התקפות זעם

התקפות זעם

הרבה זמן לא כתבתי כאן אבל אני קוראת סמויה נאמנה... מקוה שתוכלו לעזור לי בבעיה של אחת משכנותי. אנחנו גרים במעונות של האוניברסיטה שבה לומד בעלי. יש לנו שכנים מכל קצוות תבל פחות או יותר, וכולם יודעים מה הולך אצל כולם. לאחת השכנות יש בן בן שנתיים ושלושה חודשים. האמא נראית בשבועיים האחרונים רע מאד, והיא מתלוננת על כך שהילד לא מרשה לאף אחד כמעט - כולל אביו - לגעת בו, כולל לחבק או להסיע ממקום למקום. הוא מתעורר כמה פעמים בכל לילה ומבקש סיפורים או משחקים (רק מאמא שלו) ולא מסכים לחזור לישון. במשך היום הוא בוכה הרבה ורוצה הרבה על הידים, הוא דורש כל מיני דרישות - לפעמים סתמיות כמו כוס חלב או עוגיה, ואם הוא מקבל סירוב הוא פורץ בצרחות, בכי, נשכב על הרצפה או רוקע ברגליים, ולא ניתן להרגיע אותו בכלל. במצבים כאלה - שיכולים להמשך גם חצי שעה עד שעה - גם כשהוא מקבל מה שהוא רוצה הוא ממשיך לבכות ולבקש אותו דבר. אי אפשר להסיח את דעתו, אי אפשר לרצות אותו, ונראה ששום דבר לא מספק אותו. לאמא יש סבלנות, היא לא קצרת רוח, היא עושה את כל המאמצים לתת לו כל מה שהוא מבקש כשזה אפשרי, אבל היא מגיעה כבר לקצה גבול היכולת שלה. הילד נמצא עם אמא שלו בבית ויומיים בשבוע הוא נמצא חצי יום במעון עם עוד ילדים. היה ניסיון של האמא להגיב בהתעלמות בכל פעם שהילד נתקף בבכי בלתי נפסק מסוג כזה, אבל הבנתי ממנה שהשיטה לא הצליחה. היא מרגישה שהיא על סף התמוטטות ומבקשת עזרה. יש הצעות לדרכי התמודדות עם מצבים כאלה (הבנתי שקוראים לזה "טנטרום")? להפסיק אותם או למתן אותם? המון תודה מראש.
 
אפשרל הגיד ש....

בודאי הילד חא החליט פתאום בהתקף של רגע לעשות לאמא שלו את החיים קשים,יש לו סיבה שבעיניו נראית מאוד מוצקה ואולי אפילו תסכולו מתגבר כשאימו אינה מבינה אותה אבל ברור שזהו איתות מצוקה.כתבת שיומים בשבוע הוא במעון ושאר הימים בבית, אולי קשה לו להפרד מאימו כשהוא רגיל להיות רוב הזמן איתה? תיארת שהמעונות שלכם הם מקום קטן שבו כולם אחד בתוך השני ואולי גם זה תורם לתחושת המתח שלו וגורם לו לאי נעימות,רתיעה ופחד.האם היא ניסתה להציע לו פעילות מחוץ לתחומי המגורים?(פארק,חוג,ביקור אצל ידידים שלא גרים במעונות),גם למיבנה המגורים אצלכם בודאי שיש השפעה כי אני מתארת לעצמי שהם לא מתוכננים במקור עבור ילדים ודי צפוף להם בדירה,האם יש לו מרחב משלו למשל שהוא יכול לחוש שם כבעל בית? שלך חנה גונן
 

מלמלה

New member
גם אני התרשמתי כך

ואם הילד שלי היה מגיב ככה באופן פתאומי הייתי בודקת האם הוא נפגע ע"י מישהו???!!
 
תודה על ההתיחסויות ../images/Emo39.gif

אני לגמרי מסכימה שיתכן שמדובר פה באיתות מצוקה, וגם ההורים שלו ערים לזה, אבל קשה להם לשים את האצבע על מה מדובר. זה לא שאנחנו חיים אחד בתחת של השני - יש מרחב מחיה פרטי סביר לכל משפחה, אבל הרחוב (שהוא בעצם מדרחוב) משותף וכשיש צרחות - ללא ספק שומעים אותן... מה גם שההורים לא מנסים להסתיר את המצב. להפך - הם מבקשים עזרה. ההורים משקיעים מאוד ומבלים עם הילד המון זמן בטיולים לשטחים פתוחים (יש גם לא רחוק מהבית), נסיעות ושעשועים. זה לא ילד שחסר לו משהו בכיוון הזה. לא מונעים ממנו שום דבר שעשוי לעזור לו. בקיצור, המצב נראה כרגע ללא מוצא, והם די מיואשים. שוב תודה על דבריכם
 

נעה גל

New member
דנה, אני מסכימה שצריך לבדוק האם

קרה משהו עם הילד (במסגרת הגן), אבל, כדאי לזכור שני דברים: הוא בגיל "רגיש". יכול להיות שההורים מנסים לאפשר לו כל מיני דברים, אבל, לא את הדברים שהוא זקוק להם. את מבינה למה אני מתכוונת? ילדים בגיל הזה מאוד רוצים להיות עצמאיים מצד אחד, מצד שני, היכולות שלהם עדין מוגבלות וכל דבר לוקח להם הרבה זמן. להרבה מאוד הורים אין את הזמן והסבלנות לאפשר, (סתם דוגמא) לילד לנסות לתקוע את המפתח בחור המנעול על הבוקר. ויכול להיות שיש הרבה דברים קטנים כאלה שלהורים נראים לא משמעותיים אבל לילד יש הרגשה שהוא רוצה שליטה והוא לא מקבל אותה וזה יוצר תסכולים - אני חושבת שזה כיוון שכדאי להסתכל עליו. והאמת היא, שאני חושבת שמישהו מחוץ למשפחה יוכל להגיד להם אם הם באמת נותנים לילד את המרחב שהוא צריך במקומות שהוא צריך (קצת קשה לעשות את זה מבפנים). דבר שני שקפץ לי לעין הוא, שאת מצד אחד אומרת שבשבועיים האחרונים המצב החמיר (נגיד, שבפועל הבעיות התחילו בערך לפני חודש) ומצד שני את אומרת שהאימא נסתה התעלמות (ואגב, לא עבור כל הילדים השיטה הזו נכונה ומתאימה) והיא לא הצליחה איתה - כמה פעמים היא ניסתה? פעמיים? שלוש? היא באמת נתנה לזה צ´אנס? חלק מהשיטה הזו הוא לתת לה את הזמן שלה. חלק אחר מהשיטה הזו היא באמת לא להתרגש מהסצנות של הילד ועושה רושם שהם דווקא מאוד מתרגשים (אני לא מאשימה אותם, זה נשמע נורא) ואז אני משערת שאולי הם ניסו להתעלם אבל דווקא היו מאוד קשובים למה שקורה עם הילד, ואל נא נזלזל בילדים -הם יודעים טוב מאוד מדי להורים איכפת עד כדי התרגשות ומתי הם "קולים" עם המצב. יכול להיות שהילד קרא את ההורים והשיטה הזו פשוט לא מתאימה לשני הצדדים. אני מוצאת את עצמי ממליצה בזמן האחרון הרבה מאוד פעמים על פגישה עם איש מקצוע. אני לא מתכוונת לטיפול של שנתיים וגם לא של חצי שנה. לפעמים מספיק פגישה או שתיים כדי לכוון את ההורים איפה הילד צריך אותם והם לא נענים וזה יכול לפתור את כל הבעיות. צריך כמובן למצוא איש מקצוע שתואם את הקו שלהם אבל מסוגל יהיה לתת להם עוד נקודת מבט. אפשר תמיד לעשות את זה גם לבד (קריאה קריאה קריאה) אבל מדובר על תהליך הרבה יותר ארוך ולא בטוח שהוא יהיה יעיל עבור הילד הזה (אולי הבא). וחוץ מזה, כדאי באמת לשלול את האפשרות שקרה משהו בגן (אולי אפילו העלמות של דמות מטפלת אהובה), תהליך גמילה ממוצץ/בקבוק/טיטולים שנעשה בזמן לא מתאים ודברים מהסוג הזה.
 

דסי אשר

New member
אני מוצאת את עצמי ממליצה בזמן

האחרוןהרבה מאד פעמים על פגישה עם איש מקצוע ..... איזה תהליך הפנמה מהיר של הלימודים, נעה... נכון, הרבה מאד פעמים מספיקה שיחה אחת בלבד. ישנם בעלי מקצוע, שיש להם נטיה(ששורשיה לא תמיד מקצועיים טהורים...)להציע יותר מפגישה אחת,אפילו 10 פגישות- למרות שניתן לעזור בפגישה אחת או שתיים. תמיד יוכלו לומר- שההתנהגות שיצאה מהכוח אל הפועל- מספרת סיפור מורכב יותר על מערכת היחסים... גם במסגרת היזמות, קורה שאני נתקלת בשאלות של הורים, הקשורת למשפחתון, אבל עוברות "לתמונה " רחבה יותר, ואם הם מבקשים את עזרתי- אני נוהגת "להאיר" בפנס את מה שלא יכלו לראות בעצמם. אני יודעת, מדיווח של מפעילת משפחתון/גן, שלפחות לגבי אם אחת, אתה נהלתי שיחה ארוכה בשעות הערב המאוחרות, לבקשתה, שהשנוי בבת היה עצום- לגבי תהליך הקליטה במסגרת, לעומת הקושי הרב במסגרת היותר קטנה , הקודמת. ולא מדובר בתהליך התבגרות הבת, ולא באישיות במטפלת. הם בפירוש סיפרה שהשיחה הייתה חשובה ומשמעותית עבורה. דסי
 

נעה גל

New member
../images/Emo32.gif האמת? זה לא קשור ללימודים ../images/Emo9.gif

לפני כמה חודשים החלטתי להתחיל טיפול פסיכולוגי. חשבתי שפגישות כאלה יעזרו לי להכיר את עצמי טוב יותר (להיות גם הורה טוב יותר), כל מיני משקעים יוכלו להפתר. ואכן כך היה. גיליתי את כוחו של אדם שבא מבחוץ ומסתכל על מה שקורה מבפנים מבלי להיות מעורב. גיליתי כמה נקודת המבט הזו נותנת כוח ואיך היא משפיעה על החיים. בנתיים... נאלצתי להפסיק את הטיפול בגלל מצבנו הכלכלי העגום ("חוג" יקר מדי
). אני אחזור לזה בהזדמנות הראשונה שיתאפשר לי (אפילו לפני המקרמֵה). אז מכאן זה מגיע.
 

דסי אשר

New member
מבחינתי- לימודים או חשיפה לטיפול

הם היינו הך. אני מתכוונת לימודים בתחום שבחרת. ההכרה שאנחנו עוורים לכמה זוויות שלנו היא אחד מבסיסי המושג עזרה. מושג בסיסי המתקשר לכך,בתחום לימודי העזרה לאחר- "חלונות ג´והרי". בטח משהו יצליח להביא קישור למושג. דסי
 
שוב תודה. התחושה שלי היא שבאמת

יש בעיה עם גבולות העצמאות שלו - ואני אנסה להגיד להם את זה. בקשר לאיש מקצוע - הם פנו לעזרת ה health visitor (זו אישה שממלאת פונקציה משולבת של אחות טיפת חלב, אחראית על חיסונים וכו´. מעין מש"קית ת"ש אזרחית
) והם אמורים להפגש אתה ביום ב´. מן הסתם היא תמליץ להם על אסטרטגיות אחרות להתמודדות עם המצב. אני מאוד סקפטית לגבי הפגישה אתה מפני שהגישות החינוכיות שלה לא מוצאות חן בעיני (חלק מזה - בגלל שהיא בריטית ואני לא) וגם מפני שנדמה לי שההבדלים התרבותיים במקרה הזה כמעט בלתי ניתנים לגישור (כאמור - היא בריטית, וההורים והילד הם יפנים). אבל נראה... אולי היא תוכל להפנות אותם לאיש מקצוע. אני אציע להם לבקש ממנה. שוב תודה!
 

נעה גל

New member
מאחר וציינת שהם יפנים - סביר להניח

שהפתרון של ניתנת עצמאות גם כן לא יהיה ישים עבורם. עד כמה שהבנתי (תקני אותי אם אני טועה) התרבות היפנית שונה מאוד בגישה שלה לילדים (מאשר במערב) - הם מתיחסים אל תינוק שנולד כאל "עצמאי" וכל החינוך מוכוון שילוב הילד בחברה, להיות חלק מתוך שלם שהוא המשפחה והחברה (ולא שלם בפני עצמו כמו אצלנו). אם הם חונכו באופן הזה (בהנחה שהם חונכו ביפן) הם בטח יתקשו, ולא בטוח שבכלל יהיו מסוגלים, לעשות את ההסבה ולחנך את הילד דרך עיניים מערביות.
 

נעה גל

New member
ואם מותר לי להמשיך ולפתח את

התיאוריה שלי אז סביר להניח שכל הבלגן שלהם נובע מהבדלים בין תרבותיים (החינוך שלהם לעומת מה שהם רואים עכשיו בסביבה).
 
אתמול דיברתי שוב עם האמא

וסיפרתי לה על התגובות שלכם לשאלה שלי. אני חשבתי שהיא תקבל את ההסבר של העצמאות הבעייתית בגיל הזה, אך להפתעתי היא אמרה שיש להם טראומה משפחתית בעברם (אני לא רוצה לכתוב כאן מהי הטראומה מפני שמדובר בענין אישי שלהם, אך מדובר במכה מאוד לא נעימה
). לאור התיאור שלה ההתנהגות של הילד נראית כתגובה טבעית למצב המשפחתי שלהם. וכנראה הפתרון הטוב ביותר בשבילם יהיה פגישות ייעוץ עם איש מקצוע. לגבי ההבדלים התרבותיים: יש הבדלים אדירים בתפיסת מושג הילדות בין יפן לבין בריטניה (לבין ישראל....). אין ספק שזה גורם לבלגן בהרבה רמות, וגם להרבה תסכול (אצלי לפחות
)
 
../images/Emo41.gif תיקון: אתמול דיברתי עם האמא

וסיפרתי לה על התגובות שלכם לשאלה שלי. אני חשבתי שהיא תקבל את ההסבר של העצמאות הבעייתית בגיל הזה, אך להפתעתי היא אמרה שיש להם טראומה משפחתית בעברם (אני לא רוצה לכתוב כאן מהי הטראומה מפני שמדובר בענין אישי שלהם, אך מדובר במכה מאוד לא נעימה
). לאור התיאור שלה ההתנהגות של הילד נראית כתגובה טבעית למצב המשפחתי שלהם. וכנראה הפתרון הטוב ביותר בשבילם יהיה פגישות ייעוץ עם איש מקצוע. לגבי ההבדלים התרבותיים: יש הבדלים אדירים בתפיסת מושג הילדות בין יפן לבין בריטניה (לבין ישראל....). אין ספק שזה גורם לבלגן בהרבה רמות, וגם להרבה תסכול (אצלי לפחות
)
 
למעלה