dro המקורית
New member
התלבטות...
שלום שוב. אני קוראת הרבה בפורום - ולעתים התיעצתי - וזה עוזר לי מאד - גם עצם הקראיה...ההבנה שיש עוד אנשים שמתמודדים - עוזרת. הבעיה שלי היא בן זוגי האימפולסיבי. אחרי תקופה ארוכה של הרבה טוב בינינו והתקרבות עצומה (אחרי משבר שהיה כשנכנסנו לגור יחד) הוא אמש חטף קריזה אמיתית - הגעתי הביתה עייפה והוא נתן לי מתנה - ספר שקנה לי ככה סתם... ואחר כך כשביקשתי שיחליש את הטלוויזיה - התפרץ ככה מכלום - ואמר שנמאס לו ושאני עצלנית והוא עושה הכל ( מה שלא נכון) והוא נחנק ורוצה להיפרד. שאלתי אם הוא רציני הוא אמר שכן - אז לא התווכחתי - התקשרתי לחברה ושאלתי אם אני יכולה לבוא אליה. היא אמרה שכן, אבל לא ממליצה לי לברוח מהבית שלי. דיברתי איתו - הוא אמר שקשה לו - בעיות עם הילדים ( מנישואין קודמים) ואמו האלמנה המזדקנת, ורוצה שטק בחיים - ואנשים מעייפים אותו...התנצל...אבל אמר ששוקל פרידה. כשרציתי להוביל את השיחה לקטע אופרטיבי - איך נפרדים - לא רצה להמשיך. יותר מאוחר ניסה לרדת מהעץ - בשלב מסוים אמרתי לו שאני לא מאמינה לו וחשה שזה מן נפנוף דגל עצמאות... אז הוא אמר " אם את לא מאמינה לי שאני רוצה אז אל תציקי" הלכתי להוציא דמעות ותסכול בחדר אחר והוא בא ורצה, כרגיל, להשלים בקטע מיני שנאי ממש לא רציתי. בבוקר הוא בא אלי והיה חביב ואמר שהוא חושב שאנחנו בסדר - כשאמרתי שאני צריכה קצת להתאושש מהערב פתאום אמר שהוא לא בטוח שנהיה בסדר כי הוא לא סובל את ההתנהלות שלי בבית - לטענתו אני בלגניסטית מידי - ( אני די בלגניסטית אבל אני ממש משתדלת מאז שאנחנו יחד) אז אמרתי שאם ככה - אולי אין על מה לדבר - אם הוא כל כך שם את זה מעל כל היתר...ורק שיפסיק למרר לי את החיים. הוא טען שאם באמת היה מר ליח - הייתי הולכת. החזרתי לו את אותו הטיעון. הוא הלך להתקלח - וכאילו דבר לא קרה ביקש שאסבן לו את הגב ואביא לו כוס תה - וכשיצא לעבודה אמר שעלי להבין שהוא נקרע לפעמים בין רצון להיות בקשר לדברים רעים שעולים בו ושלפעמים החבלנים מנצחים... יותר מאוחר במשך היום התקשר לדעת את שלומי - ואמר שהוא לא אוהב שאני בוכה ...אמרתי לו שאני לא אוהבת שגורמים לי לבכות על ידי צעקות ברוטליות...אחר כך אמר שהוא יודע שלא היה צריך להתפרץ. אמרתי שאם שנינו נשתדל - נצליח - ושאני מוכנה להשתדל יותר. הוא אמר שאני בעצם משתדלת יותר והוא לא בטוח שהוא יכול או רוצה להשתדל. אחר כך ביקש שנסגור את הנושא ולא נדבר על זה יותר. מאוחר יותר דיברנו שוב - והוא חזר להתנהג כאילו שום דבר לא קרה... אני יודעת שעלי להציב גבולות - ושעלי להתבונן ולראות אם טוב לי - ולא לפחד שיעזוב, כי זה נותן לו כוח...ובכל זאת - איך מתמודדים עם אימפולסיביות כזו ועם קפריזות כאלו? תודה מראש...
שלום שוב. אני קוראת הרבה בפורום - ולעתים התיעצתי - וזה עוזר לי מאד - גם עצם הקראיה...ההבנה שיש עוד אנשים שמתמודדים - עוזרת. הבעיה שלי היא בן זוגי האימפולסיבי. אחרי תקופה ארוכה של הרבה טוב בינינו והתקרבות עצומה (אחרי משבר שהיה כשנכנסנו לגור יחד) הוא אמש חטף קריזה אמיתית - הגעתי הביתה עייפה והוא נתן לי מתנה - ספר שקנה לי ככה סתם... ואחר כך כשביקשתי שיחליש את הטלוויזיה - התפרץ ככה מכלום - ואמר שנמאס לו ושאני עצלנית והוא עושה הכל ( מה שלא נכון) והוא נחנק ורוצה להיפרד. שאלתי אם הוא רציני הוא אמר שכן - אז לא התווכחתי - התקשרתי לחברה ושאלתי אם אני יכולה לבוא אליה. היא אמרה שכן, אבל לא ממליצה לי לברוח מהבית שלי. דיברתי איתו - הוא אמר שקשה לו - בעיות עם הילדים ( מנישואין קודמים) ואמו האלמנה המזדקנת, ורוצה שטק בחיים - ואנשים מעייפים אותו...התנצל...אבל אמר ששוקל פרידה. כשרציתי להוביל את השיחה לקטע אופרטיבי - איך נפרדים - לא רצה להמשיך. יותר מאוחר ניסה לרדת מהעץ - בשלב מסוים אמרתי לו שאני לא מאמינה לו וחשה שזה מן נפנוף דגל עצמאות... אז הוא אמר " אם את לא מאמינה לי שאני רוצה אז אל תציקי" הלכתי להוציא דמעות ותסכול בחדר אחר והוא בא ורצה, כרגיל, להשלים בקטע מיני שנאי ממש לא רציתי. בבוקר הוא בא אלי והיה חביב ואמר שהוא חושב שאנחנו בסדר - כשאמרתי שאני צריכה קצת להתאושש מהערב פתאום אמר שהוא לא בטוח שנהיה בסדר כי הוא לא סובל את ההתנהלות שלי בבית - לטענתו אני בלגניסטית מידי - ( אני די בלגניסטית אבל אני ממש משתדלת מאז שאנחנו יחד) אז אמרתי שאם ככה - אולי אין על מה לדבר - אם הוא כל כך שם את זה מעל כל היתר...ורק שיפסיק למרר לי את החיים. הוא טען שאם באמת היה מר ליח - הייתי הולכת. החזרתי לו את אותו הטיעון. הוא הלך להתקלח - וכאילו דבר לא קרה ביקש שאסבן לו את הגב ואביא לו כוס תה - וכשיצא לעבודה אמר שעלי להבין שהוא נקרע לפעמים בין רצון להיות בקשר לדברים רעים שעולים בו ושלפעמים החבלנים מנצחים... יותר מאוחר במשך היום התקשר לדעת את שלומי - ואמר שהוא לא אוהב שאני בוכה ...אמרתי לו שאני לא אוהבת שגורמים לי לבכות על ידי צעקות ברוטליות...אחר כך אמר שהוא יודע שלא היה צריך להתפרץ. אמרתי שאם שנינו נשתדל - נצליח - ושאני מוכנה להשתדל יותר. הוא אמר שאני בעצם משתדלת יותר והוא לא בטוח שהוא יכול או רוצה להשתדל. אחר כך ביקש שנסגור את הנושא ולא נדבר על זה יותר. מאוחר יותר דיברנו שוב - והוא חזר להתנהג כאילו שום דבר לא קרה... אני יודעת שעלי להציב גבולות - ושעלי להתבונן ולראות אם טוב לי - ולא לפחד שיעזוב, כי זה נותן לו כוח...ובכל זאת - איך מתמודדים עם אימפולסיביות כזו ועם קפריזות כאלו? תודה מראש...
