התרבות וההגירה
בהמשך לשירשור בו פתחה אבישג, וטיעוניה על הפגיעה ברמת התרבות בגלל גלי ההגירה מרוסיה (להבדיל מהגירה ממקומות אחרים כמובן) , על היעדר התרומה של העולים מרוסיה (ומשאר ארצות חבר העמים) לתרבות המקומית. אצטט (בהשמטה מסוימת) את מאיר שלו, מוסף לשבת ידיעות אחרונות מהשבוע שעבר: ---------------------- ידיעות רחבות היקף מספרות על צעירים שלא רוצים להתגיס. כותרות שמנמנות מתארות תלמידים שבמסגרת פולחן השטן שרפו את דגל המדינה. כל זה בלי להתייחס לכרוניקות היום-יומיות של פשע, שכרות, אוליגרכים, כרטיס-מועדון וזונות - ותמיד בהדגשת המוצא הרוסי של המשתתפים והמשתתפות. והנה, לפני כמה ימים היתה עוד ידיעה אחת. ידיעונת, קטנה ומוצנעת. מתברר שנערה מנתניה, תלמידת י"ב מתיכון שרת, זכתה במקום ראשון בתחרות בין-לאומית לאסטרופיזיקה. ברצוני לפרט 3 עובדות: 1. שמה של הנערה הזוכה הוא רוסלנה גלזמן. 2. שם המורה לפיזיקה שלה הוא אירינה קופלר. 3. שם המנחה שלה הוא דר' לב פוסטילניק. אני מציין זאת כי בניגוד לידיעות הקודמות בידיעה הזו לא נאמר שמדובר ברוסים. ---------------------------- עד כאן הדברים מהטור של מאיר שלו. נכון הוא שבגל העליה וההגירה מתחילת שנות התשעים הגיעו רבים שבאו כתנועת הגירה לכל דבר ולא בשל דחף ציוני-אידיאולוגי שאיפיין את רובם ככולם של העולים בשנים קודמות (החמישים המאוחרות, 1968-69 עליית גומולקה, 1972-1973 וכד'). אז מה? בכל המעולם קיימת תופעה של תנועת אנשים ממקום למקום במטרה ליצור חיים טובים יותר, במטרה לחיות טוב יותר. אין בכך כל רע, נהפוך הוא. כל השאר הוא דימויים של הציבור הישראלי שאינם צריכים לחייב את העולים. נכון גם שבישראל מי שמגיע בהתבסס על חוק השבות מקבל אזרחות מיידית, ומי שלא עובר מסלול קשה ומייסר עד לקבלת האזרחות. נכון גם שיש מקרים רבים בהם מוטב היה כי לא תינתן אזרחות מיידית מלאה לכל המגיע בשערי המדינה, אלא בשיטה האמריקאית של זכות שהות ועבודה ללא אזרחות מלאה, עד שיוכיח קשר והתבססות במדינה. אז מה? אלא שמדינת ישראל אינה כרוב המדינות. המדינה הזו הוקמה כדי בשביל ולמען להיות בית לאומי לעם היהודי, ואשר על כן יש חוק יחודי הנקרא חוק השבות, לפיו מי שמשתייך לעם היהודי זכאי לקבלת אזרחות ומקום כאן מעצם הגדרה אתנית זו. נכון, זה לא בדיוק עומד בכללי הדמוקרטיה האולטימטיבית. אז מה? ההיסטוריה שלנו מוכיחה כי יש צורך בהתיחסות יחודית לענין זה גם אם התיחסות זו לא בדיוק עומדת במסגרת הרעיונות האוטופיים של מידנת כל אזרחיה החיים בשלווה, כי הנמר עם הגדי טרם יכולים לרבוץ יחדיו. אז בסדר וטוב נקבע שבשערי הארץ יבואו כל מי שמרגיש צורך ורצון להשתלב ולהיות חלק מהמרקם הישראלי. אם מציג הוא את יהדות סבו או סבתו כמניע להחלטה להגיע דווקא לכאן (למרות שקנדה מפתה הרבה יותר ומציעה יותר הזדמנויות), יבורך ויתכבד וגם תובא לפניו הדרישה לקיום כל דרישות החוק והרגלי החיים כאן. בכלל זה גם הדרישה לכבד את המסורת היהודית, לקבל על עצמו את החלוקה הדתית והחלוקה המקובלת (בינתים) כי עניני קבורה נקבעים על פי דת - כמו ברוב מדינות העולם. אלא שאין בכך למנוע או לפגוע בזכותו להיות אזרח מן השורה, להפך הוא. מכאן לענין התרבות שכה מדאיג אותך: בכל העולם, גלי הגירה (ארה"ב, אוסטרליה, דרא"פ וכד') השפיעו על התרבות המקומית באופן זה או אחר. השפעה זו יש לבחון בפרספקטיבה של עשרות שנים, לא של שנים בודדות. המגיעים היום ומי שהגיע לפני עשור עדיין לא נטמעו בחברה ובהוויה הישראלית במידה שתאפשר השפעה ותרומה אמיתית על התרבות, לטוב או לרע. את הירידה בקרנה של הספרות העיברית אין לתלות במגיעים מארצות נכר כפי שגם אין לצפות מהם עדיין לתרומה גדולה ויחודית. אלא שלא הם, אלא ילדיהם וילדי ילדיהם יהיו אלו שיביאו את הערך המוסף גם לתרבות וגם למדע וגם לתחומים אחרים. כך קרה גם במקומות אחרים, כאשר ענקי תרבות בארה"ב לא היו המצהגרים הדלים ושחוקי מאבק הקיום שהגיעו בסוף המאה ה 19 אלא צאצאיהם. הבעיה העיקרית היא, בעיני, דרך קליטת תנועת הגירה זו. בשנים עברו היו הסדרים ואפשרויות ללימוד שפה, למציאת מגורים ועבודה באופן שאיפשר השתלבות הרבה יותר קלה. אין לבוא בטענות אל הבאים משם אלא לנמצאים כאן. אילו היו נשמרים מערכי הקליטה שהיו כאן בשנים עברו הרי שלא היתה מוטיבציה ולא נוצר הצורך ב"גיטאות" הקהילתיות, שמאפינות לא רק "רוסים" אלא גם יוצאי ארצות אחרות. נכון שה"רוסים" בולטים בכך בשל מספרם הגבוה יחסית לאחרים, אבל התופעה קיימת גם בקרב יוצאי ארצות אחרות. בינתיים ראיתי שאת מאד תומכת במתן אזרחות לאיזה שחקן כהה עור שכל ענינו בשהותו כאן הוא בעשיית ממון, בלא כל קשר אידאולוגי למדינת היהודים דווקא. נשאלת השאלה - למה הוא כן ואחרים לא? מענין שלא הוזכרו, במסגרת הטיעונים למתן אזרחות, הישגי הספורטאים ממוצא "רוסי" אשר עולים על ההדום לקבלת המדליות כשהם נושאים בגאווה את דגל ישראל, ואחר כך כאן בישראל קוראים להם "רוסי מסריח". הפיליפינים, התאילנדים ואחרים הגיעו לכאן כמהגרי עבודה. יש לכך משמעות, המושג מוכר ובעל משמעות דומה ברוב הארצות המפותחות. זה מחדל של הממשלות שלנו שלא יצרו מנגנות בקרה שימנע את התופעות המכוערות הקיימות כיום. אין בכך צידוק למתן אוטומטי של אזרחות לכל מי שנשאר כאן, במיוחד אם עשה זאת שלא כחוק, רק בגלל שהוא נמצא כאן כבר עשרים שנה. בארה"ב, דרך אגב, גם לאחר שלושים שנה מעלים שוהה בלתי חוקי על מטוס לארץ מוצאו בלי סטימנטים. אין להם זכות לאזרחות רק בגלל וותק השהיה כאן.
בהמשך לשירשור בו פתחה אבישג, וטיעוניה על הפגיעה ברמת התרבות בגלל גלי ההגירה מרוסיה (להבדיל מהגירה ממקומות אחרים כמובן) , על היעדר התרומה של העולים מרוסיה (ומשאר ארצות חבר העמים) לתרבות המקומית. אצטט (בהשמטה מסוימת) את מאיר שלו, מוסף לשבת ידיעות אחרונות מהשבוע שעבר: ---------------------- ידיעות רחבות היקף מספרות על צעירים שלא רוצים להתגיס. כותרות שמנמנות מתארות תלמידים שבמסגרת פולחן השטן שרפו את דגל המדינה. כל זה בלי להתייחס לכרוניקות היום-יומיות של פשע, שכרות, אוליגרכים, כרטיס-מועדון וזונות - ותמיד בהדגשת המוצא הרוסי של המשתתפים והמשתתפות. והנה, לפני כמה ימים היתה עוד ידיעה אחת. ידיעונת, קטנה ומוצנעת. מתברר שנערה מנתניה, תלמידת י"ב מתיכון שרת, זכתה במקום ראשון בתחרות בין-לאומית לאסטרופיזיקה. ברצוני לפרט 3 עובדות: 1. שמה של הנערה הזוכה הוא רוסלנה גלזמן. 2. שם המורה לפיזיקה שלה הוא אירינה קופלר. 3. שם המנחה שלה הוא דר' לב פוסטילניק. אני מציין זאת כי בניגוד לידיעות הקודמות בידיעה הזו לא נאמר שמדובר ברוסים. ---------------------------- עד כאן הדברים מהטור של מאיר שלו. נכון הוא שבגל העליה וההגירה מתחילת שנות התשעים הגיעו רבים שבאו כתנועת הגירה לכל דבר ולא בשל דחף ציוני-אידיאולוגי שאיפיין את רובם ככולם של העולים בשנים קודמות (החמישים המאוחרות, 1968-69 עליית גומולקה, 1972-1973 וכד'). אז מה? בכל המעולם קיימת תופעה של תנועת אנשים ממקום למקום במטרה ליצור חיים טובים יותר, במטרה לחיות טוב יותר. אין בכך כל רע, נהפוך הוא. כל השאר הוא דימויים של הציבור הישראלי שאינם צריכים לחייב את העולים. נכון גם שבישראל מי שמגיע בהתבסס על חוק השבות מקבל אזרחות מיידית, ומי שלא עובר מסלול קשה ומייסר עד לקבלת האזרחות. נכון גם שיש מקרים רבים בהם מוטב היה כי לא תינתן אזרחות מיידית מלאה לכל המגיע בשערי המדינה, אלא בשיטה האמריקאית של זכות שהות ועבודה ללא אזרחות מלאה, עד שיוכיח קשר והתבססות במדינה. אז מה? אלא שמדינת ישראל אינה כרוב המדינות. המדינה הזו הוקמה כדי בשביל ולמען להיות בית לאומי לעם היהודי, ואשר על כן יש חוק יחודי הנקרא חוק השבות, לפיו מי שמשתייך לעם היהודי זכאי לקבלת אזרחות ומקום כאן מעצם הגדרה אתנית זו. נכון, זה לא בדיוק עומד בכללי הדמוקרטיה האולטימטיבית. אז מה? ההיסטוריה שלנו מוכיחה כי יש צורך בהתיחסות יחודית לענין זה גם אם התיחסות זו לא בדיוק עומדת במסגרת הרעיונות האוטופיים של מידנת כל אזרחיה החיים בשלווה, כי הנמר עם הגדי טרם יכולים לרבוץ יחדיו. אז בסדר וטוב נקבע שבשערי הארץ יבואו כל מי שמרגיש צורך ורצון להשתלב ולהיות חלק מהמרקם הישראלי. אם מציג הוא את יהדות סבו או סבתו כמניע להחלטה להגיע דווקא לכאן (למרות שקנדה מפתה הרבה יותר ומציעה יותר הזדמנויות), יבורך ויתכבד וגם תובא לפניו הדרישה לקיום כל דרישות החוק והרגלי החיים כאן. בכלל זה גם הדרישה לכבד את המסורת היהודית, לקבל על עצמו את החלוקה הדתית והחלוקה המקובלת (בינתים) כי עניני קבורה נקבעים על פי דת - כמו ברוב מדינות העולם. אלא שאין בכך למנוע או לפגוע בזכותו להיות אזרח מן השורה, להפך הוא. מכאן לענין התרבות שכה מדאיג אותך: בכל העולם, גלי הגירה (ארה"ב, אוסטרליה, דרא"פ וכד') השפיעו על התרבות המקומית באופן זה או אחר. השפעה זו יש לבחון בפרספקטיבה של עשרות שנים, לא של שנים בודדות. המגיעים היום ומי שהגיע לפני עשור עדיין לא נטמעו בחברה ובהוויה הישראלית במידה שתאפשר השפעה ותרומה אמיתית על התרבות, לטוב או לרע. את הירידה בקרנה של הספרות העיברית אין לתלות במגיעים מארצות נכר כפי שגם אין לצפות מהם עדיין לתרומה גדולה ויחודית. אלא שלא הם, אלא ילדיהם וילדי ילדיהם יהיו אלו שיביאו את הערך המוסף גם לתרבות וגם למדע וגם לתחומים אחרים. כך קרה גם במקומות אחרים, כאשר ענקי תרבות בארה"ב לא היו המצהגרים הדלים ושחוקי מאבק הקיום שהגיעו בסוף המאה ה 19 אלא צאצאיהם. הבעיה העיקרית היא, בעיני, דרך קליטת תנועת הגירה זו. בשנים עברו היו הסדרים ואפשרויות ללימוד שפה, למציאת מגורים ועבודה באופן שאיפשר השתלבות הרבה יותר קלה. אין לבוא בטענות אל הבאים משם אלא לנמצאים כאן. אילו היו נשמרים מערכי הקליטה שהיו כאן בשנים עברו הרי שלא היתה מוטיבציה ולא נוצר הצורך ב"גיטאות" הקהילתיות, שמאפינות לא רק "רוסים" אלא גם יוצאי ארצות אחרות. נכון שה"רוסים" בולטים בכך בשל מספרם הגבוה יחסית לאחרים, אבל התופעה קיימת גם בקרב יוצאי ארצות אחרות. בינתיים ראיתי שאת מאד תומכת במתן אזרחות לאיזה שחקן כהה עור שכל ענינו בשהותו כאן הוא בעשיית ממון, בלא כל קשר אידאולוגי למדינת היהודים דווקא. נשאלת השאלה - למה הוא כן ואחרים לא? מענין שלא הוזכרו, במסגרת הטיעונים למתן אזרחות, הישגי הספורטאים ממוצא "רוסי" אשר עולים על ההדום לקבלת המדליות כשהם נושאים בגאווה את דגל ישראל, ואחר כך כאן בישראל קוראים להם "רוסי מסריח". הפיליפינים, התאילנדים ואחרים הגיעו לכאן כמהגרי עבודה. יש לכך משמעות, המושג מוכר ובעל משמעות דומה ברוב הארצות המפותחות. זה מחדל של הממשלות שלנו שלא יצרו מנגנות בקרה שימנע את התופעות המכוערות הקיימות כיום. אין בכך צידוק למתן אוטומטי של אזרחות לכל מי שנשאר כאן, במיוחד אם עשה זאת שלא כחוק, רק בגלל שהוא נמצא כאן כבר עשרים שנה. בארה"ב, דרך אגב, גם לאחר שלושים שנה מעלים שוהה בלתי חוקי על מטוס לארץ מוצאו בלי סטימנטים. אין להם זכות לאזרחות רק בגלל וותק השהיה כאן.