התלבטות אחרונה

התלבטות אחרונה

היי, לפני מספר שנים יצאתי ממערכת יחסים אחרת שהייתה מאד משמעותית עבורי ולאחר זמן מה ניסיתי לשוחח עם בת הזוג שוב כי חששתי שעשיתי טעות אך היא הפנתה גב לחלוטין ואף הסתבר לי בעקיפין ששבועיים לאחר הפרידה היא כבר הכירה מישהו ויוצאת איתו, הייתי מרוסק ושבור במשך שנה מאז אותה פרידה (אגו פגוע, תחושת החמצה אדירה, חוסר אונים), הרחקתי חברים ושקעתי לתוך דיכאון עמוק. לא היו בי כוחות להתמיד בטיפול פסיכולוגי וחששתי מכדורים - לכן התמודדתי לבד - הייתי זומבי מהלך. אני חושש שאותה שנה ומשהו השאירה טראומה לא קלה בתוכי - לפני אותו מקרה הייתי אדם שמח, לא נטיתי להתעמק בדברים יותר ממה שצריך, נהניתי מהחיים וגם עם התקופות הפחות טובות ידעתי להתמודד עם חיוך. כיום אני בן 27, ולפני כשלושה שבועות סיימתי מערכת יחסים זוגית שבה הייתי כשנתיים, לא אכנס לסיבות ולפרטים מפני שאני עדיין בהתליך של עיבוד הדברים עם עצמי. אני חווה תחושות של חרדה, לחץ ופחד מאז - האם עשיתי את הדבר הנכון כשעזבתי שם ? (ביום שהלכתי זה הרגיש הדבר הכי נכון שיש - כי היה לי רע שם), האם בכלל אני הייתי הלא בסדר בסיפור וסתם ויתרתי על מערכת היחסים ? האם אמצא אהבה אחרת ואם כן - האם היא תהיה גדולה כמו זאת שהייתה ? המחשבות טורדות את מנוחתי במשך 90% מהיום, קשה לי להתרכז בעבודה או בכל עיסוק אחר, והופיעו תסמינים הדומים לפרידה הקודמת (בטן קשה, דופק מואץ/חזק לעיתים, רעד בגוף ובידיים ותחושת קור, חוסר תיאבון ועוד). אני בטיפול פסיכולוגי מזה שנה ואני מרגיש כאילו ההבדל היחיד שעשה הטיפול הוא בהורדת החרדה מ-100% של היום ל-90%, חיפשתי באינטרנט ומצאתי אינספור שיטות טיפול - דיקור, טיפול בשיחה ומגע, פרחי באך (שלא עזרו) ועוד ... אני מחפש מישהו/מישהי שעברו חוויה דומה לאחר פרידה והלכו לטיפול שטיפל באמת בכל התסמינים (הפיזיים והנפשיים) כזה שגם אם חוו פרידה נוספת לאחר מכן - התופעה לא חזרה על עצמה. מה שאתם עושים פה אינו מובן מאליו - אני מודה ומביע את הערכתי מראש לכל העונים.
 

דוVשה

New member
אוקיי.

קודם כל אני שמחה שפנית לבקש עזרה, זה כבר מראה כמה אתה מחובר לעצמך ולא לוקח את עצמך כמובן מאליו, וזה טוב בעיניי. אינני חושבת שתסמינים של פרידה לא ישנו מפרידה לפרידה [ולאוו-דווקא של מערכת יחסים זוגית]. אני לא חושבת שקיים דבר כזה - "שגם אם חוו פרידה נוספת לאחר מכן - התופעה לא חזרה על עצמה." אתה מחפש ללכת מקצה אחד לקצה השני במקום למצוא את האמצע, את האיזון. אינני מכירה אותך, אני לא יודעת מי ומה אתה ולכן קשה לי להיות ספציפית אלייך אך אני יכולה להגיד לך שתסמינים כאלו, הם טבעיים וברורים ביותר אחרי פרידות. לא צריך לפחד מהם, להיפך, צריך לתת להם את המקום שלהם. הם שם מסיבה מסויימת ועדיף וכדאי ללמוד מהם. לדעתי הם מתחילים להוות בעיה ברגע ששוקעים בהם. ברגע שלא מצליחים לצאת. ברגע שכל התסמינים האלו הופכים להיות - החיים - ולא משהו נלווה. כתבת שמצאת באינטרנט אינספור שיטות טיפול שלא עזרו. אין לי מושג כמה זמן הקדשת לכל שיטה, כמה טיפולים עברת או עם מי, אבל, מניסיון, צריך להשקיע. צריך לתת את הזמן. לא צריך לקפוץ ממקום למקום ושני דברים חשובים שיש לזכור ברגע שמחליטים לעזור לעצמינו, זה א' - זו דרך. ודרך מורכבת מעליות ומורדות, דרך מורכבת מהליכה והליכה יכולה להמשך, צעד ועוד צעד, לא רצים, לא מגיעים לאן שרוצים להגיע תוך חמש שניות, בדרך יש נוף, כדאי להנות ממנו, הדרך מלמדת, הצעדים מלמדים לא פחות מההגעה ליעד [אם לא יותר], ו ב' - דווקא מכיוון שיש אלפי סוגי טיפול ואלפי מטפלים צריך למצוא את מה שהכי מתאים לך. מה שאומר, טיפול שאתה יכול להתחבר אליו בשילוב מטפל/ת שמתאימים לך. זה שאתה נמצא בטיפול פסיכולוגי במשך שנה והוא לא מתאים לך? אוקיי. זה סימן ללכת ולחפש. יכול להיות ששיטת הטיפול מאוד מתאימה אבל המטפל לא, יכול להיות ההיפך. אתה צריך, לדעתי, לברר לעומק [עד כמה שתוכל] על כל שיטה. תעשה לך רשימת עזרה; תכתוב את כל שיטות הטיפול שנראות לך, לאחר מכן תכתוב מה כל שיטה כוללת, בעד ונגד, לאחר מכן תכתוב מה הכי מתחבר אלייך, בסדר עדיפויות [מבחינת מרכיבי השיטה, מיקום, מטפלים, מצב כספי וכו'], ולאחר מכן תכתוב מהי מידת ההשקעה אותה אתה יכול להקדיש לכל שיטה [לפי סדר העדיפויות], וכאשר תקח בחשבון את כל המרכיבים תבחר לך את ההעדפה הראשונה מהרשימה ותתחיל לצעוד משם. שוב, קח בחשבון שדרך היא דרך, ואפשר ומותר ורצוי אפילו להתבאס אם מרגישים ככה, למעוד, ליפול, לכעוס, להתעצבן, לבכות, לצרוח כל דבר שאתה מרגיש, הדברים הפחות טובים מלמדים לא פחות מהדברים היותר טובים, הדברים הפחות טובים בונים לא פחות מאשר הדברים היותר טובים. לתת להם מקום, ללמוד מהם, לא להסתכל עליהם בתור דבר לא טוב. אבל לא לוותר לא לשקוע, לא להטמע בתוך זה. נשמע מהדברים שלך שחשוב לך לטפל בעצמך, לעזור לעצמך להתקדם, לקבל כלים. שוב אני רוצה לציין את זה לשבח, זה בכלל לא מובן מאליו ודורש הרבה כוח ואומץ. כל הכבוד. ושיהיה לך המון בהצלחה
 
היי דוVשה ...

המון תודה על התגובה המלאה והעניינית - מרגישים שזה בא "מבפנים" ... הפחד הגדול ביותר שלי בסיפור הזה הוא שמה שעובר עלי כרגע לא נראה לי נורמלי, האנשים שאני מכיר לא חוו כאלו תחושות מוקצנות לאחר פרידה (לפחות ממה שאני יודע) ודאי שהיה בכי, עצב, כאב ... אבל אצלי זה אחרת - (אני לא יודע כמה אני עצוב שזה נגמר - זה באמת לא היה זה) התגובות הפיזיות נראות לי מוגזמות וזה החלק שמפחיד אותי בסיפור כרגע. שיהיה יום נפלא ...
 
נכנסתי לפורום פעם ראשונה היום ומולי

השרשור הזה שכל כך מדבר אליי... אני חושבת שהמצב שלך עוד טוב : ) כל התסמינים שאתה מדבר עליהם מופיעים אצלי רק כשאני חושבת על לקום וללכת ומקנאה בך על האומץ שלעשות את השינוי. כל כך הרבה פחד יש בי שאני חושבת שמשהו אולי קצת "דפוק" אצלי...
 
היי בילבילבול ...

לפני הכל - תודה על התגובה הכנה. אולי אני אוכל לעזור ... למה את רוצה לעזוב ?
 
זה לא המקום שלי/ בשבילי

לא האיש בשבילי אני חיה חיים שיקריים אני יודעת שהדבר הנכון יודעת שהדבר החכם זה לקום ללכת להשכיר דירה לבד עם עצמי להתמודד לבד עם עצמי ועם העולם להיות תלויה בי ורק בי ולהתחיל את החיים האלו ברגל ימין :) רק שהמרחק בין הידיעה לעשייה אוללה כמה רחוק ...
 
צ'מעי ...

אני יכול לומר לך שהמקום שהייתי בו נשמע מאד דומה למה שאת מתארת, אני גם יכול לומר לך שכל שניה שנשארתי שם ויתרתי על עצמי יותר ויותר והאמנתי בעצמי פחות ופחות - אל תשלי את עצמך - את לא צוברת כוח בהמתנה לזמן שעובר - להיפך ... אצלי הכוח לקום הגיע מתוך הדמיון - ניסיתי לחשוב איך יראו החיים שלי איתה בעוד 10 שנים מאותו יום ... ראיתי 2 אנשים ממורמרים, תלויים אחד בשני למרות שחרא להם ולאף אחד אין אומץ ללכת, ראיתי כמה בדידות יש שם ואז הבנתי - לבד אני יכול להיות גם עם עצמי, אני לא צריך בת זוג בשביל זה ... ובת הזוג שאכניס היום לחיים שלי צריכה להיות אחרת - כזאת שארגיש איתה ביחד, לא של תלות או פחד או הרגל, ביחד מאהבה. אני מקווה שמשהו מהדברים התחבר אליך, אם כן ואם לא - מחכה לשמוע ממך שוב. יום נפלא
 
משהו מהדברים התחבר אליי ?

כל מילה שלך כאילו באה ממני זה הרי ברור שאין מנוס : בחורה צריכה לדעת להיות לבד וכל אדם צריך לדעת לחיות עם עצמו לפני שהוא חי עם מישהו אחר. זה משהו שחבל שההורים שלי לא כיוונו אותי אליו יותר במקום לכוון אותי לזרעות של מישהו, עכשיו בכוח אני צריכה לעשות את זה לעצמי. ובכלל שמתי לב שאין לי איתו אפילו שיחה משותפת ולאחרונה ניסיתי ממש בכוח לגרום לו לדבר איתי ב"שפה שלי" וכשחושבים על זה גם בבית אתה יודע, בערבים בסלון או במיטה, אין יותר מדי תקשורת עמוקה זו רק הנוכחות שלו שכנראה גורמת לי לחוש נוח, זה הכל. כמה עצוב אה ? ברור לי לחלוטין שהעתיד שלי לא איתו השאלה היא רק מתי יגדלו לי ביצים לקום ולעשות את זה סוף סוף. שיהיה גם לך יום נפלא
 

דוVשה

New member
אוקיי, אם ככה אל תירא ../images/Emo20.gif

אנשים מרגישים, אנשים - רגישים. התגובות הפיזיות שהגוף שלך משדר באות, כנראה [ואני מסייגת כי שוב, אינני מכירה אותך] מהפרידה. יכול להיות שבסביבתך הקרובה לא נתקלת באנשים שחוו תופעות שכאלו אחרי פרידה, אני יכולה להגיד לך שאני מכירה כמה וכמה אנשים שכן חוו תופעות מיני תופעות פיזיות אחרי פרידה. אני אישית מאמינה שגוף ונפש אחד הם, כך שעבורי זה דבר טבעי וברור שהגוף יכול לשדר אותות שכאלו, במיוחד אחרי פרידה. בכל מקרה, נשמע שאתה מודע לעצמך וזה טוב.
 
למעלה