ה"חינוך" בשיראל.
מי שצופה בתוכנית בערוץ 22 הדנה באלימות בבתי הספר, ובמערכת החינוך בכללי-לא מצא הרבה הפתעות, שכן כל מה שנאמר בתוכנית עד כה-היה הרי ידוע לכולם. תמיד ידענו שהרוב הגדול של בתי הספר בארץ הם בסך הכל בתי חרושת לציונים תמיד ידענו שיש אלימות בבתי הספר...אבל משום מה-איפה שיש הכי הרבה אלימות-לא דואגים לטפל בה תמיד ידענו על המשכורות העלובות של הרוב הגדול של המורים, לעומת העבודה הפיזית והנפשית הקשה שלהם [במיוחד בקטע של התמודדות עם תלמידים בעיקר בבתי הספר היסודיים]. תלמידים מגיעים למצב שהם חרדים להגיע לבית הספר-או שהם פשוט מגיעים עם סכינים/אולרים. זה הפתרון? למה הורים בכלל צריכים לדאוג כי הילד שלהם מוכה בבית הספר? למה המערכת האחראית על כך, המקבלת משכורת על כך-לא דואגת לעניינים הכה חשובים האלו. והרי עניין האלימות חשוב יותר מלוח הכפל ומלימוד הא"ב. שכן מי שמכה בכיתה א', יכה גם בכיתה יא'. אבל מי שיחנכו אותו מכיתה א' לא להכות-בכיתה יא' הוא בעצמו אולי ימנע אלימות. ואני לא יודעת איך זה בבתי הספר שלכם-בבית הספר שלי לא נחשפתי למקרי אלימות. ואני בטוחה שזה לא בגלל סדנאות ההסברה שמעבירים לנו, ולא בגלל השיחות עם המנהלת שמקיימים אצלנו, וגם לא השיחות עם היועצת. אלו הם אך ורק הרגלים. מי שהורגל לאימה ש"החזק שורד"-ידבוק בה. אך לדעתי, יהיה חכם יותר לדבוק באימרה החכם שורד. האם מערכת החינוך שלנו היא עד כדי כך בעייתית? היכן בעצם אנחנו טועים? היכן בעצם נמצא הפאק העיקרי שלנו? האם אנחנו יכולים לעשות משהו כדי לנסות לשפר אוליי? מאוד התאכזבתי לראות, שעל מנת להתקבל לסמינר הקיבוצים צריך פסיכומטרי של פחות מ-500 [ארבע מאות שבעים ומשהו..לא זוכרת את המספר המדוייק], ועוד יותר הופתעתי לגלות, שהמורים העתידיים של ילדינו, לא יודעים מושגים בסיסיים כמו מהו חוק השבות, מהי הראשות המבצעת בארץ, או מי היה מחייה השפה העברית..[ועוד אלו מורים שאולי עתידים להיות מורים ללשון]. הממצאים אכן מדאיגים. ושוב, אני חושבת שהממצאים האלו יותר נתונים לבתי ספר יסודיים, ופחות לבתי ספר תיכוניים.
מי שצופה בתוכנית בערוץ 22 הדנה באלימות בבתי הספר, ובמערכת החינוך בכללי-לא מצא הרבה הפתעות, שכן כל מה שנאמר בתוכנית עד כה-היה הרי ידוע לכולם. תמיד ידענו שהרוב הגדול של בתי הספר בארץ הם בסך הכל בתי חרושת לציונים תמיד ידענו שיש אלימות בבתי הספר...אבל משום מה-איפה שיש הכי הרבה אלימות-לא דואגים לטפל בה תמיד ידענו על המשכורות העלובות של הרוב הגדול של המורים, לעומת העבודה הפיזית והנפשית הקשה שלהם [במיוחד בקטע של התמודדות עם תלמידים בעיקר בבתי הספר היסודיים]. תלמידים מגיעים למצב שהם חרדים להגיע לבית הספר-או שהם פשוט מגיעים עם סכינים/אולרים. זה הפתרון? למה הורים בכלל צריכים לדאוג כי הילד שלהם מוכה בבית הספר? למה המערכת האחראית על כך, המקבלת משכורת על כך-לא דואגת לעניינים הכה חשובים האלו. והרי עניין האלימות חשוב יותר מלוח הכפל ומלימוד הא"ב. שכן מי שמכה בכיתה א', יכה גם בכיתה יא'. אבל מי שיחנכו אותו מכיתה א' לא להכות-בכיתה יא' הוא בעצמו אולי ימנע אלימות. ואני לא יודעת איך זה בבתי הספר שלכם-בבית הספר שלי לא נחשפתי למקרי אלימות. ואני בטוחה שזה לא בגלל סדנאות ההסברה שמעבירים לנו, ולא בגלל השיחות עם המנהלת שמקיימים אצלנו, וגם לא השיחות עם היועצת. אלו הם אך ורק הרגלים. מי שהורגל לאימה ש"החזק שורד"-ידבוק בה. אך לדעתי, יהיה חכם יותר לדבוק באימרה החכם שורד. האם מערכת החינוך שלנו היא עד כדי כך בעייתית? היכן בעצם אנחנו טועים? היכן בעצם נמצא הפאק העיקרי שלנו? האם אנחנו יכולים לעשות משהו כדי לנסות לשפר אוליי? מאוד התאכזבתי לראות, שעל מנת להתקבל לסמינר הקיבוצים צריך פסיכומטרי של פחות מ-500 [ארבע מאות שבעים ומשהו..לא זוכרת את המספר המדוייק], ועוד יותר הופתעתי לגלות, שהמורים העתידיים של ילדינו, לא יודעים מושגים בסיסיים כמו מהו חוק השבות, מהי הראשות המבצעת בארץ, או מי היה מחייה השפה העברית..[ועוד אלו מורים שאולי עתידים להיות מורים ללשון]. הממצאים אכן מדאיגים. ושוב, אני חושבת שהממצאים האלו יותר נתונים לבתי ספר יסודיים, ופחות לבתי ספר תיכוניים.
