התרחק משכן רע..

ויותר מכך!

(שאלוהו לר' ישראל מרוזי'ן, התורה מורכבת מחמישה כרכים, ואילו שו"ע מארבעה, אם כן היכן הוא החלק החסר של ההלכה, ענה הריז'ינר, החלק החמישי הוא האדם) בזמנים יותר קדומים, כל ההלכה הייתה מה שאתה קורא "מטא הלכה", זו בדיוק הסיבה שהיא הועברה בע"פ מדור לדור, כדי שלא תקפא על שמריה. לא לחינם אמרו חז"ל "כותבי הלכות כשורף התורה" (בבלי, תמורה, י"ד', ב'). כואב לי מאוד חילול שמו של בורא עולם שנעשה ע"י כל הזרמים באורתודוקסיה, (מי יותר ומי פחות). לא לחינם חלק חשוב ביותר מתורת ישראל נקרא עד היום התורה שבע"פ. זוהי לא רק סמנטיקה.
 

estersh

New member
ויותר מכך..

סתם, רק הערה: אצל אנשים כדוגמת הרב שרלו קיימת כנות ומודעות לתהליכים הלכתיים ולכן הם יכולים לדבר במושגים של מטא-הלכה, התפתחות ההלכה וכו. אבל למעשה הרבה פעמים גם האורתודוכסיה החרדית עושה את אותם דברים תוך הכחשה. (אני זוכרת למשל מאמר משווה של הרב אריאל בין דיונים הלכתיים של רבנים שונים בנושא הסכמי ממון לפני הנשואים. הרב יעקב אריאל עצמו הוא סוג של אדם שנמצא על קו התפר והוא מביא בחשבון בדיון שלו את מבנה המשפחה המודרנית ומצביע על מציאויות שונות מפעם שמציעות חשיבה שונה. בסופושל דבר הוא טען בסיכום שבמקרים מסוימים מנהג השיתוף מחייב גם לפי ההלכה, בחלקם לא, ובחלקם יש להסתפק ונותן דרך לצאת מן הספק (ישלו צדדים חרדיים..). ז'תומרת שהוא לא מחיל את השיתוף משום אומדנא אוטומטית (והשיתוף בסופושלדבר יצא מתוך דאגה לשלומה של האישה) אבל לפחות רואה בה מענה ל"שאלות שהזמן גרמן בחיי המשפחה". וזו התקדמות. אז מה שהיה שם זה הרב דייכובסקי שנתן הרבה יותר קרדיט למציאות וטען שלהלכת השיתוף יש אלמנט של תקנת הציבור כי לנושא איזון המשאבים בין בני זוג יש השלכה ציבורית רחבה ביותר. חשיבה אמיצה. הכי אמיצה ששמעתי מרבנים בנושא. לעומת זאת הרב שרמן, יותר חרדי ממנו (אבל גם לא חרדי סטנדרטי, שם לא ידוע לי שכבר דנים בהסכמי ממון) שולל כל חידוש בנושא, ואוסר על בית דין לדון בכפיפות להסכמים כאלו. אבל- ביררתי על מצבים שבהם הוא הביע את דעתו לגבי חלוקת רכוש בין בני זוג שמתגרשים, ומצאתי שבלי לדבר על עקרונות גדולים הוא בסופושלדבר ימצא איזשהו היתר הלכתי כדי שהאישה לא תצא עם כלום. ובכלל הרב דייכובסקי מצא דרך לנטרל את תפיסת ההלכה הבסיסית של קנין הבעל על אישתו דרך שטר התנאים בדרך יפה מאוד. וחוצמזה, בחיים לא שמעתי על אישה שיצאה בלי כלום..)
 

בן הצבי

New member
ההגדרה זרה ומוזרה.

עצם המושג ``מטא הלכה`` כולל בתוכו אמירה חמורה מבחינה אמונית יהודית-קלאסית, לפי` ``ההלכה`` היא מוגבלת ולא מדברת על כל דבר, ואף לא רלוונטית לכל דבר, ולכן אנו נדרשים ל``מטא הלכה``. לדעתי הגדרה זו פושעת במשמעות האמיתית של ההלכה. אין אף אחד שמצפה שבשו``ע יהיו את כל המקרים שיהיו עד סוף כל הדורות. אלא ההלכה בשו``ע ושאר הפוסקים נותנים לנו כלים לדעת כיצד לנהוג גם במקרים שאינם מפורשים בפירוש, כמו גיוס בנות. לא צריכים להמציא את המושג ``מטא הלכה``. בנוגע לרב שרלו - אני מאוד מכבד ומעריך את הרב הזה, על כך שהוא תלמיד חכם שממש לא מפחד להגיד מה שהוא חושב גם ביודעו שהוא דעת יחיד בהרבה דברים, אבל בוא רק נאמר שזו ממש לא הפעם הראשונה שאני לא מסכים איתו...
 

admor

New member
שים לב לפסק של החזון איש בסוף.

רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ב הלכה ה' ישראל שעבד [עבודה זרה] <עבודת כוכבים> הרי הוא כעובד [עבודה זרה] <כוכבים> לכל דבריו ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה, [משומד לעבודה זרה] <מומר לעבודת כוכבים> הרי הוא [משומד] <מומר> לכל התורה כולה, וכן [המינים] <האפיקורסים> מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, [והמינים] <והאפיקורסים> הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים שאמרנו עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון, ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל שנאמר ואל תקרב אל פתח ביתה, [ומחשבת מין לעבודה זרה] <ומחשבה של אפיקורוס לעבודת כוכבים>. (השגת הראב"ד: ישראל שעבד וכו' לכל דבריו. א"א אעפ"כ אסור לאבד ממונו בידים מידי דהוה אמסור אבל אם נשא [גויה] <עובדת כוכבים> ואין לו זרע כשר ודאי מותר לאבדו בידים או ליטלו מעצמו.) הלכה י המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן, אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג, ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד, ראה אחד מהן שנפל לבאר, והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו רמב"ם הלכות ממרים פרק ג: הלכה א מי שאינו [מאמין] <מודה> בתורה שבעל פה אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי זה בכלל [המינים] <האפיקורוסין> [ומיתתו בכל אדם]. הלכה ב מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה [מורידין אותו] ולא מעלין והרי הוא כשאר כל [המינים ו]האפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין [והמשומדים] <והמומרין>, שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים [אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול הלכה ג במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה <כצדוק ובייתוס> וכן כל התועים אחריו, אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו [במינות] <בין הקראים> וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם] כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם <הקראים> שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה [ולא ימהר אדם להורגן טור יורה דעה סימן קנח: [הגויים] <בזמן שישראל על אדמתם כנענים> [שיורדים] <שירדו> לבור או למקום סכנה אין על הרואה אותם להעלותן אפילו אם יתן לו שכר לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר ואם מתיירא מהם או משום איבה מרפאין אותם בשכר אבל לא בחנם ומכל מקום אין מורידין אותם לבור בידים אבל המינין והמוסרים ומומר אוכל נבלות להכעיס והאפיקורסים מורידין אותם בידים: חזון איש - חיו"ד סי' י"ג אות ט"ז: נראה דאין דין מורדין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוה והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו, וכיון שכל עצמנו לתקן אין דין זה נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן טו - קונ' משיבת נפש פרק ה: (ט) וכלפי הטענה על אלה האפיקורסים שיש להם דין של מורידין ולא מעלין אפילו בימות החול, אצטט מ"ש בזה בספר חזון איש על חו"מ - יו"ד (בחיו"ד סי' י"ג אות ט"ז) וז"ל: נראה דאין דין מורדין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוה והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו, וכיון שכל עצמנו לתקן אין דין זה נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת עכ"ל עיי"ש. ואם כי דבריו עומדים בניגוד לההלכות הפסוקות בזה ברמב"ם ובשו"ע וכן ביתר הפוסקים שפסקו את דינם בלי שום תנאי והגבלת זמן ועת, ולמרות שגם המה חיו כבר בזמן ההעלם שבת קול כבר לא היה משמש והשגחתו ית' כבר לא היתה גלוי' כמו בזמן שהיו נסים מצוין, וצדיק הדור ג"כ לא היו כבר תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, אבל בכל זאת ראוים דברים אלה להשמע כאשר יצאו מפי בעל סמכא כ"כ גדול כהחזו"א זצ"ל
 
אני לא אשכח את זה

ישבנו שני בחורים מול המג"ש (אחד החשובים בב"ב) שיסביר לנו איזה קצות או רשב"א. ופתאום הגיע הבחור המתמיד של הישיבה והתחיל לשאול את המג"ש איך צריך להיות היחס שלו לחילונים וכו', האם מותר לו לענות לחילוני ששואל אותו משהו ברחוב וכו' אם מותר לו להתיחס אליהם בכלל וכו'. אני הייתי בשוק מעצם השאלה. והמג"ש בשיא הנונשלנטיות עונה לו שהחזו"א כבר פסק שהם תינוקות שנשבו ואמנם יש כמה שיודעים את רבונם ומורדים בו אבל הם מיעוט שבמיעוט ולכן יש חזקה שאם תדבר עם מישהו הוא יהיה תינוק שנשבה, ולכן מותר לדבר/לענות. כל מחה שחשבתי באותם רגעים, היה "חבל שלא שרפו אתכם באוושויץ".
 
תלוי בסיטואציה

אין הלכה בענין הזה אבל ברור שאם יש מצב שבני הבית יושפעו ממנו הם ירחיקו אותו
 
מקורות הילכתיים

"תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה - דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי יונתן בן יוסף אמר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה." -- תלמוד, מסכת סוטה, דף כ"ב . "אמר רבי אליעזר עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור "לשוחטו". אמר להן זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה ... תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו." -- תלמוד, מסכת פסחים, דף מ"ט . "רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו ... אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ." -- תלמוד, מסכת בבא בתרא, דף ח' מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך" -- הרמב"ם, הלכות דעות, פרק ו', הלכה "ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצות, אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה ואינו שומר מצוות מצוה לשנאותו, שנאמר, 'יראת ה' שנאת רע', ואומר, 'הלא משנאיך ה' אשנא וגו'" -- הרמב"ם, הגהות מיימוניות, . מי שהוא עבריין במזיד על אחת מכל מצוות האמורות בתורה ולא עשה תשובה, אינו חייב להחיותו ולא להלוותו." -- שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנ"א,
 
תודה לכולכם

לסיכום משמע: לפי היהדות האורתודוקסית מעיקר הדין בזמן שיש ניסים וישראל שולטים מצוה להרוג ולשנוא יהודים שכופרים בתורה, כמו שאומר הרמב"ם: להרוג: "אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג, ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן". וכל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול! לשנוא: "אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה ואינו שומר מצוות מצוה לשנאותו, "אסור לספר עמהן" אבל כיום בזמן שאין ניסים, ואין ישראל שולטים והכפירה מצויה.. השתנו הדינים (יהדות מיתקדמת..) חזון איש- "עלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת". לסיכום.. טוב שיש לנו את החזון איש.. לפחות עד שיהיה פה מדינת הלכה (כמו שכהנא רצה). בנתיים החרדים מצווים להביא לנו חיבוקי.. איזה כיף *אותי גידלו בידיעה שיהודי נשאר יהודי ותמיד יכול לחזור. הפוך מהרמב"ם? *יש איסור להיתרחק ממשהו שמקלקל אותך או שזה מובן מאליו? נ.ב טוב לדעת שהפוליטיקה החרדית זה פוליטיקה ולא הלכה. כלומר תחבורה בשבת חזיר וכו זה הכול פוליטיקה ואפשר להתגמש.. ואם כול זה, גם אם הם מצווים לשנוא ולטבוח בי. לי אין שום חובה לשנוא אותם הרי האלוהים שלי זה המוסר שלי ומה שאני מחליט.. אז אהלן ואהלן
 

R a c h e

New member
מהניסיון עם חלק מהמשפחה החרדית שלי:

מה שעושים עם יוצא זה לא מדברים איתו ביומיום, לא מתקשרים אליו באופן מכוון סתם כדי לשאול מה נשמע או כדי לאחל חג שמח/שנה טובה, אבל לעומת זאת אפשר בהחלט לנצל את קרוב המשפחה היוצא שלך, למשל: לבקש ממנו לחתום לך כערב על משכנתא (למרות שלא מזהים אותך ברחוב) או שישלח עבורך אוסף מיילים (גם אם יש לבת שלך מחשב בבית, אבל היא עובדת קשה והאחיינית היוצאת ממש לא עושה כלום בחייה) או שיתקשר עבורך לחו"ל לסדר את עניין המצבה של הדוד (שבשבעה האחיינית היוצאת בילתה שם שבוע שלם כי למרות שיש מלא בני דודים ובניהם שיכולים להיות שם, הם לא הגיעו, בודאי שלא בשעה שהיה צריך אותם שם....) בקיצור אין כבדהו אבל יש נצלהו וכל המרבה הרי זה משובח.
 
אל תגידי שאת הסכמת..

לעשות את כל ה``טובות`` האלו בשבילהם...למרות שסיפורך מזכיר לי קצת את ``אבי`` היקר...
 
למעלה