התסכול של לירוי
כן, לירוי מתוסכל ואין לו סבלנות. (הודעה מראש - הערות ציניות בבקשה לדחוף לשרשור אחר) נמאס לי. באמת ובתמים נמאס לי והכי נמאס לי שאני לא מבין למה נמאס לי. נפרדנו לפני שלושה חודשים +, ואני באמת מנסה לעבור הלאה. למעט מעידות קלות אני בסדר גמור. נמאס לי לשמוע את המשפט "אתה יכול להשיג את מי שאתה רוצה!" למה? כי זה בולשיט! זה קודם כל. טרם הוכתרתי כמתת האל לאנושות בכלל ולמין הגברי בפרט כך שגם אני צריך להתאמץ בשביל להשיג מישהו שאני רוצה. (מפתיע הלא כן?) שנית - מצאתי מישהו שמוצא חן בעיני. מתכתבים המון וגם מדברים בטלפון. אפילו נפגשנו השבוע לקפה והיה באמת סבבה. בלי מתח מיני, בלי פלירטוטים, נטו אני. בלי חומות הגנה ובלי מחסומים. כיף לי לדבר איתו כי הוא מבין אותי בהמון דברים בעיקר לאור זה שגם הוא יצא מזוגיות ועדיין האקס מרחף מעליו כענן שחור. (טוב לא ממש שחור..יותר אפור כהה אבל הבנתם את הכוונה) הוא לא הבחור הראשון שאני מרגיש את זה כלפיו (ויסלח לי השד הטאזמני על הפגיעה בבני ה-22) ככה אבל גם הוא נותן לי מעין תחושה של משחק. ספק רוצה ספק לא רוצה, או שלא בטוח, או שלא יודע. מה שכן זה לא מתקדם, לפחות לא בקצב שאני רוצה. אולי הטעות כאן היא שלי? אולי אני מצפה לקצב מהיר יותר בעוד דברים צריכים לקחת יותר זמן. אולי אני כן וישיר מידי (שזה כאמור בכלל "לא אופייני" לי) ולא משחק את המשחק כמו שצריך. מה לעשות, כזה אני! לא יודע איך לשחק אותה קשה להשגה. אם בחור מוצא חן בעיני אז הוא מוצא חן בעיני. נקודה! אם בא לי להפגש לקפה אז זה אומר ב-24 שעות הקרובות ולא מתישהוא בעתיד הרחוק. יש בי צמא נורא גדול למשהו חדש, מסעיר, מעורר. לתת מעצמי, לפנק, לאהוב, לרגש, ללמוד, ללמד. לעשות טוב בקיצור. מצד אחד לא רוצה לדחוף את עצמי לוריד שלי מישהו מצד שני שידבר איתי, שיגיד לי מה הוא חושב/מרגיש/רוצה. מצד אחד ההתכתבות/שיחה זורמת והנושאים מגוונים ומשלימים אחד את השני. מצד שני...לא יודע. טוב לא יודע...אין לי כח לשטויות ומשחקים. אני מרגיש שזה משפיע על מצבי הרוח שלי בצורה דרסטית מידי וזה לא עושה לי טוב. אוף... טוב לא ממש ברור לי מה ניסיתי להגיד או שלא ניסיתי להגיד כלום פשוט סתם לפרוק מהלב קצת. לא מצפה להצעות יעול וניתוחים פסיכולוגיים. אני הולך לישון, כבד לי להתמודד עם זה עכשיו.
כן, לירוי מתוסכל ואין לו סבלנות. (הודעה מראש - הערות ציניות בבקשה לדחוף לשרשור אחר) נמאס לי. באמת ובתמים נמאס לי והכי נמאס לי שאני לא מבין למה נמאס לי. נפרדנו לפני שלושה חודשים +, ואני באמת מנסה לעבור הלאה. למעט מעידות קלות אני בסדר גמור. נמאס לי לשמוע את המשפט "אתה יכול להשיג את מי שאתה רוצה!" למה? כי זה בולשיט! זה קודם כל. טרם הוכתרתי כמתת האל לאנושות בכלל ולמין הגברי בפרט כך שגם אני צריך להתאמץ בשביל להשיג מישהו שאני רוצה. (מפתיע הלא כן?) שנית - מצאתי מישהו שמוצא חן בעיני. מתכתבים המון וגם מדברים בטלפון. אפילו נפגשנו השבוע לקפה והיה באמת סבבה. בלי מתח מיני, בלי פלירטוטים, נטו אני. בלי חומות הגנה ובלי מחסומים. כיף לי לדבר איתו כי הוא מבין אותי בהמון דברים בעיקר לאור זה שגם הוא יצא מזוגיות ועדיין האקס מרחף מעליו כענן שחור. (טוב לא ממש שחור..יותר אפור כהה אבל הבנתם את הכוונה) הוא לא הבחור הראשון שאני מרגיש את זה כלפיו (ויסלח לי השד הטאזמני על הפגיעה בבני ה-22) ככה אבל גם הוא נותן לי מעין תחושה של משחק. ספק רוצה ספק לא רוצה, או שלא בטוח, או שלא יודע. מה שכן זה לא מתקדם, לפחות לא בקצב שאני רוצה. אולי הטעות כאן היא שלי? אולי אני מצפה לקצב מהיר יותר בעוד דברים צריכים לקחת יותר זמן. אולי אני כן וישיר מידי (שזה כאמור בכלל "לא אופייני" לי) ולא משחק את המשחק כמו שצריך. מה לעשות, כזה אני! לא יודע איך לשחק אותה קשה להשגה. אם בחור מוצא חן בעיני אז הוא מוצא חן בעיני. נקודה! אם בא לי להפגש לקפה אז זה אומר ב-24 שעות הקרובות ולא מתישהוא בעתיד הרחוק. יש בי צמא נורא גדול למשהו חדש, מסעיר, מעורר. לתת מעצמי, לפנק, לאהוב, לרגש, ללמוד, ללמד. לעשות טוב בקיצור. מצד אחד לא רוצה לדחוף את עצמי לוריד שלי מישהו מצד שני שידבר איתי, שיגיד לי מה הוא חושב/מרגיש/רוצה. מצד אחד ההתכתבות/שיחה זורמת והנושאים מגוונים ומשלימים אחד את השני. מצד שני...לא יודע. טוב לא יודע...אין לי כח לשטויות ומשחקים. אני מרגיש שזה משפיע על מצבי הרוח שלי בצורה דרסטית מידי וזה לא עושה לי טוב. אוף... טוב לא ממש ברור לי מה ניסיתי להגיד או שלא ניסיתי להגיד כלום פשוט סתם לפרוק מהלב קצת. לא מצפה להצעות יעול וניתוחים פסיכולוגיים. אני הולך לישון, כבד לי להתמודד עם זה עכשיו.
