התפרצויות כעס / זעם
היי אני בן 41, גרוש עם ילד. אני נמצא בזוגיות שנייה מזה כ 9 חודשים עם בחורה בת 40 אם לילדה. עברנו לגור ביחד לפני כחודש ואנו מתכננים להתחתן בעוד כחודשיים. אין לי ספק באהבה ההדדית שלנו. סיבת הפנייה שלי היא שבמצבים מסוימים אני מתפרץ. ההתפרצות באה לידי ביטוי בכעס, צעקות, ועד כדיי אלימות. אומנם לא מכות אך בכל זאת, איבוד שליטה. ניסיתי לבדוק עם עצמי ממה נובע חוסר השליטה. הסיטואציות שבהן אני מגיע לזה הן כשבמהלך ויכוח עם בת זוגי היא מתעלמת ממני / מכאב שאני חש / שהיא נאטמת ( לדוגמא, שהיא יכולה ללכת לישון בזמן שאני נסער ולמרות שאני אומר לה שכואב לי ולמרות שאני מבקש ממנה שלא תתעלם מהכאב שלי). אני לא מנסה לתרץ את התנהגותי, פשוט מנסה להעביר את הדברים שאני חווה לפני שאני מתפרץ. מרגיש ננטש, נבגד, מעילה באמון. חשוב לי לציין שכפי שאני חש זאת, מעולם לא עזבתי אותה(והיא גם מודה בכך) בזמן שכאב לה בגלל וויכוח שלנו, ללא שום קשר אם האמנתי בצדקתי או לא. מעולם לא נתתי לה להרגיש ננטשת כי כך אני מאמין שצריכה להיות זוגיות. ניסיתי להסביר לה מה אני חש במצבים הללו אך זה לא פתר את הבעיה ושוב אני מוצא את עצמי באותם המקומות. הזוגיות הזו חשובה לי, אני רוצה לשמור עליה ומודע לכך שהתפרצויות אלו יכולות להביא לסיום הקשר ומעבר לכך, אין מקום להתנהגות כזו. אנו ממש(!) בהתחלה של טיפול אצל קואצ'רית, אך אני חש שעד שנגיע לטפל בנושא זה ייקח עדיין זמן. לא רוצה לדחות את הטיפול בבעיה. עצה?
היי אני בן 41, גרוש עם ילד. אני נמצא בזוגיות שנייה מזה כ 9 חודשים עם בחורה בת 40 אם לילדה. עברנו לגור ביחד לפני כחודש ואנו מתכננים להתחתן בעוד כחודשיים. אין לי ספק באהבה ההדדית שלנו. סיבת הפנייה שלי היא שבמצבים מסוימים אני מתפרץ. ההתפרצות באה לידי ביטוי בכעס, צעקות, ועד כדיי אלימות. אומנם לא מכות אך בכל זאת, איבוד שליטה. ניסיתי לבדוק עם עצמי ממה נובע חוסר השליטה. הסיטואציות שבהן אני מגיע לזה הן כשבמהלך ויכוח עם בת זוגי היא מתעלמת ממני / מכאב שאני חש / שהיא נאטמת ( לדוגמא, שהיא יכולה ללכת לישון בזמן שאני נסער ולמרות שאני אומר לה שכואב לי ולמרות שאני מבקש ממנה שלא תתעלם מהכאב שלי). אני לא מנסה לתרץ את התנהגותי, פשוט מנסה להעביר את הדברים שאני חווה לפני שאני מתפרץ. מרגיש ננטש, נבגד, מעילה באמון. חשוב לי לציין שכפי שאני חש זאת, מעולם לא עזבתי אותה(והיא גם מודה בכך) בזמן שכאב לה בגלל וויכוח שלנו, ללא שום קשר אם האמנתי בצדקתי או לא. מעולם לא נתתי לה להרגיש ננטשת כי כך אני מאמין שצריכה להיות זוגיות. ניסיתי להסביר לה מה אני חש במצבים הללו אך זה לא פתר את הבעיה ושוב אני מוצא את עצמי באותם המקומות. הזוגיות הזו חשובה לי, אני רוצה לשמור עליה ומודע לכך שהתפרצויות אלו יכולות להביא לסיום הקשר ומעבר לכך, אין מקום להתנהגות כזו. אנו ממש(!) בהתחלה של טיפול אצל קואצ'רית, אך אני חש שעד שנגיע לטפל בנושא זה ייקח עדיין זמן. לא רוצה לדחות את הטיפול בבעיה. עצה?