונתחי עוף, ומנה אחרונה מהודרת - מאפה שוקולד, עליו גלידת וניל ועליה ליצ´י. בשמונה וחצי הגיעו משנה תורן ומאי, שהייתה מסיבה מסויימת במצברוח מרומם במיוחד. היינו אמורים לחכות לשמופי, ידידה של מאי ולספיינבאר, אולם הלחם היה כבר מוכן ואנחנו היינו (או ליתר דיוק: מאי הייתה) רעבים. חיש קל התחלנו לאכול, ושמופי תיזמן את בואו במהרה, מצוייד עם תפוחי אדמה אפויים משובחים. אז המשכנו לאכול. ואכלנו עוד קצת. אז צחקנו. ואז אכלנו. בסוף נישנשו עוד קצת. לקראת סוף הפסטה ספיינבאר הואיל בטובו לכבד אותנו בנוכחותו. בכל מקרה, לאחר הארוחה פצחנו בנסיעה לתיאטרון. התיאטרון, לכל מי שלא יודע, זה מועדון די גדול ביפו, שפעם בחודש עושה מסיבה גדולה. אז באנו, ומה היה? מסע מוסיקלי בזמן, משנות השיבעים (נחמד לתחילת המסיבה, יש פאנק), לשנות השמונים (לירות לשרוף וליצלוב את כל המוסיקה מתקופה שנואה זו), שנות התישעים החביבות ולבסוף זמננו שלנו. היה -ממש- כייף, ולמרות הארוחה פיזזנו כאילו אין מחר. בערך בארבע נטשנו את המקום, וזחלנו לאיטנו אל המכונית חזרה (בזמנים כאלו אני מרגיש כמו בן 60 עם כאב הגב מכל הריקודים). היה אחלה, טוב שהיה, ונתראה בחודש הבא. מומין רע בדיווחים ממסיבות, אבל טוב בבישולים.
:} ס´