התנפצות

לירננה

New member
התנפצות

בימים האחרונים החלטתי ללכת קצת על חשיבה חיובית. לא יועיל לא יזיק. אז כתבתי לעצמי כמה משפטים מחזקים מה התקוות שלי והחלטתי לשכנע את עצמי שזה יקרה. לומר את זה כל יום. ואולי זה יעודד אותי קצת ויגרום לי לחשוב יותר חיובי. קראתי קצת באינטרנט על חשיבה חיובית. ובכלל התחלתי להרגיש יותר טוב, התחלתי לקוות שבאמת יהיה יותר טוב ושאני מסוגלת להתמודד עם החיים שלי ולהתקדם ולצמוח. חשבתי לעצמי שאם אני כבר מרגישה טוב זה מצויין ואני בכיוון הנכון וגם אם אני לא אגיע לכל המטרות שלי אז לפחות אני מרגישה טוב.ככה עברו כמה ימים בתקווה ובחיוך. ואז אתמול אבא שלי אמר משהו,שאל אותי על בחורים,סיקרן אותו לדעת אם אני פוגשת בחורים. הוא חיטט קצת שאל שאלות למרות שניסיתי להתחמק הוא המשיך. ואני יודעת שזה מכוונה טובה אבל אני לא רוצה לשתף אותו.כמעט אמרתי לו את זה במפורש,אבל לא רציתי להעליב אותו. אז עניתי לו איזה משהו לא מחייב (זה היה קשה כי הוא ממש שאל על דרכי ההיכרויות שלי). לא רציתי לומר לו כלום. אני מעדיפה שנעמיד פנים כאילו הכל בסדר ואין בעיה (ברור שמדאיג את ההורים שלי מה מצבי הזוגי והם כמובן כבר היו רוצים שאני אמצא חתן) וכשהוא חיטט כל כך לא הצלחתי להמשיך בהעמדת פנים הזו. מה אני אגיד לו? שגם אני מתוסכלת מהעניין?שאני ביישנית מדי ודכאונית מדי כרגע?שאני לא מעריכה את עצמי בכלל?שאני לא יודעת איך לפגוש אנשים?שאפילו חברים וחברות כמעט ואין לי כי אני חסומה בפני כל עולם? ואחרי השיחה הזו פתאום הרגשתי שהכל מתנפץ לי. פתאום הרגשתי פתטית. טיפשה. את כותבת לך משפטים חיוביים ואת באמת חושבת שזה יעזור לך?? זה לא יעזור. את הולכת לטיפול וזה לא עוזר. אין לך תקווה. את תקועה במקום ואין לך מה לעשות. ועכשו הרגשתי עוד יותר גרוע מאשר קודם. כי קודם חייתי איכשהו עם חיי. ואחרי שפיתחתי תקוות כבר שאולי דברים ישתנו ההתנפצות היתה יותר חזקה. ובנוסף לזה התווכחתי עם מישהו שממש ממש עיצבן אותי באיזה פורום. בן אדם אטום ומעצבן! ולא ישנתי בלילה ובכיתי,ועכשו אני עייפה מותשת. ועוד מעט נגמר לי החופש.יום ראשון אני מתחילה לעבוד אחרי שכל השבוע היה לי חופש וזה מדכא אותי כי העבודה קשה לי. ניסיתי לעודד את עצמי בחזרה עם המשפטים החיוביים שלי,ניסיתי להרגיע את עצמי,לדבר את עצמי ולהתעודד. לא מצליחה. איך אירוע קטן יכול לגרום לי לכזאת התנפצות?ועכשו המצב גרוע יותר ממקודם.
 

shanisth

New member
הזכרת לי רגע.

רגע בו אדם שמאוד יקר לי שאל אותי בזמן שמאוד לא אהבתי את עצמי והרגשתי בודדה מתמיד, עם מי אני יוצאת ולאן, סתם התעניין, שאלה תמימה לכאורה, אבל אני מרוב תסכול פרצתי בבכי וברחתי משם. אני בנקודות לא טובות בחיים שלנו לא פעם ופעמיים, וגם האנשים בנקודות הכי רעות של חייהם, ימצאו רגעים טובים שחוו, כי יש הרבה הפכים בעולם הזה, מוות מול חיים, "טוב" מול "רע", "ישן מול "חדש" והרבה הרבה הגדרות. דרך אחת היא אכן לעודד את עצמך עם משפטים חיובים, אבל רק לומר לא יעשה הרבה, כי רק במעשים תוכלי באמת למצוא את מה שאת אוהבת לעשות. אני מאוד מבינה אותך כי אני חשה את מה שאת אומרת הרבה פעמים ואני בדיוק מתמודדת עם מצב מאוד מתסכל בעצמי, אך ממצב אחד לשני אני יותר מבינה איך להתמודד, וחלק מהתתמודדות עם עצמי, זה גם להתמודד עם הסביבה. תמיד יהיו אנשים שישאלו, יתעניינו, יחפשו, כי סקרנות זה בטבע. וגם את כדאי שתהיי סקרנית. אני מודה בפנייך שהמשפט שרשמת שאת חסומה בפני כל עולם הוא משפט שאני אומרת יותר מדי. אבל לומדים, קשה, קשה, אבל כן אפשר לחיות, כן אפשר ללמוד וכן אפשר להתמודד. במעשים. בזמן האחרון אני מנסה לצחוק יותר עם אנשים מסביבתי, ואני מדברת על אנשים שכמעט ולא דיברתי איתם לפני. בנוסף, אני מחפשת מסגרת שגם תפעיל אותי וגם תאפשר להכיר עוד אנשים מעבר לעבודה ולסביבתי הנוכחית. יש הרבה אפשרויות, אך בגלל הפחד והחששות אנחנו לא מנצלות את האפשרויות האלה. צעד צעד.. אומרים שהדברים הקטנים הם אלה שבאמת משמעותיים אני באמת מאמינה בזה.
 

behappy

New member
../images/Emo24.gif..

אויש. קחי קודם כל כמה חיבוקים. קודם כל, אני חושבת שזה שהתחלת לחשוב באופן חיובי, זה נהדר. ומראה על כמה דברים: על מוכנות נפשית שלך לצאת מהמצב הדכאוני שנכנסת אליו, למשל. אבל גם עם חשיבה חיובית דברים לא משתנים בן רגע. יש קשיים שעדיין בעייתי בשבילך להתמודד איתם וגם החשיבה החיובית לא עוזרת בהם מיד. ובשביל קשיים כאלה, יש את הטיפול למשל. אם הוא לא עוזר לך, אולי תחליפי מטפל/ת, או שיטת טיפול? ישנם טיפולים קצרי-טווח, שמרגישים איתם תוצאות ראשוניות לפחות, אחרי פרק זמן מוגדר וקצר יחסית. יש גם טיפולים אלטרנטיביים למיניהם. אני חושבת שהתנפצויות הן לא בהכרח דברים רעים בלבד. אחרי התפרקות כזו או אחרת לפעמים הרצון לאסוף את השברים ולקום, גדול יותר ממצב שבו את מתכופפת ומתכופפת תחת קשיים מסוימים ולא נמצאת לא כאן ולא שם. שימי לב שהרגשת גרוע יותר לא כשאמרת לעצמך את המשפטים החיוביים- אלא שחזרת למשפטים השליליים יותר- "את פאתטית, זה לא עוזר", וכו. ואז די ברור שתרגישי רע... תרגישי טוב, תנוחי הרבה, תנסי לפנק את עצמך כמה שאפשר ביום חופש האחרון שנשאר. אני מאמינה תמיד שככל שאנחנו מאפשרים ונותנים יותר לעצמנו, ככה הסיכוי שנרגיש טוב יותר גדל. ושוב, המון חיבוקים.
 
התנפצות

לא חושבת שמה שהיה, היה אירוע קטן. קודם כל, זה אבא שלך. אח"כ, זה נושא שאת מאד רגישה אליו. ואז, זה גם מעבר הגבול האישי ששמת לך. אם מוסיפים ל"מתכון" הזה את החופש שנגמר, ועוד ויכוח פה, ועוד עייפות משם - הרי לך ההתנפצות. אבל מיד ניסית להרגיע את עצמך, ואני לא יודעת אם גם פעם היית עושה את זה. בכל אופן, זה נראה לי נהדר וכ"כ חזק - מתוך התסכול לבוא ולהגיד משפטי עידוד לעצמך, ולא לבחור בשקיעה עמוקה יותר בכאב. את יודעת, המילים שלך שולחות אותי אל "בועה". בגלל מה שעברתי, הפכתי לרגישה מאד. כל מילה הייתה מפרקת אותי. לכן יצרתי לעצמי מעין בועה כזו -בטוחה יחסית. לא נפגשתי עם אף אחד שיכול היה לפוצץ את הבועה. כולל ההורים שלי. עם הזמן הרחבתי את הבועה. שלשום, פגשתי לראשונה מזה שנתיים, שני חברים מן העבר, שפשוט פחדתי לפגוש. כמו שאת רואה, אני עדיין עובדת על הרחבת המקום שלי. עוד משהו שעלה לי. התהליך. אני חושבת שזה שבוחרים פסיכולוג, או מטפל - זו בחירה אחת בתהליך ובכיוון שלו. אח"כ החיים ממשיכים, וצצות בעיות ודילמות ובעצם בכל פעם מחדש אנחנו צריכים לבחור בתהליך. זה קורה בכל תחום. למשל בלימודים - נכון שהבחירה הראשונית היא קשה יותר: בוחרים מקום, עוברים מבחני כניסה וכו'. אבל אח"כ, בכל שנה צריך להחליט אם להמשיך לשנה הבאה. ובמשך השנה, יש מבחנים ושיעורים ומשימות ובכל מבחן כזה צריך להחליט שרוצים לעבור אותו כדי להמשיך. וחוצמכלזה, חיבוק
 

magenta73

New member
זה לא אירוע קטן

לפעים "דברים קטנים" כאלה הם אלו שמנפצים הכל. את כל החומות. את כל המגננות. והם נותנים לך לראות את המציאות פתאום... אבל זה לא אומר שדברים לא משתנים, שאין שינוי לטובה... הדברים האלה גם מראים לך דברים שאולי את לא אוהבת בעצמך, ועכשיו את יודעת על מה לעבוד בצורה יותר ספציפית. וזה גם לא אומר שאין סיכוי לשינוי. שאין התקדמות. שדברים לא עוזרים. הם עןזרים, אבל לאט. דברים לא קורים ב"פוף"... זה תהליך. הכל תהליך.
 

לירננה

New member
../images/Emo24.gif לכולם

תודה לכם
אני כבר מרגישה יותר טוב עשיתי כמה שיחות עם עצמי. אז נתתי לעצמי קצת, בכיתי קצת, הייתי עצובה ומיואשת קצת ,פרקתי קצת. ועדיין זה מכה בי קצת במכות קטנות כאלו על הלב. מכות של פחד. אבל החלטתי להמשיך. אני חושבת שחשבתי לעצמי:מה הברירות שלי בעצם? אני יכולה להתייאש,אבל מה אז? אז באמת אין תקווה. והרי זה היה דפוס החשיבה שלי כל הזמן. אם אני רוצה לשנות דפוס חשיבה אז בדיוק עכשו אני צריכה להמשיך הלאה ולא להתייאש. זה ברור שבדרך קורים משברים,אבל אני אעבור את זה ואמשיך הלאה.וניסיתי להזכיר לעצמי איך הרגשתי טוב וכמה תקווה היתה בי לפני השיחה עם אבא שלי. גם המשכתי קצת לחפש עוד חומר בנושא. קראתי קצת באינטרנט עוד על חשיבה חיובית. וקראתי בספרים שיש לי בבית. קראתי על מחקרים ממשיים שנעשו בנושא. והחלטתי שעוד לא עבר מספיק זמן בשביל שאני אתייאש. אני צריכה פשוט להמשיך. וחוץ מזה שאין לי מה להפסיד. אם אני אמשיך לנסות לחשוב חשיבה חיובית זה יכול להזיק? לא. את הדרך של לחשוב באופן שלילי כבר ניסיתי הרי, זה לא עזר. אז אני אנסה דרך אחרת. לא יועיל-לא יזיק. אני מנסה וממשיכה. ואכן המשכתי. ואני מרגישה כבר יותר טוב. הדברים שקראתי על הנושא עודדו אותי. והתחלתי לחשוב בראש על כל מיני דברים מעשיים (קטנים אמנם,אבל גם קטן זה טוב) שאני רוצה לעשות. ואני ממשיכה לקוות
אני מסתכלת על מה שכתבתי וזה נשמע כל כך קלישאתי. אם מישהו אחר היה אומר לי את זה,הייתי מבטלת את זה במחי יד "כי זה קלישאה והוא לא יודע מה הוא מדבר". אבל כשאני עצמי עברתי את זה על בשרי,אז זה כבר לא רק קלישאה,זה מציאות. אתם יודעים גם מה חשבתי? רציתי ללכת על הדרך הזו של חשיבה חיובית ולא לספר לפסיכולוגית שלי. כי חשבתי שהיא תחשוב שזה טיפשי. היא אמנם לא תגיד לי את זה. אבל היא תמיד אומרת לי משפטים שכאלו על מה שעומד בבסיס של הדברים,ועל הסיבות התת מודעות של הבעיות שלי. שחשבתי שהיא בטח תחשוב שחשיבה חיובית זה סתם שטויות. כי עד שאני לא אבין מה קרה לי כשהייתי קטנה ותינוקת אז אני לא אוכל להתקדם. וזה כמו פיענוח של כתב חידה שאני לעולם לא אגיע לפתרון שלו (כן,אולי עוד 8 שנים של טיפול. לא בא לי לחכות עד אז) אולי אני אגיד לה משהו על זה.
שבוע טוב ונפלא לכולם!
 

לירננה

New member
אה וגם

נזכרתי במה שפעילות גופנית יכולה לעשות למצב רוח, אפילו הליכה פשוטה. כלי כל כך פשוט,חבל לא להשתמש בזה
 

hayapollak

New member
רסיסים של אמת

הפער בין החשיבה החיובית - למציאות הפחות חיובית טמונה באמת - ביושר הפנימי שעולה על פני השטח כאשר אנו אומרים את האמת לגבי מה שקורה ומה שמרגישים ואז באמת מרגישים טוב יותר. שיחה פתוחה וכנה אפילו קצרה עם אביך היתה יכולה לחולל פלאים אם היית מצליחה לומר לו את מצבך האמיתי בדיוק כפי שכתבת ותארת אותו כאן בפורום. או במקרה שאינך מסוגלת לחשוף את הרגשתך לור לאביך גם אז את האמת - חשוב לי שאתה מתעניין, אני לא ממש במצב טוב וקשה לי לדבר אתך על כך. מה שאני מנסה לומר - שיתוף ברגשות או אמירה שקשה לך לדבר על המצב כרגי - היו תורמים רבות לקשר בין מה שאת רוצה שיקרה לבין המציאות של עכשיו.
 

לירננה

New member
אני מעדיפה

להשאיר את אבא שלי מחוץ לתחום אני לא מסוגלת לדבר איתו או לשתף אותו בשום דבר שקורה לי מבחינה רגשית. ואני גם לא רוצה ולא מסוגלת להתמודד עם חוסר היכולת הזו כרגע זה הרבה יותר מדי שנים במצב הזה.
 

hayapollak

New member
חזרתי לקרוא את

ההודעה המקורית שלך - התנפצות והשאלה המתבקשת היא (שלך עם עצמך כמובן) מה את כן מעדיפה, יכולה, רוצה לעשות לשיפור המצב. בחרת לחשוב חיובי ולאמר לעצמך משפטים חיוביים זה יפה כשלעצמו אך איך זה מקדם אותך לעשות שינויים חיוביים בחייך? (המטרה היא משפטים חיוביים וזהו או שהמשפטים החיוביים הם על מנת להשיג שינוי, מטרות חיוביות?) לדעתי על מנת לעשות שינוי בדפוסי חשיבה או התנהגות צריכים גם להציב מטרות חדשות (גם אם הן לא ממש נוחות) ואז המשפטים החיוביים שנאמר לעצמנו יעזרו לנו לבצע את ההחלטות ולהגיע לשינוי המיוחל. לדוגמא אם אני אישה שמנה שרוצה מאד לרזות - אם לא אתחיל לעשות משהו למען העניין, אפילו צעדים קטנים כמו שינוי תפריט, שתייה נכונה וכו' גם אם אומר כל היום משפטים חיוביים לעצמי זה לא יעזור , לא יעבוד. או מי שלא נהגה אף פעם ורוצה ללמוד שחייה אם היא תסתפק במשפטיים חיוביים כלום לא יקרה.. היא גם צריכה להכנס למים כדי ללמוד לשחות ולקחת שעורי שחייה. לומר זה יותר מדי שנים כך ואין לי כח להתמודד - זו גם בחירה או אפשרות אבל אז אנחנו נשארים באותו מצב וכלום לא משתנה. השאלה המרכזית שאנחנו שואלים את עצמנו לא אחת בכל מיני שלבים בחיים היא - האם אני רוצה לשנות דברים ומה אני צריכה לעשות בשביל שזה יקרה. שום דבר לא קורה או משתנה בנו אם אנחנו בעצמנו לא עושים למען השינוי.
 

לירננה

New member
אני לא רוצה

אמרתי שאני לא רוצה במפורש,לפחות לא כרגע לשפר את מצב הקשר שלי עם אבא שלי. הקשר שלי איתו בסדר לעת עתה. זה קשר בלי הבעת רגשות,אבל זה מה שזה עכשו,ואני לא רוצה לשנות את זה. אין לי כוח ומוטיבציה לשנות את זה. אני רוצה לשנות דברים אחרים בחיים שלי. אני כל הזמן מנסה לעשות דברים.הבעיה שלי היא שאני מרגישה בודדה ושאין לי מספיק מוטיבציה לשנות את זה. אני הרבה יותר מעדיפה להישאר בבועה שלי למרות שאני סובלת בה. אני רוצה להיות מסוגלת ליצור קשר עם אנשים (ואני יודעת שעכשו תקפצי:"אבא שלך!". אבל לזה אני לא מסוגלת כרגע ). אני רוצה חברים,אני רוצה בן זוג.אני רוצה קשר אמיתי ועמוק ולא רק על פני השטח. אבל אני ממש לא מאמינה בעצמי. אז חשבתי שקצת חשיבה חיובית תעזור לי לקבל קצת מוטיבציה לפעול לצד המאמצים האחרים שאני חושבת עליהם שאולי יעזרו (ועושה אותם בטיפות קטנות כי קשה לי אחרת). הצבת מטרות? איזה מטרות? אני לא יודעת איזה מטרות להציב לעצמי. אני רוצה להרגיש טוב יותר. מה זה אומר? אני לא יודעת. לכן רציתי קצת להוסיף מחשבות טובות שיעזרו לי להבין מה אני רוצה.שיתרמו קצת להרגשה הטובה שלי. מה יש לכולם שברגע שאני אומרת חשיבה חיובית אומרים לי: "חייבים מעשים!" "לכי תפעלי!" זה קשה לי. אני לא מבינה מה אני רוצה בכלל! אפשר לומר משהו קטן? אני מרגישה קצת שאת מטיפה לי מוסר כי את נואמת לי נאומים ארוכים. אני שמחה שאת מתייחסת לדבריי ואני רוצה לשמוע מה יש לך לומר.אבל אני שומעת בקול שלך נימה של:'אני יודעת שאני צודקת' שלא מותירה לי מקום להיות אני.ולא מותירה מקום לבעיה שלי. ויכול להיות שזה רק האוזן הפגיעה שלי. ואני משערת שבודאי שאין לך כוונה,אבל זה מה שאני מרגישה.
 

hayapollak

New member
אני כן רוצה

לומר לך שאת בסדר גמור כמו שאת - לפחות בשבילי. אין לי רצון וצורך להטיף לך או לומר לך מה לעשות. אני קראתי את הודעתך - מחשבותייך ותחושותייך בעניין התנפצות וניסיתי להבהיר לך שמחשבות חיוביות זה דבר נהדר אך כנראה צריכות להתבטא במעשים - זה הכל. הראיייה שאת עצמך אומרת שגם אחרים טוענים כך. ועוד משהו - זה ממש לא משנה אם אני צודקת או לא משום שביני לבינך אין ויכוח - היה נסיון לשיחה, מתאים לך - יופי - תקחי מזה מה שנראה לך, לא מתאים לך גם יופי - תקראי ופשוט תשכחי. אני לא צריכה להותיר לך להיות מה שאת - את ממש לא צריכה רשות לא ממני ולא מאף אחד - יש לך זכות מלאה להיות מה שאת זה שאני חושבת באופן שונה ממך לא אומר שאני לא מותירה לך להיות מה שאת, לא צריך להסחף ולהגזים - תמשיכי להיות מה שאת ומי שאת רוצה להיות ואל תרגישי מאויימת ממני או מאחרים אם הם חושבים שונה ממך.
 

לירננה

New member
תודה

התחלתי להרגיש שבכלל לא הסברתי את עצמי נכון, או שאולי אני ממש עיוורת. כי התגובות היו כל כך לא מתאימות והיה נראה לי שפשוט לא הבינו אותי ואת מה שניסיתי לעשות. וניסיתי לומר לעצמי שאני יודעת מה נכון לי ולא אחרים שלא מכירים את החיים שלי ואותי כמו שאמרת. אבל בכל זאת,כשיש אנשים מבחוץ שאומרים משהו זה איכשהו חודר וקצת מרפה את הידים.
 
למעלה