פשוט אני ודי.... תקשיבי
להגיד
"איש לא מבין מה אני מרגישה" כתשובת מחץ לכל מחווה של עזרה או עצה, בעצם חושף את ההלך הלוגי של המחשבה שלך כך:
1- את משוכנעת שכדי לעזור לך חייבים להבין מה את מרגישה (עם עדיפות לדיוק נמרץ של 100%)
2- את לא מאמינה שיש מישהו בעולם שיכול להבין מה את מרגישה (באותה עדיפות ל-100%)
ולכן המסקנה היא
3- שאי אפשר לעזור לך
אם את מסתובבת בעולם ככה, נעולה בלופ הבלתי חדיר הזה - שהוא לא
עובדה אלא תנאי מקדים והנחת עבודה - את צודקת. אי אפשר יהיה לעזור לך כי אין ולא תמצאי בן אדם אחד בעולם שיכול להבין אותך בדיוק נמרץ.
גם את, אגב, לא יכולה להבין אף אדם עלי אדמות בדיוק נמרץ. צר לי להיות זו שמבשרת לך שאין חיה כזו.
למען האמת...
1 - אנשים בנויים להיות יכולים לעזור אחד לשני גם אם אנחנו לא מבינים אחד את השני בדיוק נמרץ
2 - הבנה הזולת באופן אבסולוטי אינו תנאי הכרחי לעזרה.
כשלמישהו כואב הגב אני יכולה לעזור לו גם אם לא כואב לי הגב בדיוק כמו שכואב לו. אני יודעת מה זה כאב, גם לי כאב פעם הגב, יודעת בערך כמה זה יכול להטריף את הדעת ולחבל ביום יום... ויכולה גם להאמין לו כשהוא אומר לי שהכאב הזה מונע ממנו לתפקד כך וכך - ולעזור כי גם למדתי איך לטפל בכאבי גב.
אותו הדבר עם כאב נפשי. מתוקף היותי בן אדם עלי אדמות, אני יודעת מה זה עצב, יודעת מה זה אובדן - למדתי איך לטפל באנשים עם כאב נפשי - אבל מה שאני יודעת, ידוע לי
ממאגר הניסיונות שלי ומהניסיון הקליני שלי. אין לי שום אפשרות לדעת ממאגר הניסיונות שלך.
בנוסף לכל זה, אני גם מאמינה לך בכל לבי שאת מאוד סובלת ושכל מה שאת אומרת לגבי הסבל שלך
מרגיש אמת לאמיתה (כולל זה שברור לך כרגע שאי אפשר לעזור לך).
כדי שאפשר יהיה לעזור לך את חייבת קצת לשחרר את תנאי הבסיס שאת מחזיקה בו, לפיו אפשר להתחיל לנסות לעזור לך רק אם מבינים אותך ב-100%.
לא, אנחנו לא מבינים אותך כמו שהיית רוצה שנבין ועדיין לא מצאת אדם שיבין אותך כמו שאת רוצה שיבין... ולמרות שזה לא הגיוני שבכלל יש אדם כזה עלי אדמות, את ממשיכה לאחוז בתנאי הבסיס הזה כדי שאפשר יהיה להתקרב אליך.
חשוב לי להגיד לך שלמרות כל זאת - זה לא אומר שאי אפשר לעזור לך!
את לא הבנאדם הראשון (וגם לא האחרון) עלי אדמות שאיבד הורה שהיה קשור אליו מאוד מאוד מאוד מאוד, שסובל מדיכאון, שעצוב, שרוצה עזרה ולא מאמין שאפשר, שמרגיש שזהו, מה שעכשיו לא יעבור לעולם.
ממש לא המצאת כלום - אפילו שאת מאוד סובלת ונדמה לך שאין מצב שמישהו בכלל יתחיל להבין מה עובר עליך.
האמת היא שאין איזה מדד סבל שמי שמקבל בו מקום ראשון אי אפשר לעזור לו. מצד שני יש
חוסר גמישות מחשבתית שיכולה לעצור תהליכים ולמנוע מהם לקרות או מאוד לעכב אותם.
מציעה לך, אם זה בכלל אפשרי, פחות להתעקש על ההליך הספציפי שנדמה לך שחייב להתרחש כדי שבכלל אפשר יהיה להתחיל לעזור לך.
אם זה לא אפשרי - קחי בחשבון שיקח לך הרבה יותר זמן מאנשים אחרים, שמחזיקים באמונות קצת פחות הרמטיות המאפשרות להם להיעזר.
זה לא שהם לא סובלים - אבל הם לא עוברים את הסבל לבד, ומשך הסבל מתקצר.
