I Was Hoping
New member
התלבטות
לכתוב? לא לכתוב? זה יהפוך את זה לאמיתי? זה ישאר תמיד בגדר הלא יאומן? זה בכלל קורה? אני באמת חולמנית מדי? איך לא שמתי לב? אתה באמת כל כך דומה לי? זה מותר? זה כדאי? מאוחר מדי לעצור את זה? אנחנו חושבים יותר מדי? מה יהיה? זה יהיה לנצח כמו שזה נראה עכשיו? יכול להיות שאנחנו מתאימים כל כך? זה הגיוני שאתה ה-אחד? אתה שלי? כל כך הרבה סימני שאלות, ויש לי עוד מיליון. יחד עם זאת, לא הייתי בטוחה ככה אף פעם, כאילו אני יודעת את העתיד, מכירה את הדרך אליו וצועדת בה בביטחה. כי זה אתה ואיתך לא יהיה לי רע אף פעם, לא איתך, לא בגללך ולא בשבילך. אתה תרגיש אותי תמיד, אתה תבין אותי תמיד, גורלותיהם של אחרים שיקרים לנו מאוד קשרו גם את שלנו יחד, לנצח, ממש עד סוף החיים... ואולי רק בגלל זה ואולי בזכות זה ומתוך זה לנצח הרגשות שלך יקדמו בחשיבותם לשלי ורגשותיי שלי, גם המיותרים והעודפים שמהם, תמיד יקדמו בעיניך לאלה שלך. ויש בזה מן היתרון ויש בזה מן החסרון. אתה מכיר אותי ואני מכירה אותך כל כך טוב ולעומק. אני משתדלת שלא להשתמש כאן במושגי "אחים" כי זה מה שכל כך חולני כאן, אבל זאת האמת. מעבר וברקע לכל בליץ הרגשות הזה עומדת אהבת אחים, אהבת נשמות תאומות אמיתית. הגורל בחר בדרכו ההומוריסטית להפגיש בינינו, די בהומור שחור, אך אל לנו להיות קטנוניים. עלינו להודות לו על כך. לא היינו נפגשים בשום דרך אחרת, כנראה... אתה אח של גיסתי. זהו, אמרתי את זה. אתה אח של גיסתי, אותה אני אוהבת כל כך. היא נשואה ליקר לי מכול, האח הכי מדהים בעולם. והיא מדהימה כל כך. לא יכולתי להתפלל לגיסה טובה יותר. ואתה אחיה. אחיה אחיה אחיה אחיה אחיה אחיה. לא משנה כמה אני אגיד את זה, וזה לא ישנה את זה. אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה שזה ישתנה. זה חולני מצדי?. לא אכפת לי בעצם. הבסיס של הקשר הזה הוא מדהים בעיניי כמו שהוא וככה אני רוצה שיישאר. אני רק רוצה שזה יצליח. אוף רק שזה יצליח הפעם, וכמו שכל מי שחשוב אומר - "והכי כדאי לכם שזה ייגמר בחתונה". מלחיץ, הא?! בלב אני יודעת -מלחיץ, אך באותה נשימה גם מדהים, מרגיע, ובעיקר - נותן לעתיד שתמיד היה רע וסתמי בעיניי צבע בהיר יותר, מלא תקווה, מלא אהבת- אמת ומלא א ת ה. אוהבת אותך אהבה אמיתית איתך ובלעדיך הילה
לכתוב? לא לכתוב? זה יהפוך את זה לאמיתי? זה ישאר תמיד בגדר הלא יאומן? זה בכלל קורה? אני באמת חולמנית מדי? איך לא שמתי לב? אתה באמת כל כך דומה לי? זה מותר? זה כדאי? מאוחר מדי לעצור את זה? אנחנו חושבים יותר מדי? מה יהיה? זה יהיה לנצח כמו שזה נראה עכשיו? יכול להיות שאנחנו מתאימים כל כך? זה הגיוני שאתה ה-אחד? אתה שלי? כל כך הרבה סימני שאלות, ויש לי עוד מיליון. יחד עם זאת, לא הייתי בטוחה ככה אף פעם, כאילו אני יודעת את העתיד, מכירה את הדרך אליו וצועדת בה בביטחה. כי זה אתה ואיתך לא יהיה לי רע אף פעם, לא איתך, לא בגללך ולא בשבילך. אתה תרגיש אותי תמיד, אתה תבין אותי תמיד, גורלותיהם של אחרים שיקרים לנו מאוד קשרו גם את שלנו יחד, לנצח, ממש עד סוף החיים... ואולי רק בגלל זה ואולי בזכות זה ומתוך זה לנצח הרגשות שלך יקדמו בחשיבותם לשלי ורגשותיי שלי, גם המיותרים והעודפים שמהם, תמיד יקדמו בעיניך לאלה שלך. ויש בזה מן היתרון ויש בזה מן החסרון. אתה מכיר אותי ואני מכירה אותך כל כך טוב ולעומק. אני משתדלת שלא להשתמש כאן במושגי "אחים" כי זה מה שכל כך חולני כאן, אבל זאת האמת. מעבר וברקע לכל בליץ הרגשות הזה עומדת אהבת אחים, אהבת נשמות תאומות אמיתית. הגורל בחר בדרכו ההומוריסטית להפגיש בינינו, די בהומור שחור, אך אל לנו להיות קטנוניים. עלינו להודות לו על כך. לא היינו נפגשים בשום דרך אחרת, כנראה... אתה אח של גיסתי. זהו, אמרתי את זה. אתה אח של גיסתי, אותה אני אוהבת כל כך. היא נשואה ליקר לי מכול, האח הכי מדהים בעולם. והיא מדהימה כל כך. לא יכולתי להתפלל לגיסה טובה יותר. ואתה אחיה. אחיה אחיה אחיה אחיה אחיה אחיה. לא משנה כמה אני אגיד את זה, וזה לא ישנה את זה. אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה שזה ישתנה. זה חולני מצדי?. לא אכפת לי בעצם. הבסיס של הקשר הזה הוא מדהים בעיניי כמו שהוא וככה אני רוצה שיישאר. אני רק רוצה שזה יצליח. אוף רק שזה יצליח הפעם, וכמו שכל מי שחשוב אומר - "והכי כדאי לכם שזה ייגמר בחתונה". מלחיץ, הא?! בלב אני יודעת -מלחיץ, אך באותה נשימה גם מדהים, מרגיע, ובעיקר - נותן לעתיד שתמיד היה רע וסתמי בעיניי צבע בהיר יותר, מלא תקווה, מלא אהבת- אמת ומלא א ת ה. אוהבת אותך אהבה אמיתית איתך ובלעדיך הילה
ג'וליה.