אולי מדובר בסמנטיקה. אני מפרידה
בין התמסרות/נתינה לבין ציות, כניעה וכל היתר.
התמסרות ונתינה ללא תמורה - האמנם?
אני מוכנה להמר שאף אחת כאן, למשל, לא תישאר עם שולט ש-באופן קבוע- מבחינתו שליטה זה סקס של חמש דקות ואז הוא מסתובב והולך לישון, כי מבחינתו זה מספיק, הוא קיבל מה שרצה וגמר, והיי - הוא האדון כאן אז מה זה משנה.
גם בבדס"מ - כמו שיש ענישה - יש גם גמול חיובי וחיזוקים ("כלבה טובה!"), אפטר קר וכל היתר. לא סתם מדובר כאן במערכת שלמה של דברים ולא רק ב"היא עושה מה שהוא רוצה ונשארת ותאוותה בידה" (תרתי משמע
).
חוץ מזה, גם ונילים יכולים להיות מאוד מעניקים ומתמסרים. אני עושה כאן הפרדה בין התמסרות/נתינה עד כדי
ביטול עצמי מוחלט לבין מערכת של שליטה/כניעה.
כניעה/ציות הם דברים קצת אחרים, שייחודיים לתחום שלנו.
בשבילי אישית הם בהחלט ברמה של צורך. יתרה מזאת - דווקא בלעדיהם ארגיש שאין לי תמורה ושתאוותי בידי, כי אני זקוקה להם, אז זה לא סותר את מה שכתבתי קודם.
)
