סיפורו של בוגד- עוד סיפור עוד פאן
סיפורו של עוד בוגד- עוד פאן. קראתי את וידויו של אותו "אחד לאחד" והנה הפאן האחר של "בוגד" ולטעמי הוא עוד פאן אחד מני רבים. ולפני שאביא את הפאן האחר, אתייחס בקצרה אל הדברים שנכתבו: שאלת ההעשרה של חיי המין היא כלל לא רלוונטית משום שכל אישה היא אדם בפני עצמו, כך שאצל כל אחת תמצא את בליל ההתרגשויות המייחד אותה בשעה של סקס. ההבחנה שמביאה לטעון שמדובר בהעשרה, נובעת רק מן המצב הטבעי ביותר שמתרחש בכל זוגיות, העדר התרגשויות ההולך ומעמיק עם השנים, כאשר נכנס "החדש" הוא למעשה מאפיל על "הישן", אין בזה כל רבותא ואפילו לא העשרה, יש בזה את אלמנט "ההתחדשות" שהוא הוא הבסיס המניע בכל שרשרת הבגידות, אם תעקוב אחר המסכות שאתה מציג הנה תמצא את המכנה המשותף- ריגושים גואים, ריגושים במצב של יציבות, חזרה על דברים מוכרים, וככל שנפח החזרה גדל, כך מגמת הדעיכה נעשית ברורה, עד כדי נתק, ואז שוב מדלגים אל "האחרת" וחוזר חלילה. "תגלית" חיי השקר שנחשף בעקבות אותה "האחרת" טעון לכשעצמו, שהרי היא ה"אחרת מספר 2" האם תחושת "חיי השקר" לא התעוררה קודם? מסכים הסכמה מלאה כי בטיפול לא מחפשים צידוקים, ויפה כתבת כי החיפוש הוא יותר בכיוון של "להבין". ההדגשה כי את הבית הנך עוזב ובשום אופן לא כדי לחיות עם החברה, מצביעה, ובעליל, על "מגמת החרגול" המקפץ מעצם מהותו ואינו מסוגל שלא לקפץ ממקום למקום. מגמת החרגול היא מגמתו של האיש הסקרן, המבקש עוד ועוד להפיח בעצמו ריגושים, ועל כן דבריך נכונים, ומשקפים כהליכתם את טבע האדם באשר הוא אדם, כשהוא נטול כל עכבות חברתיות. ובמילים אחרות- לא אמרת אלא שהיתמכרת ל"תחושת החידוש" שבריגושים, ובמהות אינך איש של זוגיות כפי שהחברה שלנו מבינה, אלא כפי שהטבע יצר אותנו. ההצעה שלך לגבי הזוגיות סותרת את דבריך המקדימים ומבלבלת באשר למסר שאתה מבקש להעביר. אסכם זאת כך, לפני שאתאר את הפאן האחר- אין אחידות במסר שלך, אתה נוגע באופן האמוציונאלי בבעיות הזוגיות כשהיא במצב של קרטוע, וזה מה שמייחד את דבריך בפאן החיובי של המילה. הנה לך פאן נוסף- המחייב אף הוא הרהורים ואולי בכיוונים אחרים- באחד מן הימים הייתה לי שיחה עם ידיד אשר סיפר לי את סיפורו ואני מביא פראפראזה בשם האיש- *** חזרתי בשעת לילה מאוחרת אל ביתי, לאחר שעות רבות של תענוגות עם אישה שאני אוהב ושאיננה אישתי, אני משוכנע באהבתה אותי כפי שאני משוכנע באהבת אישתי אותי, נכנסתי לחדר שינה וליבי פועם, לא חששתי מפני אישתי שחשפה את שעשיתי היום, ושאני עושה פעמים אחדות בשבוע עם אהובתי האחרת, אך חששתי ממצפוני שייסר אותי, כפי שהוא עושה זאת בכל פעם, וכשנכנסתי לחדר השינה, מיהרתי להיכנס למקלחת, להשיל מעלי כל סימנים מרשיעים, וכשיצאתי, ובתחושתי- ריק גופי מן "האחרת" עמדתי בפתח דלת המקלחת והבטתי על אישתי השרועה על מיטה בתרדמה עמוקה, או-אז החל מצפוני אוחז את שרביט הייסורים ומכה בי בלי רחם, צער כבש את ליבי, כאב פילח את החזה שלי, הבטתי על פניה המקסימים של אישתי ותמהתי על שאני מעולל לה, מעלתי באמונה שלא לצורך, לא הייתה שום הצדקה, היא אישה נפלאה, נותנת לי את כל אשר אני צריך בחיי, היא הידידה הטובה ביותר שהייתה לי אי פעם, נותנת בי אימון עיוור המייסר אותי עוד יותר, ומעל הכל- אין לי ולו טענה אחת באשר לסקס שאנו מנהלים, היא נפלאה במיטה, אינני יכול להלין. וההדגשה על הנתינה שלה, מעולם לא סירבה, ואחר גחמותי הלכה באופן עיוור, ישבתי על קצה המיטה, לקראת ארבע בבוקר, ועל אף ששבע גופי עם האחרת, החל מצפוני להפיח בי ריגושים מתחדשים מול אישתי אשר מולי נמה את שנתה, בלי שידעתי מדוע, רכנתי ונשקתי לה, ביקשתי להשקיט את מצפוני, אך הוא סירב, המשיך לייסר אותי, לחשתי לאוזנה דברי אהבה אמיתיים שלא ידעתי שאני מסוגל לאמר אותם, ולא המצאתי דבר כי ברגעים הללו אהבתיה יותר מכל, נשבעתי בכל צורה כי לעולם לא אמעל באמונה של האישה שעל ידי, כי אין נפלאה ממני עלי-אדמות. לפתע התעוררה אישתי, שאלה מה השעה, שלחה יד אוהבת, ועל אף שהייתה מנומנמת שאלה ובגמגום מה, על נדודי השינה שלי, נקרע ליבי, אפילו לא חשה שנעדרתי בארבע שעות האחרונות, וכהרגלה, בראותה אותי בנדודי שינה, הציעה את "כדור השינה" שהיה מטבע לשון שביני ובינה, סקס, כי לאחר סקס טוב אני שוקע בתרדמה, שוכח מכל הרע בעולם, ובלי משים, נשקתיה, ולהט בשרים פשה בגופי, וכשהיינו באמצעיתו של סקס , גיליתי את שניסיתי בכל פעם לדחוק- אני אוהב את אישתי אהבת אמת, אני רואה בה את האדם הנפלא בעולם, אך חדלתי לראות בסקס איתה את הדבר הנפלא ביותר, בארבע שעות האחרונות לא ידעתי שובע מתענוגות, ואילו עתה עם אישתי, תנועות גופי כמו יודעות את המלאכה מעצמן, ולא מוחי או ההורמונים הם שגורמים לי לנוע. המתסכל בכל זאת היה לי לאחר שאישתי שבה ושקעה בתרדמה, כשהיא מניחה את ידה על גבי בחיבוק אוהב. לא נרדמתי, שאלתי עצמי מדוע כך חשתי, ומה הניגודים שמביא עלי מצפוני. ערכתי השוואות בין "האחרת" לבין אישתי, ולא מצאתי שום הבדלים, אותו גוף, אותן תנועות, ואפילו אותן המילים, אז מדוע? למדתי לראשונה על מהותו של התסכול שלי- אני אוהב את האדם אשר באישתי, נהנה מן השותפות איתה, אוהב לשמוע אותה ולהשמיע לה, רוצה אותה על ידי ככל שרק החיים מאפשרים, אבל היא לא מרגשת אותי מבחינה מינית. על ידה אני כבוי, רדום, חסר התחדשות. התיסכול הוא שאני יודע שלא אוכל לוותר על "האחרת" ולא לוותר על האישה לא אוכל לחיות כך לאורך כל חיי, וכשאהיה על יד האחרת עם העדר ריגושים, אחליף אותה ב-"אחרת" נוספת, אך על אישתי לא אוותר, אותה לעולם לא אחליף. מי אני ומה קורה לי? התיסכול נובע מהעדר תשובה. *** הדברים הללו, כמו גם דברי "אחד לאחד" מעידים כי בעולם הריגושים מתרחשים דברים שלא תמיד בשליטה, הם משפיעים, מתסכלים ומניעים בלי הרף עד מאה ועשרים המסקנה היא איפוא צריכה להיות בשאלת היכולת להפנים שזהו חלק מן ההוויה שלנו, וכל אחד החווה את תחושת הנבגד ישאל עצמו בעניין היכולת לספוג ולהמשיך הלאה, ובשום אופן לא לעסוק בשאלות הבאות לנתח את הסיבות ואת התוצאה של הבגידה. ולסיום- הבגידה היא חלק מהוויתו של האדם, כפי שהזקנה היא חלק מהווייתו. הבילבול של "אחד לאחד" בדבריו דומה לבילבול של אותו ידיד, ויפה תיאר זאת "אחד לאחד" כשהציב את הדילמה הקשה- לעזוב את האישה או לא, וההדגשה כי לא למען האחרת, משום שההנעות אינן קשורות כלל וכלל בפרטנר אלא בעצמך בלבד. שיהיה לכולנו רק טוב
