Ron15Aldinho
New member
התלבטות קשה..
שלום, אני בן 22, הכרתי מישהי מאוד נחמדה במהלך שירותי הצבאי, והיא בת גילי. כל השירות הצבאי כמעט היינו כמו זוג, בעל ואישה, כל היום ביחד, מדברים, צוחקים הכל הכל הכל. לה מעולם לא היה חבר, לי מעולם לא היה חברה, הכל התחבר לנו, היה כיף והכל, וברגע שהשתחררנו ונפרדו דרכנו הבנו שאנחנו לא יכולים לחיות אחד בלעדי השני, והחלטנו שאנחנו נכנסים למערכת יחסים ראשונה בחיינו. הרבה התרגשות ואושר, כרגע אנחנו חברים כבר חודשיים. נראה ורוד..? אכן כן, הכל נראה באמת מבטיח וכיף.. אבל ישנה בעיה שקצת מפריעה לי. אני לא אשקר, אני כבר בגיל מתקדם, 22, גיל שבו מחפשים כבר כיוון בחיים, גיל שמחפשים ת'מישהי הזאת לאהוב, ולהיות נאהב, להקים בית משפחה, כן כן, כבר בגיל כזה. שנינו מאוד בוגרים בתפיסה שלנו לגבי החיים, איך להתנהל כלכלית. מאוד מחוברים, קשר מיוחד במינו שאפשר ליצור רק בצבא. הבעיה שלי היא שאני טיפוס מאוד חכם, 5 יחידות מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית.. לא משנה. והיא מצד שני - יש לה ADD בעיית ריכוז. אז כן, החיבור הוא מדהים והקשר חזק ויש משיכה פיזית והכל טוב ויפה, אבל אני לא יודע מה לעשות עם הבעיה הזאת כי היא קצת מפריעה לי. היא למדה בכיתת מב"ר ויש לה בגרות מלאה, היא נראית בחורה מאוד נחמדה, יפה, וחייכנית. באמת שאפשר לדבר איתה ויש לה ראש על הכתפיים. אבל הבעיה הזאת שיש לה, מפחידה אותי, כי בתור מישהי שאני כן רוצה לחיות איתה בעתיד ואני מתכנן כבר בגיל כזה דברים כאלה, כן, ני רוצה לדעת אם היא תוכל ללמוד, להביא כסף הביתה בכבוד, בצורה טובה, ולא כמה גרושים, זה חשוב לי. היא הביעה את נכונותה ללמוד למרות הקושי שהיא חוותה אז בבית הספר, ופסיכומטרי היא לא מתכוונת לעשות, אלא להתקבל ללימודים בלי המבחן בטענה שהיא לא תצליח. אני באמת לא יודע מה לעשות כי היא באמת בחורה מדהימה וטובת לב.. והכל פורח.. אבל אני תמיד נמצא עם הפנים קדימה אל עבר העתיד.. מה לעשות?..
שלום, אני בן 22, הכרתי מישהי מאוד נחמדה במהלך שירותי הצבאי, והיא בת גילי. כל השירות הצבאי כמעט היינו כמו זוג, בעל ואישה, כל היום ביחד, מדברים, צוחקים הכל הכל הכל. לה מעולם לא היה חבר, לי מעולם לא היה חברה, הכל התחבר לנו, היה כיף והכל, וברגע שהשתחררנו ונפרדו דרכנו הבנו שאנחנו לא יכולים לחיות אחד בלעדי השני, והחלטנו שאנחנו נכנסים למערכת יחסים ראשונה בחיינו. הרבה התרגשות ואושר, כרגע אנחנו חברים כבר חודשיים. נראה ורוד..? אכן כן, הכל נראה באמת מבטיח וכיף.. אבל ישנה בעיה שקצת מפריעה לי. אני לא אשקר, אני כבר בגיל מתקדם, 22, גיל שבו מחפשים כבר כיוון בחיים, גיל שמחפשים ת'מישהי הזאת לאהוב, ולהיות נאהב, להקים בית משפחה, כן כן, כבר בגיל כזה. שנינו מאוד בוגרים בתפיסה שלנו לגבי החיים, איך להתנהל כלכלית. מאוד מחוברים, קשר מיוחד במינו שאפשר ליצור רק בצבא. הבעיה שלי היא שאני טיפוס מאוד חכם, 5 יחידות מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית.. לא משנה. והיא מצד שני - יש לה ADD בעיית ריכוז. אז כן, החיבור הוא מדהים והקשר חזק ויש משיכה פיזית והכל טוב ויפה, אבל אני לא יודע מה לעשות עם הבעיה הזאת כי היא קצת מפריעה לי. היא למדה בכיתת מב"ר ויש לה בגרות מלאה, היא נראית בחורה מאוד נחמדה, יפה, וחייכנית. באמת שאפשר לדבר איתה ויש לה ראש על הכתפיים. אבל הבעיה הזאת שיש לה, מפחידה אותי, כי בתור מישהי שאני כן רוצה לחיות איתה בעתיד ואני מתכנן כבר בגיל כזה דברים כאלה, כן, ני רוצה לדעת אם היא תוכל ללמוד, להביא כסף הביתה בכבוד, בצורה טובה, ולא כמה גרושים, זה חשוב לי. היא הביעה את נכונותה ללמוד למרות הקושי שהיא חוותה אז בבית הספר, ופסיכומטרי היא לא מתכוונת לעשות, אלא להתקבל ללימודים בלי המבחן בטענה שהיא לא תצליח. אני באמת לא יודע מה לעשות כי היא באמת בחורה מדהימה וטובת לב.. והכל פורח.. אבל אני תמיד נמצא עם הפנים קדימה אל עבר העתיד.. מה לעשות?..