התמסרות



 

Michael1991

New member
אני מבין

וזה נכון, בהחלט.
את מדברת על "השלב המוגמר", כאישה שיודעת לגעת בנקודה הזאת לבד ולשאוב מעצמך את הכוחות הנדרשים. מה שקיים...
אני, אישית, יותר דיברתי על אחריות השולט ל"בניית" המצב הזה במערכת זוגית.
 

ordol

New member
צודקת

כי מי שמצליח להוציא ממך התמסרות שכזו, זו התמורה הכי גדולה.
 
כן, מבינה בהחלט.

יותר מדי טוב אפילו...
אבל תחשבי על מישהו שמתמסר ומתמסר ונותן מעצמו ונותן - ללא כל פידבק, תגובה או חיזוק מהצד השני.
בסופו של דבר - זה ייכחד (צפים בי זכרונות משיעורים בפסיכולוגיה התנהגותית...)
וזה נכון באופן כללי. למשל, מישהו שנותן את הנשמה במקום העבודה פשוט כי הוא נהנה מזה. עדיין - כשמישהו אחר יזכה בתואר "עובד השנה" והוא ירגיש שאין לו שום פידבק או הערכה - עם כל האהבה שלו למקום ולג'וב - המוטיבציה תיפגע, ובסוף גם המסירות.

בתחום שלנו - אני גם עושה הפרדה בין נתינה והתמסרות לכניעה וצייתנות.
 
ההפרדה שלך לא נכונה לדעתי

אולי צריך להפריד בין התמסרות ונתינה במערכת היחסים בכלל
לבין התמסרות בדסמ"ית (שאז כוללת ציות, כניעה, נץתינה, שירותים למיניהם וכו' וכו')
לתת את כל כולך לבנזוג/שולט שלא מעריך אותך - זה בטוח ייגמר בבכי,
אבל אני מאמינה שההתמסרות עצמה יכולה להיות טהורה ומוחלטת, בלי לספור כמה אורגזמות השולט נתן לך בתמורה.
 
מסכימה לחלוטין


(אמאלה, זה מתחיל להדאיג אותי
)
ההתמסרות הבדס"מית שציינת היא בדיוק זאת שהגדרתי כצייתנות וכניעה, כך שנראה לי שאנחנו אומרות את אותו דבר במילים שונות :)

יותר מזה - אני חושבת שגם בקשר ונילי לא צריך לעסוק בחשבונאות קטנונית מהסוג הזה בענייני סקס. יש חוסר סיפוק מתמשך וחוסר הערכה שלגיטימי להתלונן עליה (ו/או לנסות לפתור אותה) - ויש סתם קטנוניות על כל פיפס, ולזה - אין מקום בקשר בריא, לדעתי.
 
כן, את פשוט תמיד מכניסה לדיון

את עיניין חוסר הסיפוק המתמשך, למרות שממש לא דובר על זה.

אז כן, יש התמסרות אמיתית וכנה בלי תמורה,
כמו שיש אהבה ללא תנאים.

זה לא אומר להיות עיוור לקשר לא בריא, זה אומר לאהוב ולהתמסר כי זה עושה לך טוב וזהו.
 
אני מכניסה את זה כי

א. לצערנו יש אי שם אנשים (שולטים ונשלטים גם יחד) שחושבים ששליטה זה בדיוק זה - התמסרות ללא כל תמורה או פידבק, עיוורון מוחלט לקשר לא בריא. למענם חשוב לי לציין שלא זה העניין.

ב. התמסרות אמיתית וכנה קיימת, אבל חוסר הסיפוק המתמשך (פיזית ומנטלית) שאני מציינת תמיד - הוא רק דוגמא לזה שכשזה יהיה לחלוטין ללא תמורה - לאורך זמן - בסופו של דבר זה לא יעבוד. כך שאני עדיין טוענת אין דבר כזה לגמרי ללא תמורה.

ואם למישהו זה עושה טוב להתמסר - אז זאת התמורה שלו. לתת זה לקבל זאת קלישאה שאני דווקא מאוד מאוד מאמינה בה.
 

gidionline80

New member
יש

זו התמסרות שאינה מנהלת פנקס מי מביא או נותן מה.
וזה בהחלט לא אמור להיות ממקום לא בריא או אובססיבי
אל מבחירה שקולה ועוצמתית.


כשהעולם ככ צר רואים את האין.
 

DOMINUS1

New member
אנחנו מחליטים כאן מה נכון...

ומה לא נכון....
מה בריא ומה לא....
מי טוב ומי רע...
הייתי ממליץ בחום לכולנו לתרגל מעט ענווה וזהירות
ולסייג אמירות מוחלטות כאלו ב: "לדעתי..." או " אני חושב..."

לדעתי...
 

Tranquility40

New member
לדעתי

זאת ברירת המחדל. כשאני כותב משהו אני מייצג את דעתי ופתוח לשמוע דעות אחרות.
לדעתי אין צורך לצרף את המילה "לדעתי" לפני כל משפט.

הכל תלוי ב"טון הדיבור". הוא יכול להיות נחרץ ובוטה גם אם כתובה המילה "לדעתי".
אנחנו ישראלים, מאוד טבעי לנו להגיע לשם. אני עובד רבות עם אנשים מחו"ל ורואה כמה בוטים אנחנו. לכן, אני מאוד משתדל להמנע מזה.
 
ברור


אני גם חושבת שהבנתי אותך לא נכון.
ראיתי "התמסרות ללא תמורה" והבנתי "ביטול עצמי מוחלט".
לטעמי וממה שהכרתי - ביטול עצמי מוחלט הוא דבר קיצוני, שלא יכול לנבוע ממקומות טובים (בלי שום קשר לבדס"מ. לצערנו יש כ"כ הרבה מערכות יחסים כאלה שזה פשוט עצוב).
 

gidionline80

New member
מה

ההבדל בין וניל לבין מה שכתבת.
ולא ברור על איזה "הרבה משא ומתן" אתה מדבר.
הפוסט ממחיש מדוע עדיף לעשות בדסמ ופחות לדבר עליו.
 

A לוןA

New member
לא כולם מחפשים את האמפתיה וההכלה.

יש כאלו שרוצים לחוות בדסמ מטוקס (מהמילה טקס), בדיסטנס ומנוכר, לחוות נתינה לשם הנתינה, ללא קבלה וללא "תמורה". לחוות בדסמ שיש בו רק אני, של השולט- ולא אנחנו.
וגם זה, אם אינו פוגעני , בסדר גמור- וגם לבדסמ הזה יש מקום.
 
אז אם זה מה שהם רוצים -

אז שוב, בהפוך-על-הפוך, יש מעין הדדיות - כי הם מקבלים בדיוק את מה שהם רוצים.
וזה בסדר גמור.
 
למעלה