התמודדות
אני לא יודעת איך להתחיל. ההורים שלי כנראה לא הכינו אותי מספיק לחיים בחוץ, לתקשורת עם אנשים ובכלל התמודדות עם החיים ו/או עם אנשים. אני מטבעי אדם רגיש מאוד שיכול להעלב בקלות ולבכות ולהתאכזב מאנשים ולשאול שאלות למה? אני אמא ל - 4 ילדים, כאשר הגדולה שלי בכיתה ב' וכמובן כל מה שקורה לה או שאומרים לה אני לוקחת מאוד קשה ואני משתדלת לא להראות לה את זה כדי שהיא תהיה חזקה ותתעלם ותמשיך הלאה ותתמודד עם זה. לפעמים גם אנשים מאכזבים אותי , אני אדם מאוד ישר, מאוד איכפתית אני לא תככנית ולא אינטרסנטית, כך אני מרגישה ולפעמים אנשים פשוט מאכזבים אותי. אני יודעת שאין הרבה חברים טובים באמת וצריך באמת לבחור אותם. אני אמנם אחרי לידה והרגשות שלי עולים ויש כל כך הרבה זמן לחשוב וזה פשוט מתסכל אותי. את מצפה מאנשים שיהיו לפעמים כמוך, אבל זה לא קורה. למה? מה עושים איך שמים את המסך הזה על הפנים ולא מתאכזבים מאנשים, בעיקר אמהות לילדות מהכיתה של הבת שלי. למרות שיש אמא אחת שהיא באמת בקשר טוב איתי והבת שלה חברה טובה של הבת שלי. האם אני כבן אדם יכולה להסתפק בזה ולהתעלם מהשאר ולדאוג פשוט לבת שלי.
אני לא יודעת איך להתחיל. ההורים שלי כנראה לא הכינו אותי מספיק לחיים בחוץ, לתקשורת עם אנשים ובכלל התמודדות עם החיים ו/או עם אנשים. אני מטבעי אדם רגיש מאוד שיכול להעלב בקלות ולבכות ולהתאכזב מאנשים ולשאול שאלות למה? אני אמא ל - 4 ילדים, כאשר הגדולה שלי בכיתה ב' וכמובן כל מה שקורה לה או שאומרים לה אני לוקחת מאוד קשה ואני משתדלת לא להראות לה את זה כדי שהיא תהיה חזקה ותתעלם ותמשיך הלאה ותתמודד עם זה. לפעמים גם אנשים מאכזבים אותי , אני אדם מאוד ישר, מאוד איכפתית אני לא תככנית ולא אינטרסנטית, כך אני מרגישה ולפעמים אנשים פשוט מאכזבים אותי. אני יודעת שאין הרבה חברים טובים באמת וצריך באמת לבחור אותם. אני אמנם אחרי לידה והרגשות שלי עולים ויש כל כך הרבה זמן לחשוב וזה פשוט מתסכל אותי. את מצפה מאנשים שיהיו לפעמים כמוך, אבל זה לא קורה. למה? מה עושים איך שמים את המסך הזה על הפנים ולא מתאכזבים מאנשים, בעיקר אמהות לילדות מהכיתה של הבת שלי. למרות שיש אמא אחת שהיא באמת בקשר טוב איתי והבת שלה חברה טובה של הבת שלי. האם אני כבן אדם יכולה להסתפק בזה ולהתעלם מהשאר ולדאוג פשוט לבת שלי.
