התמוטטות עצבים, או:

[Pixy led]

התמוטטות עצבים, או:

הקשר בין מאגיה למצב הנפשי. ידוע כי הגבול בין גאונות לטרוף הוא פס דק, ולמרות שלא כל מאג הוא גם גאון, המשפט הזה העלה בי כמה תהיות: האם מצבו הנפשי של המאג משפיע על כשפיו? למשל - האם אדם הסובל ממחלת-נפש, ואפילו מחלה המטשטשת באופן מהותי את המציאות לגביו, מסוגל לעסוק בכישוף? מה יהיו התוצאות של עיסוק זה? מהו הקשר שבין בריאותו הנפשית של המאג ליכולתו המאגית?

 

[Unblessed]

מעניין לחשוב...

אני באופן אישי חושבת שאין אנשים משוגעים\מחלות נפש, יש רק אנשים עם זויות ראיה שונות, אופי שונה... אולי אנחנו המשוגעים פה?

בכל מקרה, אם אני לא טועה התקפות של טירוף מלוות במין... כוח רצון מסויים... אני אנסה להסביר את עצמי: איש אחד רואה את אשתו שוכבת עם חבר שלו, הוא מקבל התקפת טירוף והורג את שניהם... יכול להיות שאם הוא היה חושב על זה עוד כמה דקות הוא היה פשוט מתגרש ממנה, אבל באותו רגע, היה לו... אין לי מושג איך להגדיר את זה. בקיצור, אני חושבת שאדם שסובל ממחלות נפש כביכול הוא בעל כוח רצון חזק יותר מרוב האנשים המקובעים, אבל הכוח רצון הזה מלווה בסוג של בילבול שיכול להרוס את הכישוף. ירדן

 

[Pixy led]

אני חולקת על דעתך,

מחלת-נפש היא מחלה לכל דבר, ולא "פרספקטיבה שונה על המציאות". כמובן שבימים קדומים יותר, דעות רבות ואמונות שונות נחשבו למחלות נפש, אך כיום קיימת הבחנה ברורה בין השתיים: מחלת-הנפש היא השולטת באדם, ולא האדם במחלה. לדוגמה: מחלת הדיכאון, מקורה הוא למעשה בחוסר-איזון כימי במוח, ולא בתפישת מציאות כזו או אחרת. האדם לוקה בנפשו, ולכן הוא צונח לייאוש ולמחשבות אובדניות. כנ"ל לגבי OCD, סכיזופרניה, וכו´. קל להיתפש למחשבה "הליברלית" כי מקומם של חולי-הנפש הוא כאנשים שפויים בחברה, אך אין להתעלם גם מן העובדה שהאדם הבלתי-שפוי מוגדר על-פי הנורמה, ולרוב סובל ממחלת-הנפש שלו. מדוע, לדעתך, מבלבל כח הרצון את האדם בכיוון שיהרוס את הכישוף? כיצד זה יתבטא?

 

[Pixy led]

להיתפש = להיתפס, כמובן.

 

[Unblessed]

...

קודם כל אני חושבת שהעובדה שרוב האנשים מתנהגים בצורה זו או אחרת לא אומרת שהמיעוט הוא לא זה שצודק. אני בטוחה שגם חולי נפש מסתכלים עלינו כאילו אנחנו החולי נפש. לכי תוכיחי שזה לא ככה אני חושבת שבהתקפות של טירוף המוח לא עובד בצורה הנורמלית שלו ולכן זה יוצר בלבול. בכישוף לא רק צריך לשלוח אנרגיות, צריך גם למקד אותם למטרה שרוצים בה. אני חושבת שאנשים במצבים מסויימים פשוט לא יכולים למקד את עצמם. ירדן

 

[כוכב ה שחר]

לדעתי יש קשר

מתוך שיחות עם אנשים שונים, ישנם לא מעט אנשים שפונים למאגיה בגלל איזשהו חוסר איזון נפשי (לרוב, לא חריג) - הרבה פעמים, שיטות מאגיות שונות (או "מיסטיות") מסייעות להם, ממלאות איזשהו חלל בנפשם. אך מכיוון שעיסוק במאגיה דורש לפעמים הצצה לחללים "לא נעימים" או דברים שאנו רוצים להמנע מהם ולהדחיק - ועלינו להתמודד עימם, אז הדבר עשוי לגרור להתנהגות אקסצנטרית, חשיפת צדדים "משוגעים" ואולי אפילו מה שנחשב ל"הציץ ונפגע", ממש לטירוף. ד"ר ישראל רגרדי, ממסדר שחר הזהב טען שבכמה שלבים מאגיים, ניתן, ואף כדאי, לקבל טיפול פסיכולוגי/פסיכואנליטי כאשר עוסקים בהם. דיון פורטון עצמה, גם מחברות המסדר וסופרת של ספרות אזוטרית ידועה, הייתה פסיכולוגית בעצמה. אני אישית חושב שאנשים שבאים מרקע נפשי מעורער מאוד, או תחת טיפול תרופתי ו/או פסיכואנליטי, כדאי שיזהרו מאוד ולא יתקרבו לחלק מהתחומים. בכלל, אני חושב שעיסוק רציני ומעמיק במאגיה רק אנשים בריאים בגופם ובנפשם יכולים להתמודד עימם (אין זה בא להגיד כי נכים לא יכולים לעסוק במאגיה לו ירצו, אך כמעט כמו בכל תחום אחר בחייהם, הדבר יקשה להם מאוד במסלולים מסויימים). עיסוק במאגיה, לפחות כלפי פנים, ולא רק במאגיה, אלא בתחומים מיסטיים אחרים (ואיני מתכוון לאסטרולוגים ולקוראי קלפים למיניהם, אלא במובן העתיק והנכון של המיסטיקה - התקרבות למסתרי הנפש והאלוהות), כמו שמאניזם (השמאנים מכונים לעיתים "המרפא הפצוע") משאיר איזשהי צלקת, איזשהו פצע. לכן אם משהו מגיע עם בעיה חמורה עוד ממקודם, המצב עשוי להחמיר ולהוביל לנתיבים של הרס עצמי או דלוזיות.