התפייסות

[ophra]

מותר להציע משהו....?

פעם... אני ועצמי היינו רבות ה-מ-ו-ן.... מה זה רבות???? כאסח! ולא סתם... ה"היא" היתה יורדת עלי... ואני עליה בחזרה מריבות מכוערות כאלה. הבנתי ששום תועלת לא יוצאת מהמריבות והירידות האלו שכל מה שהן גורמות זה שאני ועצמי עוד פחות סובלות זו את זו ממקודם. התחלתי במנטרה: "אני לא מוכנה לנהל את השיחה הזאת" וה"היא" מנסה.... "אבל תראי איך את מתנהגת... את לא מתביישת?" ואני: "אני לא מוכנה לנהל את השיחה הזאת" ו"היא": "אבל מה זה יעזור לך אם תעצמי עיניים.... ? תסתכלי!..." ואני: "אני לא מוכנה לנהל את השיחה הזאת!" ו"היא": "אבל...." ואני: (חותכת) "אמרתי שאני לא מוכנה לנהל את השיחה הזאת!!!!" בהתחלה זה היה מתיש.... זה היה על בסיס יומיומי כמעט ובכל פעם - ארוך, עקשני, ומעייף לאט לאט זה פשוט הפסיק ה"שיחות" האלו, שלא הייתי מוכנה לנהל, פשוט הפסיקו.... וגם אם התחילו מדי פעם - הספיק להזכיר לה"היא" פעם אחת בלבד ש "אני לא מוכנה לנהל את השיחה הזאת" כדי שהיא תשתתק ותלך לפינה...

זה נשמע (וגם מרגיש) טיפה "מפגר"... אבל את יודעת מה? זה עבד!!! (אצלי לפחות) כבר הרבה-הרבה זמן שאני לא מנהלת שיחות כאלה... עפ

(שותקת...)

 

[מביטה בצד]

הצעות

מסוג זה תמיד מתקבלות בברכה

בנתים מסתפקת בשלב הזה, שלמדנו אני ועצמי לשמור על תרבות שיחה כשאנחנו רבות. תאמיני לי, גם זה היה מסובך...

 

[אטיוד5]

הזכרת לי שיר משנות השלושים ...

הולך ככה : Me, myself and I are all in love with you

 

[לולה3]

אהבתי

 

[סמי פוליטורה]

התפייסות?! - רק במפעל הפיס ../images/Emo72.gif

אפשר אולי להתפייס עם אחרים, אפשר אולי לפייס אחרים, אבל קשה מאוד לרוב בני-האדם לפייס את עצמם או להתפייס עם עצמם. יש לכך לא רק סיבה - אלא גם תזכורת מהעבר. כרגיל - מומלץ לחזור אל המקור - רק כדי להבחין שוב שמקור המילים ´התפייסות´, ´פיוס´, ´פייסנות´ וכד´ - נובע משורש המילה פיס. נכון: זהו אותו פיס בדיוק של מפעל הפיס: - כבר בתקופת המשנה הבחינו היושבים בדין בקטנוניות האישית של הכוהנים שהתחרו בינם לבין עצמם על עבודת הקודש במזבח. מה עשו? החליטו להטיל גורל בין כל הכוהנים בעלי האגו הנפוח ויצר השתלטנות, ולקבוע את סדר העבודה שלהם במזבח רק על פי אותה הטלת גורל, שנקראה אז פיס. זה מקור שמו של מפעל הפיס של ימינו. ועובדה: רק הפיס הזה, רק השיטה הזו, הצליחה להפיס את דעתם של הכוהנים המפסידים, ולקבל עליהם את הדין. לא שום הסבר רציונלי, לא שום שכל, לא שום סדר, לא שום אירגון - פשוט רק פיס! גורל עיוור. הגרלה. לוטו. צ´אנס. סופר-לוטו. לא חשוב איך קוראים לזה - הסיפור הוא תמיד אחד: אין אדם יכול לפייס את עצמו באופן שיכלי - אלא אם נגזר עליו הדבר בדרך מקרה - או בכל דרך רנדומלית כתוצאה מאילוץ גורלי כלשהו. אז עוד לדרוש ממנו שיאהב את הזולת?! חה. אחד למיליון. בדיוק כמו הצ´אנס לזכות בפיס.

 

[ophra]

תודה סמי! ../images/Emo9.gif

גרמת לי להבין - זכיתי בפיס!! עפ

(אפילו לא קונה כרטיס לוטו)

 

[מלבלבת]

האני מאמין שלי...

יש לי דודה וירטואלית אותה הדודה ברגעים מאוד קשים בחיי נופפה מול פניי במראה גדולה ואמרה:"תסתכלי, תסתכלי פרח....תראי כמה את יפה! תראי כמה את חכמה!תציצי לך שם בנשמה תגלי כמה את נפלאה..." בכל פעם שאני מרגישה שהנה הגעתי שוב לנקודת ההתחלה אני הולכת(אשכרה הולכת ..פיזית)אל המראה הגדולה ובוחנת את עצמי ומשננת את דבריה כבמנטרה! לא אני עדיין לא "בשולם" מוחלט-כאדם בקורתי (בעיקר על עצמי)אני מסתכסכת עם האני שלי כמעט מדי יום! ואני זקוקה לחיזוקים-שונאת צביעות ושקרים-אבל לפעמים זקוקה למילה הטובה, לאותו חבר שיגיד לי"את מתוקה!" האני מאמין שלי אומר-הכל בראש! תאמיני שאת יפה-את תהיי יפה תאמיני שאת פקחית-את פקחית לוחמה פסיכולוגית אדירה....וכן, לא הייתי מגיעה לשם ללא עזרה! הכל בזכות אותה מראה!!!

 

[האלי]

צעד ראשון

כבר אמרתי את זה במובלע בתגובה די מזמן על איזו הודעה פה בפורום. לחזור ולשנן: "אני עושה הכי טוב שאני יכול, תמיד עשיתי ותמיד אני עושה, הכי טוב שאני יכול". כמובן שמיד עולה הזעקה, אבל כלכך הרבה פעמים אני ל א עושה הכי טוב שאני יכול. ועל זה אני אומר, אילו יכולת, אילו היו בך הכוחות, המשאבים, הידע, המידע... אילו יכולת היית עושה יותר טוב. ולכן, אחרי שהסכמנו שבכל עת אנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים, אפשר להפסיק לכעוס על עצמנו. אפשר להפסיק "לרדת" על עצמנו... אפשר להתחיל לראות כמה אני נפלא. איזה יופי של עולם

ואז אפשר לנסות את הצעד השני

שלך, האלי.

 

[פ י ט ר פן]

צעד שלישי

זה תמיד נכון האוטופיה הזו? גם גולדה צריכה הייתה לאמר זאת לאחר פרוץ מלחמת יום כיפור ? ואולי גם היטלר אמר זאת לעצמו... לפי שיטה זו , איש לעולם אינו טועה שכן כל מישגיו אינם תוצאה של מחדליו וחוסר אחריותו אלא העדר משאבים , מידע וכיו´. ומה אם כל אלא קיימים ומצויים ברשותו ועדיין פישל ? נסה למכור את גן העדן הזה להמונים ואם תצליח תבחר לראשות ממשלה או אף לנשיאות ארה"ב (אם במקרה נולדת שם). נו באמת

 

[אורמור]

את האפשרי יש לתקן-ועם הבלתי להסכין

גם לי היו קרבות איתה, עם העצמי שלי, ולא חשבתי שברי תיקון הפגמים, ואפילו התחלתי להשלים איתם, והיה שלום קר, שקט תעשייתי. אבל לא היתה אהבה. ואז בא היום בו נדלק האור והחלה "עבודה" על העצמי, הגילוי הנפלא של ספנסר ג´ונסון שבתחנה ג´ אין גבינה, שלדפוק ת´ראש בקיר ולהצביע על הפגמים לא מביא גבינה! רק עושה כואב בראש וחור בקיר.. הגילוי הזה הבהיר! ככה אי אפשר להמשיך, רוצה גבינה? צאי למבוך! תעשי עבודה! קודם תפרידי,והגיעי להבנה מה בר שינוי, ומה גזירה בלתי הפיכה. עם הבלתי הפיך, תלמדי לחיות ואת בר השינוי,תתחילי לשנות. והתחלתי לשנות,ועשיתי עבודה ולפירות יש טעם,ששווה כל רגע! גם את רומא לא בנו ביום אחד והשינוי הוא תהליך, גם לקבל את הבלתי הפיך לא פשוט, ולהגיע לשלמות ממש-זה חלום באספמיה שלא ימומש, אבל להתקדם אל ה"יותר טוב" עקב בצד אגודל, זה אפשר, זה עובד גם יד מלטפת אוהבת מהצד, בהחלט עוזרת אז לאהוב את עצמנו, למרות החסרונות זה להקטין את החסרונות למינימום שיש לאל ידנו, את השאר לנסות להבין, ופשוט לקבל ואז היאוש נעשה יותר נח..(מחייכת

) ולהמשיך במסע לאיתקה, היום כבר יש שלום אמת ולא רק שקט תעשייתי ונולדה גם אהבה , הניסיון לימד שאפשר להקטין חסרונות, בטח שאפשר להגיד-כזו אני ושבת שלום אבל זה לא יוליד אהבה,אצלי לפחות זה לא ניסיתי,לא אהבתי אותה, את ההיא. ואת זו שנולדה אחרי עבודה-כן! אנחנו ביחסים טובים.. (אבל היא עוד תצטרך להמשיך להזיע והדרך עוד נמשכת..) אור עדיין מתחדשת

 

[חברת מועדון היחידה]

לא התפייסות אלא השלמה עם המצב

התפייסות מקפלת בחובה 2 קצוות זה מול זה, שבאים זה לקראת זה במתוך מטרה להגיע לעמק השווה. לא חושבת שאפשר להשתמש במילה הזו כשבאים לתאר את ההכרה שלנו והתפיסה שלנו את עצמנו בצורה מסוימת ולא אחרת. חושבת שיש 2 תחושות מרכזיות, שמושכות, לפי הסיטואציה המדוברת, כל פעם לקצה אחר: מגיע לי לעומת לא מגיע לי ובעקבותיהן שבח או הלקאה עצמית . הרבה פעמים אנחנו נמנעים מלעשות דברים מסוימים/להתנהג כך ולא אחרת/ או רואים את המצב מזווית מסויימת דווקא ולא אחרת רק בגלל ערך עצמי נמוך שמכתיב את התחושה: לא מגיע לי. לא מגיע לי לדרוש מהחיים בן זוג אוהב, עבודה מרתקת, חברים קרובים, כבוד מהסביבה, וכיו"ב. לא מגיע לי - כי זה מה אני לראות פעם כשהייתי קטן/ה מסביב. וזה מה אני לדעת לעשות, כיזה מה להיות טבוע בזכרון, בתת המודע. לא מגיע לי - כי כך התייחס אלי העולם בהיותי תינוק, בדחייה, וזוהי הדרך האחת והיחידה הנכונה, כנראה, להתייחס אלי. עובדה: גדלתי והייתי לאדם. סימן שתהליך גידולי הצליח, סימן שהוא היה נכון. כמובן שזוהי הפשטה של ראיית העולם מזוויתו של התינוק. בן הזוג של ה´לא מגיע לי´ הוא ההלקאה העצמית, ששבה ומופיעה כל אימת שאנו מועדים וסוטים ומתנהגים שלא על פי אמת המידה של ה´לא מגיע לי´. הגבת לא יפה ודפקת את העניינים? יופי לך. זה מה שכן מגיע לך, תתבשל במיץ של עצמך ותעשה זאת טוב טוב, שעה שעה, מכל הצדדים, עד שתמצה, עייף, מותש, נאכל מבפנים וחסר יכולת שינוי, את כל התחושה הזו. מעין אנטי קליימקס לטוב. הרע בשיאו. וזוהי הרגשה מחורבנת, חסרת אונים. אך לפתע פתאום באמצע היום... הפלא ופלא - לחיים יש כוח משל עצמם. החוק בכלכלה, שאומר כי מה שהיה למטה, בסופו של דבר יגיע למעלה, עובד גם כאן, ברוב המקרים. נכון, לא לגמרי, תלוי במידת שאומץ שיש לאותו אדם לחשוף את עליבותו בפני עצמו (לפחות) ולעשות משהו בנדון. לא הרבה אנשים מסוגלים לעבור מהפיכה בתפיסתם את עצמם. תהליך קשה מאוד, וכמעט בלתי אפשרי... אבל רק כמעט. ואז מתחילים לעבוד על שיפור החסרונות, על קבלת האני שלי ככזה וכ´בסדר´, על ראייה של החיים והעולם בצורה משלימה, מעגלת פינות, מקבלת. אז חדשות טובות, חברים: תחושת הערך העצמי הנמוך, שמכתיבה את ה´לא מגיע לי´ הכפייתי במידת-מה, ובעקבותיה את נגררתה, ההלקאה העצמית, המיותרת ברוב המקרים - ניתנת לשינוי! יש. רק עניין של מודעות לצדדים הלקויים המכתיבים עשייה של מעשים שגויים. לעד כמה רע לי, עד כמה באמת אני לא שבע-רצון מעצמי, עד כמה אני לא שבע רצון מהסביבה והאם זו באמת הסביבה שת-מיד לא בסדר? לא, לא יכול להיות. זה חייב אני ולא הסביבה. ומכאן: עד כמה אני רוצה לשפר את איכות חיי ומוכן לשלם את המחיר הרגשי הכרוך בתהליך המורכב הזה. בערך.

 

[תותית11]

מספיק מלחמות יש לי שם

בעולם החיצוני. לא רוצה להתחיל להלחם עם עצמי, לאבד את הכוחות למלחמות האחרות שהחיים ממציאים לי חדשות לבקרים . לכן מראש השלמתי עם עצמי. תנסה את זה ירקרק, להיות פשוט פרקטי)

 

[1התמנון]

../images/Emo24.gifאהבה אמיתית - זו קבלה!

עלי לקבל את עצמי על כל חולשותי וחסרונותי ולהכיר אותם מספיק טוב כדי למנוע את מעידותי...ולא במובן של להביט במראה ולאמר מי היפה בבנות העיר כי אז קרוב לוודאי שאקבל רק אגו מנופח...אלא לקבל ולכבד את עצמנו להכיר בחשיבות שלנו בעולם ואם זה לא מוצא חן בעינינו אז תמיד אפשר ליצור "אני" חדש. זה מזכיר לי את מדיאה מהטרגדיה היוונית שכשהכל נהרס ונחרב מגיע האורקל ואומר:"מה עוד נותר? הכל הושמד, הכל נעלם! ומדיאה עונה לו:"מה פירוש מה עוד נותר? הכל נותר,אני נותרתי!! אני קיים אני כאן ,ואני מתפתח ויוצר את חיי למרות החולשות הליקויים והשגיאות - אני פשוט ממשיך לנסות,ליצור ולחיות!!