עייףומיואש
New member
התעייפתי
שלום לפני מספר חודשים הגעתי לרגע חשוב בחיים, הייתי צריך לבחור בין להיות נאמן לעצמי ולעשות דברים על פי מצפוני, או לוותר שוב ולהמשיך לסחוב דברים שלא מקובלים עליי. בפעם הראשונה האמיתית בחרתי בדרך שלי. ההחלטה היתה ועדיין דבר שאני מאמין בו ויודע שלא היתה לי ברירה. ההחלטה הביאה לשינוי גדול בחיי, עזבתי מקום שהיה בית עבורי, מקום שבו לפחות חשבתי שיש לי חשיבות. אני לא מצטער על ההחלטה, אבל מאז התעייפתי עוד יותר. החברים שהיו לי נעלמו, האנשים שבמשך שנים הייתי בטוח שהם יותר מחברים לעבודה פשוט התנתקו. אנשים שלאורך תקופה ארוכה נהנו מכך שנתתי להם משענת וגב, לא טרחו אפילו לשמור על קשר. מאז, הספקתי לעשות לא מעט, בחרתי לעצמי דרכים אחרות ואני מעורב במספר דברים. למרות זאת, אני מרגיש שחוק, גמור, אני עייף ואין לי כח מהבוקר עד הערב. נגמר לי הרצון, נגמרה לי האמונה, קשה לי להתרכז, קשה לי לשכוח, כואב לי כל היום כל יום. אני לא מצליח לצאת מזה, כבר פשוט עייף מלנסות.
שלום לפני מספר חודשים הגעתי לרגע חשוב בחיים, הייתי צריך לבחור בין להיות נאמן לעצמי ולעשות דברים על פי מצפוני, או לוותר שוב ולהמשיך לסחוב דברים שלא מקובלים עליי. בפעם הראשונה האמיתית בחרתי בדרך שלי. ההחלטה היתה ועדיין דבר שאני מאמין בו ויודע שלא היתה לי ברירה. ההחלטה הביאה לשינוי גדול בחיי, עזבתי מקום שהיה בית עבורי, מקום שבו לפחות חשבתי שיש לי חשיבות. אני לא מצטער על ההחלטה, אבל מאז התעייפתי עוד יותר. החברים שהיו לי נעלמו, האנשים שבמשך שנים הייתי בטוח שהם יותר מחברים לעבודה פשוט התנתקו. אנשים שלאורך תקופה ארוכה נהנו מכך שנתתי להם משענת וגב, לא טרחו אפילו לשמור על קשר. מאז, הספקתי לעשות לא מעט, בחרתי לעצמי דרכים אחרות ואני מעורב במספר דברים. למרות זאת, אני מרגיש שחוק, גמור, אני עייף ואין לי כח מהבוקר עד הערב. נגמר לי הרצון, נגמרה לי האמונה, קשה לי להתרכז, קשה לי לשכוח, כואב לי כל היום כל יום. אני לא מצליח לצאת מזה, כבר פשוט עייף מלנסות.