התלמיד...
``שעורי בית`` כך סיימתי את השעור לכל צהלות התלמידים וללא יכולת להמשיך בדבריי חמודים כאלה..חשבתי לעצמי ... וואו..היום הראשון שלי...עבר בשלום..אנחת רווחה יצאה מחזי כשנותרתי לבדי בכיתה לפתע תקתוק חרישי בדלת...אני מביט ושם עומד אחד התלמידים שיער פרוע במקצת עינים עצובות וכאילו מבטו שונה מהשאר.. ``כן`` שאלתי לפשר בואו...`` אתה לא הולך לביתך?`` שאלתי בחיוך של רצון לעזור ומצד שני לתת מזור ליצר הסקרנות שלי.. ``אני``...``אני``...הביט עליי..עיניו פקוחות..ולפתע סובב על עקבותיו ..ופתח בריצה.. הרגשתי אכזבה....תחושה של כשלון.. קראתי לעבר הדלת ...`` היי בחור``..``היי בחור`` קריאותיי היו לשוא .. יצאתי למסדרון..שקט רק המנקות המשיכו במלאכתן הרימו את ראשן כאילו ולא שמעו אותי קורא..והמשיכו במלאכתן... שמעתי מאחור דלת נסגרת...משהו בי אמר לי שהוא חזר. פתחתי את הדלת והוא היה שם..יושב כאילו ולא קרה דבר.. `` אני מתנצל היתי חייב לצאת`` אמר הוא והרכין את ראשו...דמעה זלגה על לחיו.. ישבתי מולו רציתי להתחיל לדבר אך במקום זאת הבטתי עליו...המתנתי שיתחיל הוא... חולצתו היתה עם כתם בצידה השמאלי...כאילו ועברה כביסות לאין ספור.. אבל מה שמשך אותי היו עיניו...חודרות..פקוחות...גבות מסותתות.. ידיו נעו באי נוחות..בהתחלה שלובות..אחר אוחזות בלחיו..ולבסוף בצידי גופו... חייכתי אליו במבט אבהי... ``רציתי לספר לך על משפחתי `` וכך התחיל לספר הוא לי בהתחלה בחשש ואחר בקצב של קילוח שוטף וגולל הוא סיפור על מכות והתעללויות..בו ובמשפחתו מצד אדם שאת זהותו וקשרו למשפחה לא יכלתי להבין...לפתע לא יכל הוא להמשיך...בכי פרץ מפיו....קמתי חיבקתי אותו.... והוא לרגע קיבל את חומי..ואחר קם ופרץ בריצה לעבר היציאה... רציתי אחריו...הוא היה הרבה יותר מהיר....ראיתי כיצד הוא עובר בדילוג קל על גדר הבית ספר והופ...והיה בשדה מעבר... דקות תמימות עברו עד שהדבקתי אותו במטרים ספורים..במשך כל הדרך..סיימנו את בתי הישוב..ופנינו לעבר גבעה סמוכה... וכמו שהאדמה פתחה את פיה...כך נעלם הוא מעיניי..היתי מזיע...רקעתי ברגליי ..אופפפפ עוד פעם נעלם לי...הרגשתי כמו אב לבין..רציתי לעזור לו..הבנתי את כל הקושי...המון דברים התרוצצו לי באותו רגע בראש... ואז ראיתי...
``שעורי בית`` כך סיימתי את השעור לכל צהלות התלמידים וללא יכולת להמשיך בדבריי חמודים כאלה..חשבתי לעצמי ... וואו..היום הראשון שלי...עבר בשלום..אנחת רווחה יצאה מחזי כשנותרתי לבדי בכיתה לפתע תקתוק חרישי בדלת...אני מביט ושם עומד אחד התלמידים שיער פרוע במקצת עינים עצובות וכאילו מבטו שונה מהשאר.. ``כן`` שאלתי לפשר בואו...`` אתה לא הולך לביתך?`` שאלתי בחיוך של רצון לעזור ומצד שני לתת מזור ליצר הסקרנות שלי.. ``אני``...``אני``...הביט עליי..עיניו פקוחות..ולפתע סובב על עקבותיו ..ופתח בריצה.. הרגשתי אכזבה....תחושה של כשלון.. קראתי לעבר הדלת ...`` היי בחור``..``היי בחור`` קריאותיי היו לשוא .. יצאתי למסדרון..שקט רק המנקות המשיכו במלאכתן הרימו את ראשן כאילו ולא שמעו אותי קורא..והמשיכו במלאכתן... שמעתי מאחור דלת נסגרת...משהו בי אמר לי שהוא חזר. פתחתי את הדלת והוא היה שם..יושב כאילו ולא קרה דבר.. `` אני מתנצל היתי חייב לצאת`` אמר הוא והרכין את ראשו...דמעה זלגה על לחיו.. ישבתי מולו רציתי להתחיל לדבר אך במקום זאת הבטתי עליו...המתנתי שיתחיל הוא... חולצתו היתה עם כתם בצידה השמאלי...כאילו ועברה כביסות לאין ספור.. אבל מה שמשך אותי היו עיניו...חודרות..פקוחות...גבות מסותתות.. ידיו נעו באי נוחות..בהתחלה שלובות..אחר אוחזות בלחיו..ולבסוף בצידי גופו... חייכתי אליו במבט אבהי... ``רציתי לספר לך על משפחתי `` וכך התחיל לספר הוא לי בהתחלה בחשש ואחר בקצב של קילוח שוטף וגולל הוא סיפור על מכות והתעללויות..בו ובמשפחתו מצד אדם שאת זהותו וקשרו למשפחה לא יכלתי להבין...לפתע לא יכל הוא להמשיך...בכי פרץ מפיו....קמתי חיבקתי אותו.... והוא לרגע קיבל את חומי..ואחר קם ופרץ בריצה לעבר היציאה... רציתי אחריו...הוא היה הרבה יותר מהיר....ראיתי כיצד הוא עובר בדילוג קל על גדר הבית ספר והופ...והיה בשדה מעבר... דקות תמימות עברו עד שהדבקתי אותו במטרים ספורים..במשך כל הדרך..סיימנו את בתי הישוב..ופנינו לעבר גבעה סמוכה... וכמו שהאדמה פתחה את פיה...כך נעלם הוא מעיניי..היתי מזיע...רקעתי ברגליי ..אופפפפ עוד פעם נעלם לי...הרגשתי כמו אב לבין..רציתי לעזור לו..הבנתי את כל הקושי...המון דברים התרוצצו לי באותו רגע בראש... ואז ראיתי...