התפייסות

[ירקרק]

התפייסות

השוני שבין אדם לחברו, העומסים שמולידים בנו החיים, ועוד המון סיבות שונות ומשונות - גורמים לנו שבלא כוונה רעה, אנו פוגעים זה בזה, לעיתים אפילו פגיעה קשה ועמוקה. בחברה מתוקנת מן ההכרח ללמוד ולדעת כיצד להתפייס; ללמוד ולדעת כיצד לא להיכשל שנית; ללמוד ולדעת להחליק, לחזור לשגרת חיים תקינה. הדברים אמורים ככלל ביחסים שבין אדם לחברו, ובמיוחד ביחסים שבין בעל ואישה, חבר וחברה. קיימת "התפייסות" עמוקה יותר, רצינית יותר, נפשית יותר, היא ה"התפייסות של האדם מול עצמו". ללמוד, להכיר ולקבל את עצמי למרות המוגבלות שלי, למרות שאינני איש מושלם, למרות שיש בי מעט מהשלילי. הצורך ב"התפייסות של האדם מול עצמו" חשובה מאוד - א. כדי להשכיל להתמודד עם החיים למרות האי-שלמות. ב. כדי לאהוב את הזולת, שכן כמאמר החכם: "אדם שאינו אוהב את עצמו איננו יכול להעניק אהבה". איך עושים את זה? איך לומדים לאהוב את עצמנו למרות החסרונות? ירקרק

 

[גלית34]

אני יכולה להגיד איך אני ../images/Emo20.gif

עשיתי את זה..וכבר כתבתי על זה כאן בעבר. בזמנו רציתי לעשות ניתוח לקיצור קיבה ידעתי שחוץ מהגנטיקה ההשמנה שייכת גם לנפש.אז הלכתי לטיפול אצל פסיכו´ את הניתוח לא עשיתי ירדתי 50 ק"ג.והורדתי מעצמי בלי שום קשה למשקל עוד כל מיני שקים שהיו לי על הגב.נכון שהיו דברים שהסתדרו רק השנה {הטיפול החל ב94 במשך שלוש שנים}.אבל אני לא מצטערת לרגע.עברתי שינוי של 90 מעלות.חברים וותיקים שלי יכולים להעיד על כך,אבל הכי חשוב שאני מרגישה את זה. דברים שחשבתי שאני לא בסדר ושאני לא טובה למדתי לחיות איתם. היו כמה דברים שלא יכולתי לדבר עליהם עם אנשים אחרים ולפעמים גם לא עם עצמי.ובעזרת הפסיכו´ למדתי לקבל את עצמי, לאהוב את עצמי.לדעת שאני לא מושלמת.וכל מה שעברתי בחיים עשה אותי למה שאני ועם כל הקשיים שהיו ומי יודע מה יהיה אני שמחה בחלקי. אבל תמיד יש מקום לשיפור.

 

[ירקרק]

אני יודע שזה קיים ואפשרי...

השאלה שלי הייתה... "איך עושים את זה?" האם לדעתך זה אפשרי רק בעזרת טיפול פסיכולוגי? ירקרק

 

[גלית34]

לדעתי כן, ואני יודעת שיש כאלו ../images/Emo20.gif

שיגדו מה פתאום. למרות המשפט אדם בתוך עצמו הוא גר לפעמים בכדי לראות ולקבל דעות אחרות צריך לתת לעוד אדם אוביקטבי לראות את הבפנים. אז כן קראתי את הקישור שצרפה כאןOPHARA ולצערי או שלא בילדות,נערותי וחלק מבגרותי היתי שייכת לסוג הילדים "השורדים".היתי ואני עוד קולטת דברים מהאוויר עם רגישות יתר לסביבה ולעצמי.וגם על זה כתבתי כאן בעבר. ואני חושבת יותר נכון בטוחה שבלי טיפול שנתן לי להבין גם את הורי מצד אחד לא היתי מגיעה היום לאן שהגעתי. וכל מה שכתבתי כאן בפורום הוא על קצה המזלג

 

[ophra]

זה אמנם קצת ארוך...

אבל זה נסיון שלי לענות על השאלה שלך כפי שכתבתי בפורום שכן.... (עכשיו, כששילחתי את ח ו פ ש י ה לחופשי, ואני ophra גם פה וגם שם, אני יכולה לעשות קישורים...

) אז הנה זה: על "שורדים" ו"שייכים" מקווה שזה יענה, ולו בקצת...

 

[מייקי69]

אוף, ארוך ארוך ../images/Emo13.gif

ורק מדגדג את השקפת העולם שלי

מצאתי ופגשתי בימי חיי לא מעט שחיים כמו בשקט. לומדים, מעשירים עצמם, אבל בנפשם עדיין היו חסרים. פגשתי כאלה שאותם חיי נינוחות ונוחות, ו... סליחה, אבל אני לא מדייקת בטרמינולוגיה שלך, לימודים, העשרה, היו מעין פיצוי לאיזו חרדה שעדיין צועקת בתוכם. כמו היו משתיקים בעצם העשיה, את השדים שבתוכם. מצב של הישרדות יכול להגיע כמו משום מקום. יש לי חברה שבעלה נהרג שנה וחצי אחרי החתונה. ככה, פוף, הלכה האידיליה, והחיים הפכו להישרדות לה ולתינוק שלה. הישרדות נפשית, כוונתי, כמובן. לא יודעת למה, אבל מעט מאד פגשתי בכאלה ששלמים עם עצמם במאת האחוזים. איכשהו, כל אלה שפגשתי ישבו במקום כלשהו על הסקאלה. נעים ונדים מעלה ומטה, בהתאם למה שהביא עליהם הגורל, או מה שהביאו על עצמם. אני חושבת שחייב אדם שתהיה לו איזו ישות חיצונית שתשלוף אותו מהבצה הזאת של חוסר השלמה עם עצמו, עם מי שהוא. פסיכולוג? - אפשרות אחת. מערכת יחסים עם בן זוג - אפשרות אחרת. הורות - עוד אפשרות. חברה, משפחה, עבודה. הרבה פעמים טובים לשקף או להבליט את הטוב. להתמקד בו, וממנו לקחת אומץ לחטט ולהסכין עם יתר התכונות. ולא רק זה, כמובן. אבל ככה, ממש על קצה המזלג. אולי יבוא עוד, בהמשך

 

[ירקרק]

מחכה, בקוצר-רוח, להמשך...

ועד אז, כמה תהיות בעקבות דברייך את מסכמת את דעתך במילים: "לשקף או להבליט את הטוב. להתמקד בו, וממנו לקחת אומץ לחטט ולהסכין עם יתר התכונות" ואחורי שהתמקדו בטוב ובאיכויות שבנו וגילינו מה הן התכונות הפחות חיוביות… מה עושים איתן אז? מתקנים משפרים? כלומר, השאיפה היא לשלמות, לא לקבלה עצמית למרות החסרונות! האם לדעתך אין אפשרות לחיות חיים נורמליים ושלווים - כשבמודע אנחנו מודעים לחסרונות האישיים שלנו? אני לא מתכוון למושג "אף אחד לא מושלם", אלא ליותר מזה. כלומר, האם כשגילינו שיש בנו חסרון, חובה עלינו לעשות הכל, כדי לשפר את אותה תכונה שלילית? ומה עושים, כשניסינו שוב ושוב וזה לא הולך… האם נגזר עלינו לחיות עם הרגשה מחורבנת של "אני דפוק!" או שנכון לחיות עם נכונות ומוכנות נפשית שאני שווה למרות הדפקט. ירקרק

 

[חברת מועדון היחידה]

ירקרק, יש הבדל בין תחושה של

מודעות לחסרון שקיים, ובין "הרגשה מחורבנת של ´אני דפוק!´" כמו שאתה כותב. לא הכל שחור ולבן. יש הרבה באמצע, כולל בתחושת החסר, הנפסדות, הערך העצמי הנחות לעומת.... וכי"ב. לא הכל רץ משלמות, כפי שציינת - להרגשה של דפיקות, וערך עצמי נמוך. יכול בנאדם לא להיות מושלם, אבל לא להרגיש דפוק, ורוב האנשים אכן כך חשים. ובכלל, מושלמות, או פרפקציוניזם, מילה מדוברת יותר, היא אשלייה כפייתית שמקומה במעשיות. אין מושלמות במציאות - רק בחלומות. במציאות - יש רק נסיון, דל למדי, להתקרב אליהם. לנסות, שוב ושוב, לא לוותר, ולפעמים כן לוותר כשרואים שהחלום רחוק מדי, או טוב מדי לעכשיו. ולפעמים צריך לומר תודה על שיש חלומות.

על הדמיון, על הבריחה, על התקווה. אולי בלעדי החלומות היה קשה מדי לשאת את המציאות כפי שהיא.

 

[ירקרק]

מחכה, בקוצר-רוח, להמשך...

ועד אז, כמה תהיות בעקבות דברייך את מסכמת את דעתך במילים: "לשקף או להבליט את הטוב. להתמקד בו, וממנו לקחת אומץ לחטט ולהסכין עם יתר התכונות" ואחורי שהתמקדו בטוב ובאיכויות שבנו וגילינו מה הן התכונות הפחות חיוביות… מה עושים איתן אז? מתקנים משפרים? כלומר, השאיפה היא לשלמות, לא לקבלה עצמית למרות החסרונות! האם לדעתך אין אפשרות לחיות חיים נורמליים ושלווים - כשבמודע אנחנו מודעים לחסרונות האישיים שלנו? אני לא מתכוון למושג "אף אחד לא מושלם", אלא ליותר מזה. כלומר, האם כשגילינו שיש בנו חסרון, חובה עלינו לעשות הכל, כדי לשפר את אותה תכונה שלילית? ומה עושים, כשניסינו שוב ושוב וזה לא הולך… האם נגזר עלינו לחיות עם הרגשה מחורבנת של "אני דפוק!" או שנכון לחיות עם נכונות ומוכנות נפשית שאני שווה למרות הדפקט. ירקרק

 

[ophra]

אפשר לנסות לענות במקום...? ../images/Emo13.gif

לאלה מאיתנו שהם הורים אולי יהיה טיפה יותר קל להבין וסליחה אם אני פוגעת באלו שלא...

אנחנו אוהבים את ילדינו אהבה עזה. לצד האהבה הזו, יש הכרות עם הילד עם כשרונותיו, חולשותיו, אהבותיו ושנאותיו... כל אלו אולי ידועים לנו ואנחנו מסוגלים למנות אותם באופן הגיוני ושלם אבל.... אין ביניהם ובין האהבה שלנו אליהם ולא כלום! כך עלינו ללמוד לאהוב את עצמינו. בנפרד לחלוטין מהעובדות.... הכרה שלנו בחסרונותינו או מגרעותינו אינה צריכה להיות קשורה לאהבה ולקבלה העצמית בדיוק כמו ביחסינו לילדינו.... טיפה עזרתי...? עפ

 

[ophra]

מייקי גם אני לא מכירה... ../images/Emo8.gif

כאלה שהם 100% שלמים וסגורים עם עצמם וברור שבעיתות משבר או בארועים טראומטיים כאלה או אחרים יש תנודות, ולפעמים אפילו "נסיגה" אבל אני כן מאמינה שיש אפשרות לעבור מצד אחד של הסקאלה אל הצד השני - ולהשאר שם! ה"יציאה מהביצה" כפי שקראת לה צריכה להגיע קודם כל מהכרה בקיומה של הביצה ומרצון עמוק ואמיתי לצאת ממנה אחר כך, מציאת הדרך שמתאימה לכל אחד ואחד היא מאד אישית אבל בכל מקרה, לדעתי, מדובר ב"טיפול" יש כאלה שעושים את זה לבד, עם עצמם יש כאלה שהולכים לפסיכולוג יש אחרים שעושים מדיטציות וסדנאות למיניהן ויש שמוצאים עזרה בפעילות בתנועה (יוגה וכד´) דווקא מערכת יחסים זוגית (שוב, לדעתי) אינה המקום המתאים לביצוע ה"טיפול"... אם היא קיימת (הזוגיות), ותומכת בתהליך, זה יכול להיות נפלא! אבל להשתמש בבן-זוג כ"מטפל" עלול להוביל את הזוגיות לאבדון... אני, באופן אישי, הצלחתי לטפל בעצמי רק אחרי שפירקתי את הזוגיות... עפ

 

[מייקי69]

../images/Emo13.gif נו, באמת, לא התכוונתי לכך ש -

בן הזוג יהפך ל"מטפל". רק זה חסר לי! רק זה חסר לו ! התכוונתי לכך שלפעמים, אם את נניח, שמנה (סתם דוגמא שהיא מאד ברורה ונמצאת כאן בדפים אלה), ואת מוצאת מישהו שאוהב אותך, כמו שאת, יהיה לך קל יותר פשוט לקבל את עצמך, כמו שאת. יש ימים קשים שבהם אני חושבת על עצמי שאני לא שווה יריקה. יש מקומות או חבורות שנקלעתי אליהם במסגרת עבודה, לימודים, כל מיני - שלא ידעו איך "לאכול" אותי. בתוכן הייתי מצורעת. בעיקר בעיני עצמי. הרבה פעמים הדימוי העצמי שלך ניזון ממה שהחברה סביבך משדרת לך. שאחרת, למה נערה עם ציצים גדולים, תרגיש שהיא מוקד ללעג, בגיל 15, ובגיל 25 תרגיש בעלת נוכחות. בטח קרה לך, בטח את מבינה למה אני מכוונת. בטח ונכון שהתשובה טמונה בך. ביכולת שלך לקבל את עצמך כפי שאת (וברור שלכך אני חותרת, ירקרק), אבל לא משנה כמה אני משננת את זה לעצמי ולאחרים, גיליתי שאיזה פידבאק חיצוני, יכול לעשות פלאים. סוג של מקפצה שעליה אפשר לקחת טרמפ, והופ! להתחיל לעבוד. לעבוד ממקום קצת יותר בטוח יותר מוגן. שוב, רק מדגדגת את הנושא. יש עוד...

 

[ophra]

טוף.. בסדר... ../images/Emo13.gif

בקשר לשאר.... עדיין מתלבטת בעניין הזה.... לילה טוב עפ

 

[אחותו של שקספיר]

אין גבינה 100%

התחלתי מהסוף- להסכין עם יתר התכונות כי זו אולי ההתחלה. משמע לקבל את ה"אני" שלי למרות התכונות האלו שאני מכירה בעצמי יודעת שהן שם(לא מגלה לכם מהן בכלל) ובכל זאת לאהוב את עצמי למרות מה שאני ובגלל מה שאני. ומאה אחוז? לא מכירה אחוזים כאלו בשום גבינה בסופרמקט של החיים. מסתפקת בקצת פחות אחוזים. חוץ מזה-100% זה נורא משמין

 

[ירקרק]

בחירה או בריחה?

האם ה"הסכנה" הזו "לאהוב את עצמי למרות מה שאני" איננה בריחה מהחובה לשפר את עצמי? האם נכון להשתמש ב"הסכנה" בצורה גורפת? ירקרק

 

[ophra]

זה לא "לאהוב את עצמי למרות..."

בדיוק כמו שזה לא "לאהוב את עצמי בגלל..." זה לאהוב את עצמי. נקודה. תנסה.... כדאי לך..... זה לא קל בהתחלה, אבל כשמתרגלים לזה - זה ממש כיף.....

עפ

 

[מייקי69]

למה "חובה לשפר"?

כל כך הרבה חובות. חובה עלי לפרנס את ילדי. חובה עלי לדאוג לחנך אותם. חובה עלי לעצור באדום. חובה. חובה. חובה. אז אני קוטרית, קיבינמט! מה, לא מגיע לי? תכונה מעצבנת את הסובבים. תכונה נפסדת. אבל זכותי! לא רוצה לשפר

שמע, מי שיהיה חרא - יאכל חרא. כולה חרא. למה חובה לשפר? תכל´ס, אני חושבת שאם מישהו מכיר ומודע למגרעות שלו - הוא כבר בחצי הדרך לשיפורן. ירצה לעשות עוד חצי דרך? - תפאדלום. לא ירצה? - לא צריך. חוץ מזה, לך תבין עולם. שולמית אלוני לא סותמת את הפה (כרגע אמרה בטלוויזיה שמאחורי) זה טוב? זה רע? פעם ככה ופעם ככה. לאחדים - תכונה נערצת. לאחרים - תכונה בלתי נסבלת. עכשיו לך תגיד לשולמית אלוני לשפר את עצמה. משלמים מחיר על זה שיש לנו דיעה נחרצת? שיש לנו מה להגיד? שאנחנו לא פוחדים לקום ולהגיד את זה? (רק דוגמא, כן?) - אז משלמים. אז מה? אוף... עכשיו כבר ממש הסתבכתי.

 

[אחותו של שקספיר]

הרצל אמר

היה משחק ששיחקנו "חובה עליך לנגוע עם קצה היד בקצה האף" שם נגמרו החובות . אין לי שום חובה לשפר את עצמי כי חובות חייבים לגורמים אחרים. ואני מדברת(כותבת) על ה"אני עם עצמי" לא עם זולתי. יתאים לזולת?-יופי. לא יתאים? -בעיה. אין לי שום חובה ל"שפר" את עצמי. כי מראש המילה לשפר משמעה לעשות "יותר טוב" וזה לפי איזה קנה מידה או סרגלו של מי? מד הזווית היחיד שאני מחזיקה ,הוא שלי. לאהוב את עצמי. לקבל את עצמי. על מה שאני כן ועל מה שאני לא. ואם לרצות לשנות-את ה"לא" -אז לשנות כי זה צורך שלי פנימי ולא בגלל חובות של פנקסנות בנקאית.

 

[לולה3]

איך?

פעם אמרו לי ,אם יש לך פצע ,את צריכה להוציא אותו אל האור,האור ירפא אותו.. איך לומדים לאהוב את עצמנו למרות החסרונות? אני אנסה להבין למה ? ואיך אני יכולה לשנות? ... ולפעמים אני פשוט מסתכלת על החסרון כ"שוני" ואז יותר נוח לי עם זה. כי יותר קל לי לקבל "שונה" מאשר חסרון. מצטערת שתשובה לשאלת המליון לא נתתי.. תחכים אותי..

 

[מביטה בצד]

לריב ולהתפייס

רבתי עם עצמי לפני שלושה ימים. היתה לי מריבה קשה, אני אמרתי ככה, עצמי אמרה בדיוק ההפך. ניהלנו את המריבה הזאת לאורך שעות ארוכות. כמעט ולא ישנו בלילה מרוב כעס. בבוקר למחרת, קמנו שתינו מותשות לחלוטין. לא היתה לנו ברירה, הבנו שיש רק דרך אחת להמשיך את החיים האלה, בלי לפרק את החבילה. החלטנו, שאנחנו יושבות עם קפה וסיגריה, שאנחנו עושות הכל, על מנת לשמור על תרבות שיחה. הסכמנו , שהפעם אנחנו לא תולשות אחת לשניה את השערות מהראש, לא מקללות, לא מעלות דברים מההיסטוריה, אלא מתעמקות רק בנושא של המריבה הנוכחית. ת´אמת, אחרי בערך שעתים, שמנו לב, שבעצם אנחנו אומרות את אותו דבר, רק כל אחת, גם אני וגם עצמי, מציגה את הדברים מזווית שונה. לאט לאט, נעשה יותר רגוע, יותר נינוח ומצאנו את שביל הביניים, אפילו הגענו להסכמה בסופו של דבר. לא רוצה לספר לכם פה, איזה כיף היה להתפייס

טוב, עכשיו שניה ברצינות. אין אדם מושלם, לדעתי גם אין טעם לנסות להגיע למצב של להיות מושלם. מה לעשות, אני אישית לא מאמינה שאפשר. יש אנשים שחיים עם עצמם יותר טוב, יש כאלה שפחות. אני למשל בתור אחת, בעלת נטיה מחורבנת, להעביר על עצמי ביקורת בלתי פוסקת, (אוף, מקווה שעצמי לא קוראת כאן בפורום הזה), יודעת שהדרך היחידה להשלים עם עצמי,תבוא מהבפנוכו שלי. מבינה שישנם דברים שאף פעם לא אצליח לקבל בהתנהגות של עצמי. מבינה ויודעת שישנם דברים שלא קיבלתי בהתנהגות של עצמי בעבר, היום הם מובנים וברורים לי. בדרך כלל אותן תובנות, באו מתוך איזה שהיא "הארה", לרוב לאחר שהצלחתי לגלות את המקור, את ההתחלה של אותה התנהגות שהפריעה לי קודם. אז מודעת לחלוטין שלי ולעצמי יש עוד המון עבודה.

אבל ככל שאני מתבגרת, ככל שעובר הזמן, מיחסת פחות חשיבות לאותם דברים שמפריעים לי בעצמי, מנסה להאחז בכל הכוח, באותם דברים שאני מקבלת בעצמי. מנסה להשלים עם זה שאני ממש לא מושלמת.