התנסות בריפוי ברגע

[צחי שוחט]

בוקר טוב ניצן. יש לי נטיה להביט על הגוף

כמו על הרוח. כלומר - כמו שעובדים עם הגוף עובדים עם הרוח. ולכן נס רוחני הוא כמו נס גופנית. לפעמים זו הברקה של רגע ולפעמים זה בא בהדרגה ע"י עבודה רבה. אתן לך דוגמא להברקה גופנית- נגיד שאומרים לך לקפוץ מגובה מסויים, ואתה מפחד. יש פה אלמנט גופני ומנטאלי. אתה לא מצליח לקפוץ, אבל לא פיסית אלה, הראש מונע מהגוף לעשות. יום אחד כלבלב רוטביילר רודף אחריך ואתה נמצא על גג יותר גבוהה מהמקום המקורי שאתגרו אותך בו. מתוך הריצה וחוסר המחשבה אתה קופץ. וואו כיצד? הברקה של רגע. ובכן - כיצד אתה יוצר\מוצא את ההברקה הזו בתוך עצמך. וזה מביא אותי למשפט - סוף מעשה במחשבה תחילה. זה דומה לסיפור של אברהם דרעין. יש משהו בתוכנו שיכול לתת לנו את היכולת לצאת מעצמנו ו"לעשות" דברים באופן אחר. אחר כך ניתן לנתח אותם, לחשוב, להבין ולדעת כיצד לעבוד איתם, באופך מודע. כך כשאני מטפל גם. יום טוב. נראה שמשהו התעבה\השתרש אצלך

.

 

[Lagrangian]

לדעתי זו דרך מעוותת

להסתכלות.. הגוף והרוח נתונים תחת חוקים שונים.. למעשה, אחד מהדברים ששטיינר (כן כן, שוב הוא) מזהיר מפניהם כמחלה של המאה ה 21 זה של עקרונות פיסיים לעולם הרוח.. אתה מתכוון לאיבר ספציפי?

 

[צחי שוחט]

אני מחכה ליום שבו אדע ש...

אמרת או כתבת באיזה שהוא מקום - צחי שוחט אומר......

חבר יקר ביותר שלי אמר לי פעם........

. בסך הכל יש לי את הטאו שלי, שהוא מאוד, אבל מאוד, שונה משלך, וכל השוואה ביננו תהיה מעוותת. ובעצם הקיום הבסיסי שלנו זהה. לוקח דבריי בחזרה. נראה שהיית לך הארה שלא הצלחת לשמור

. ובנוגע לאיבר- מקווה בשבילך שהוא לא ישתרש

.

 

[Lagrangian]

אז אתה אומר שאם יש גלגול נשמות

אז הגוף עובר ביחד עם הנשמה לגוף חדש? או שהישות שחיה בתוכך היא ישות אחרת מזו שחיה בתוכך לפני 20 שנה (לא אמרתי שונה, אמרתי אחרת)? כי בטוח שכל התאים שלך התחלפו מאז.. כשאתה חושב בנדיבות על מישהו אתה לרוב מרגיש טוב.. כשאתה עושה משהו טוב עבור מישהו, לרוב התגובה הפיסית היא אפסית (או לפחות תלויה ברצון הטוב של מישהו)..

 

[צחי שוחט]

אני עם הפלאפון, אכתוב כמה שאוכל.

אין קשר לגילגול, יש קשר לקיום. כל הקיים מתקיים באותו האופן. אתה הרי יודע שביננו לחיות אין הרבה הבדל מבחינה גנטית, אני לא טוב בלזכור נתונים טכניים ובכל זאת אנו שונים מהם מאוד. בכל אופן - טיפוח הרוח אינו שונה במהותו מטיפוח הגוף. אותה הדרך. גם טיפוח המחשבה, נטו, אינו שונה מטיפוח הגוף. הכללים זהים רק מותאמים לכלי. כמו במגוון אומנויות לחימה. רוב העקרונות זהים: הכרה בכלי ותכונותיו. הזנת הכלי. חיזוקו ע"י תרגול מתאים. שמירה על האיכות שהושגה. התמדה לאורך זמן. אתגור. הבנה. התמעה בחיים מוסיפה לעניין. מה ההבדל? שהגוף נראה והרוח לא? ואם מדובר בצ'י, הרי בכלל הדבר דומה לטיפוח הגוף. בקיצור אין להבדיל בין הגוף לרוח. ראה : יוגה, צ'י קונג, וגם אומנויות לחימה. כללי הטיפוח בהם טובים לשני הכלים. אם תשמע נזיר "רוחני", הרי משמעת התרגול שלו זהה לזו של אומן לחימה. אופן הטיפוח זהה. הסוף רק שונה. בכל אופן גם אם אתה צודק, הרי מבחינתי, כעוסק בשני התחומים, אין הבדל. אני קורא ספר על הנזירים הלוחמים של טיבט שלפני הסינים. זו ביוגרפיה של נזיר, אותה כותב חוקר בריטי. אותו חוקר נפגש גם עם למות שנחשבים למעמד הגבוה ביותר. הוא אומר שבין האדם הגבוה ביותר לפשוט ביותר(הלוחם), אין הוא רואה פער גבוהה. להיפך הוא אומר - הפער בין האדם הגבוה רוחנית לזה מהמעמד הרוחני הנמוך, קטן ביותר. האין תיקון רוחני דומה לתיקון פיזי? כללי העבודה עליהם זהים לחלוטין. אני מתקן עצמי כל יום בשני התחומים, ומוצא שהכלים זהים. החוכמה לדעתי היא להוריד את הרוח לקרקע. לבשר. הרי שם התיקון בא לידי ביטוי. אני מקווה שלא יצא מבולבל. לא נוח לכתוב בנייד. ערב נפלא. אתה מגיע מחר לירושלים?

 

[Lagrangian]

מה יש בירושלים?

מה שכתבת זה פחות או יותר ההגדרה שלי טיפוח. בהנתן מגבלות השפה, ההגדרה נשארת אותו הדבר כשהיא מיושמת לאובייקטים שונים. עולם הטבע לא מנסה לחנך אותך, עולם הרוח כן. וזה אחד ההבדלים בין מסורות טאואיסטיות לבין מסורות מערביות (או בודהיסטיות). ביוגה וצ'י גונג המטרה היא להכשיר את הגוף והצ'י כך שהם יסייעו בתהליך מדיטטיבי.. ממה שאני מכיר המטרה היא לא טיפוח הגוף כשלעצמו. אפילו השימוש בהם כיום - של לכאורה טיפוח הגוף, מטרתו היא להביא רווחה נפשית למתרגל.. (טיפוח הגוף לשם טיפוח הגוף זה די יווני, לדעתי.. יש בזה מן ה vanity.. שעוד לא מצאתי לה תרגום בעברית). איך כתבת את כל זה מהפלאפון!?

 

[צחי שוחט]

היה בשישי- מפגש יום הטאי צ'י והצ'י גונג

אתה צודק במידה מסויימת לגבי מטרת העל, אבל קח כדוגמה את תרגול שמונת חלקי המשי - נועד לגוף ומרידיאנים בלבד, אין כל טיפוח "רוחני". "עולם הטבע לא מנסה לחנך אותך" לא כל כך הבנתי. אתה מדבר על עולם הטבע התאורתי לעומת עולם הרוח התאורתי. אלו שבני האדם הגדירו על מנת לטפח עצמם? הרי אם תלמד את הטבע תלמד את עצמך. אתה עצמך הטבע במיטבו. ברוב המקרים. האם אתה מתכוון שאתה יכול ללמוד מעולם הטבע (נגיד טאו) אך הוא עצמו לא מנסה ללמד אותך? הוא רק מראה לך? אם כן, נכון. אספר לך סיפור טאואיסטי על גשמי\חיצוני ורוחני\פנימי - היו שני אנשים - האחד כפרי שעובד אדמה. איש כל מלאכה, הוא עבד כל היום והיה חזק ובריא. כל יום היה יוצא ליער, חוטב עצים, בונה, מסדר, לא היה חסר לו דבר. השני מודט שחי על ההר במערה. אינו צריך לעשות דבר. כולם באים אליו, מביאים לו אוכל, בגדים, יושבים ומקבלים השראה מנוכחותו הגדולה. איש רוח גבוהה מאוד, הוא לא היה צריך לדבר על מנת ללמד. באחת מהפעמים בהם הלך הכפרי ליער, בערך בגיל 40, תקף אותו טיגריס והרגו. המודט לעומתו, גם בערך באותו הגיל, חטף מחלה שהרגה אותו. איך? לא מבין (צ.ש). וההסבר בסיפור עצמו - הכפרי החיצוני נהרג ע"י חיה שבאה מחוץ לו והרגה אותו. הטיגריס מסמל כח פיסי בתרבות הסינית. המודט נהרג ע"י משהו פנימי שבא מתוכו. אם הכפרי היה מודע לעצמו אולי היה מודע לטיגריס שבא לתקוף אותו. אם המודט היה מודע לגופו, אולי היה מרגיש שמשהו לא בסדר בו. שניהם היו צריכים לטפח גם את החיצוני וגם את הפנימי. אם היו עושים זאת אולי היו חיים. לעומת זאת - יש בטאו כאלו שצוחקים על אלו שעושים תרגילים פיסים על מנת להיות בריאים. הם צוחקים על אלו שעומדים ונושמים דרך העקבים. הם אומרים שאם היו שומרים על מהותם\ רוחם\ נשמתם נקיה זה היה מספיק על מנת לשמור שגופם יהיה בריא. הטאו נותן לך להבין לבד, למצוא את דרכך, את הטבע שלך. אין בו הבנה מוחלטת. יין יאנג- נראה לי שהדבר המוחלט היחיד בטאו, זה שבהכל יש שתי האיכויות. שהרי קיום הטאו במקורו אינו מוחלט. יש לי גלקסי S - אתה יודע סמארטפון - טלפון חכם לאנשים פחות\יותר חכמים. בפעם הבאה הגב מהר יותר. אחרת תחטוף.

סתתתתם

.

 

[ינוקא1]

ומי לא ימות מתישהו ?

השאלה היא לא "כמה חיים" אלא "איך חיים" ו"בשביל מה חיים".

 

[צחי שוחט]

כמה חיים , זו גם שאלה.

חלק עיקרי בתרגול הטאואיטי, היה במקורו להאריך חיים. אתה לא מאחל לאנשים עוד הרבה שנים..... או שיחיו עד 120? העבירה היחידה בטאו הקלאסי היא - קיצור משך החיים. המשפט בחתימה שלי לא עובד במקרה הזה... ואולי כן. בשביל מה חיים - זו יכולה להיות אשליה מאוד גדולה. אבל נכון - השאלה החשובה היא כיצד חיים.

 

[ינוקא1]

נכון שאם אתה רק טבע

אז העניין העיקרי אצלך הוא הארכת משך החיים. אבל אנחנו בני אדם , אנחנו קצת יותר מזה. אני חושב שבשביל שאדם ידע לחיות ויהיה לו בשביל מה לחיות , הוא צריך בעיקר שיהיה לו בשביל מה למות. כלומר שיהיו לו אידאלים ותהיה לחייו משמעות טובה. בטוח כבר הבאתי כאן בעבר קישור - אבל לכבוד יום השואה , ויקטור פרנקל : (אגב , אם יש פסיכולוגיה יהודית ואפילו קבלית היא בעיני הפסיכולוגיה של פרנקל. אפילו שהוא עצמו לא היה שומר מצוות).

 

[צחי שוחט]

ינוקא, לי אין בשביל מה למות. יש לי למה לחיות.

אין לי אידיאלים נשגבים, חוץ מלהרגיש טוב, ואולי, להשרות את הטוב שלי על אחרים. אפילו האומנות שאותה אני עושנ כבר 28 שנים, אינה אידיאל בשבילי. היא אהבה שלי, ולא יותר מזה. אם כל אחד יהיה כך - וואלה, העולם יהיה נפלא. לא נצטרך אידיאולוגיות. נוכל לשחק בגן שעשועים. אבל מה לעשות, נתנו לנו חוכמה שמעסיקה אותנו, ועובדת עלינו, כאילו יש שם משהו חשוב באמת. ואולי יש, עוד לא מצאתי אותו. כל הדברים שנראים חשובים, באים בסך הכל לגרום לנו לשרוד. לא יותר מכך. לשרוד בשביל שהטבע יתקיים. החיות צריכות אוכל בשביל לשרוד וכל מיני יכולות פיסיות. לאדם נתנו נפש מורכבת, ומחשבה, שגורמות לו לרצות לשרוד, גם כשיש לו את כל התנאים בשביל לשרוד. כולל חיפוש אחר אידיאולוגיות שאינן אבסולוטיות.

 

[ינוקא1]

וזו הבעיה הגדולה של העולם המודרני.

לכן היום כאשר החיים הם כביכול "קלים" , מסתובבים כל כך הרבה אנשים מדוכאים.

 

[Lagrangian]

אם היינו הטבע במיטבו

לא היינו משמידים אותו. אנחנו מחוץ לטבע - ולחלק שלנו שמחוץ לטבע אני קורא רוח. התכוונתי שעולם הטבע הוא פשוט עולם הטבע, ואתה יכול ללמוד ממנו, אבל ברוח ישנן ישויות שרוצות לקדם (או לעכב) אותך באופן אקטיבי. נו יוסף, תעזור לי פה!

 

[צחי שוחט]

נגיד שאנו משמידים את הטבע.

מי אמר לך שההשמדה שאנו יוצרים אינה חלק ממנו. אם לא היינו חלק מהטבע הרי לא היינו כאן. הוא יצר אותנו כמו שאנחנו, מסיבה כל שהיא. הרי לא נשמיד אותו באמת, ובטח לא לתמיד. בסוף הוא יתחדש, אולי באופן אחר. יהיו פה יצורים אחרים, בדיוק כמו שהיו פה דינוזאורים ועכשיו אנו כאן. אנו עוזרים לטבע להתחדש. אולי, הכל אולי. בספרים של הטאו, מלפני 2500 שנים, נכתב שהאדם איבד את טבעו, שהוא כבר לא מחובר לטבע. שפעם האדם והטבע היו אחד. זה נראה כאילו נכתב היום. אז מתי הוא באמת היה מחובר לטבע - לפני 5,000 שנים? 10,000 שנים. אולי רק האינדיאנים בג'ונגל הם חלק טבעי של הטבע. לגבי הרוח - עכשיו הבנתי. אותן ישויות הולכות לאלו שהן יכולות להניע. כמו ילדים מציקים בבית הספר, שהולכים להציק לחלש. אני מציע לחזק את הרוח כמו את הגוף. אותם כללים. ואז הילדים המציקים יראו שלא מזיז לך. אף אחד לא יכול לעקב אותך אם אתה לא מאפשר זאת. קח את הכוח הגופני והפוך אותו לרוחני. מה אתה רוצה מיוסף? - רק אתה יכול לעזור לעצמך

 

[Lagrangian]

כן, אבל לא לך ../images/Emo13.gif

הוא יותר חזק במילים.. ולא הבנת למה התכוונתי.. אבל אני צריך להקפיץ חברה, אז אני אמשיך בפעם אחרת..

 

[ינוקא1]

היום אני תופס דקות בין הטיפולים

אז קצת קשה לי לפרט. אבל בגדול - אני מסכים איתך במאה אחוז. משמעות חייו של הנמר היא לצוד ולהוליד גורים וכו'. כל עוד הנמר יעשה את זה , חייו יהיו מלאים ומספקים. אבל מה לעשות שלאדם (בניגוד לנמר) יש חלקים שלא יבואו על סיפוקם אם רק נחיה חיים טבעיים. כל העולם המודרני חולה בגלל שכאשר צרכי האדם הבסיסיים באים על סיפוקם , בני האדם נשארים בריק קיומי - כי הם מאבדים את המשמעות ה"טבעית" לחייהם , ומשמעות אחרת אין. לכן גם בני האדם עדיין אינם ראויים לחיים ללא סבל. כי כרגע , לרוב האנשים , הסבל (או דרכי הריפוי שלו) נותן את המשמעות לחיים. כאשר בני האדם ימצאו את המשמעות הגבוהה לחייהם (והיא הכרת האלוהות והדבקות בו) יגיע זמנו של הסבל לעבור מהעולם כי נמצא משמעות גבוהה יותר. לכן בתיאור של הרמב"ם את ימות המשיח הוא כותב כך : לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח--לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח: אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה. ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות--שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים; וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ, דעה את ה', כמים, לים מכסים" (ישעיהו יא,ט).

 

[צחי שוחט]

ימי המשיח אתה אומר

"כאשר בני האדם ימצאו את המשמעות הגבוהה לחייהם (והיא הכרת האלוהות והדבקות בו) יגיע זמנו של הסבל לעבור מהעולם כי נמצא משמעות גבוהה יותר." אתה נשמע כמו בודהה לרגע

. לא יהיה זמן כזה, עולם כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש. תמיד היה כך ותמיד יהיה. צריך להיות יין ויאנג. כוחות האור וכוחות החושך. אין מה לעשות, אכלנו אותה. כי ככה זה בחיים. עומר הבינה זאת למעלה כשכתבה על - מה היא התמסרות. בעצם יש מה לעשות - להינות, לחייך, למצוא בתוך עצמנו את אהבתנו.

 

[ינוקא1]

יש סיפור שקראתי

בספר של הכלכלן ניסים טאלב : יש תרנגול הודו שבמקרה הוא גם מדען רציני. והוא עורך מחקר על בני האדם. על סמך 1000 הימים הראשונים לחייו מסיק תרנגול ההודו כי בני האדם הם יצורים טובים ונחמדים הדואגים לרווחתם של תרנגולי ההודו. כל התצפיות שהוא ערך תומכות במסקנה הזו - ללא שום סטית תקן וללא שום חריגה.בכל יום מביאים לו אוכל ומיים מנקים לו את הלול ודואגים לו שיחיה טוב. הדבר היחיד שהתרנגול לא יודע זה שביום ה1001 הולכים לשחוט אותו ולהכין ממנו מרק ! בקיצור - זה שאנחנו מכירים את העולם כפי שהוא היום , זה לא אומר שהוא לנצח ימשיך להיות כך. אנחנו הרבה יותר "לא יודעים" מה אפשרי מאשר "יודעים". והמשמעות לחיים לדעתי זה צורך בסיסי של האדם לא פחות מאכילה שתיה ומין.

 

[ינוקא1]

אגב ,

אם היית שואל יהודי מלפני 200-300 שנה על מצבינו היום : מדינת ישראל , צבא יהודי , השפע שיש היום , מכוניות , פלאפונים וכו' וכו' הוא היה אומר לך בוודאות שאתה חי בימות המשיח. הבעיה של העולם איננה כמה טוב יכול להיות , יכול להיות גם הרבה יותר טוב מעכשיו. בסך הכל במדינת ישראל ובעולם המערבי צורכיהם הבסיסיים של רוב בני האדם מסופקים. פעם אנשים עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה אכלו קצת בערב והלכו לישון עם התרנגולות וגם קמו איתן. אבל עכשיו כאשר לא עובדים כל כך קשה , הצרכים הבסיסיים מסופקים , תוחלת החיים עולה , נוצר הרבה זמן פנוי. אז בעית חוסר המשמעות צפה. תתאר לך אם היה הרבה יותר "טוב" מעכשיו - נניח שלא היית צריך לעבוד וצרכיך היו מסופקים , תוחלת חייך היתה 200 ו300 שנה , ונניח ויש מקורות אנרגיה ושפע בלתי נדלים , חוץ מזה גם אין בעולם רעבים חלכאים ונדכאים כי לכולם יש הכל - לאיזה מצב נפשי מציאות כזו היתה מביאה אותך ? לכן השאלה היא לא "האם העולם יכול להשתנות ?" (לדעתי התשובה היא כן). השאלה האמיתית היא איזה שינוי בני האדם יכולים להכיל.

 

[Lagrangian]

ישנן הרבה מסגרות חכמה

ואתה מגביל את עצמך לטאואיסטית.. היא גם נכונה. וגם לא. בדיוק כמו כל האחרות. כדאי לשמור על ראש פתוח.. הייתי אומר שבעצם אין טעם לכל הדיון, אם כך.. אבל אני לא מסכים עם זה

.