ילי המפוחדת
New member
התלבטויות..... ../images/Emo4.gif
אני רוצה לשתף אותכם במה שעובר עלי ובהתלבטויות שלי ואני מקוה שתוכלו לעזור/ליעץ לי. לפני כחודשיים גיליתי שבעלי בוגד בי (כבר פעם שניה). אחרי שלב הכעס הצעקות וכאלה ולאחר לחצים והתחננויות שלו (שנישאר ביחד ושאני לא אעזוב אותו) הסכמתי להרגיע קצת את המצב ואמרתי שאתן לחודשיים חופש לעבור ואז נראה איזה צעד אעשה. אם להיפרד סופית או ללכת ליעוץ זוגי לטיפול בבעיות. (יש לנו ילדה בת 4). חשוב לציין שלפני הגילוי בבית וביחסים שלנו הכל היה רגיל, לא הרגשתי בכלום. במהלך החופש הכל היה כרגיל, הוא בשיא ההתחנפויות והעזרה, האוירה בינינו ובבית היתה טובה ועשינו קצת דברים ביחד (טיולים וכו'). אחרי מעט דיבורים הבנתי שיש דברים שגם אני לא הייתי בסדר במערכת היחסים בינינו (מן הסתם) אבל זה לא לוקח ממנו את רוב האחריות למה שקרה. הוא אמר שהוא היה מתוסכל בעבודה ושהוא הרגיש שאני לא מבינה אותו אז הוא מצא מישהי אחרת שתבין אותו. יש לנו גם בעית פוריות (גברית) והוא חושב שבתת- מודע שלו הוא הרגיש צורך להוכיח שהוא גבר. שוב, זה לא מצדיק בגידה. מצד אחד, הלב והבטן שלי אומרים לי להשאר איתו ולנסות לתקן בעזרת יועץ כי בסה"כ יש אהבה משני הצדדים (אבל יש בינינו חוסר תקשורת מובהק), לילדה זה הכי טוב, ויהיה לי/לנו שקט כלכלי (וסליחה שאני מדגישה את זה אבל זה מאוד חשוב בימינו). מצד שני, ההגיון אומר אחרת, איך אני יכולה להשאר איתו אחרי מה שהוא עשה?! איך אני יכולה להסתכל על עצמי?! כבר סלחתי לו פעם אחת, איך אני אחיה עם זה כל יום?! ומה בני המשפחה הקרובים יגידו עלי?! כל היום אני אחיה בפחד איפה הוא ועם מי הוא ....... האם רק האהבה מספיקה? ואולי זה יותר תלות והרגל מאשר אהבה נטו. הלוואי ומישהו היה יכול לבוא לתפוס אותי בכוח לנער אותי ולהגיד לי עכשיו את מחליטה ועושה ככה וככה .... נמאס לי! יש רגעים שאני פשוט רוצה לישון ולהתעורר כאילו כלום לא קרה
סליחה על אורך ההודעה.
ילי המתלבטת והמפוחדת למהזהקרהלי – עכשיו קראתי את ההודעה שלך ונראה שאנחנו כמעט באותו המצב, אשמח אם תרצי לדבר איתי. רק מישהי שעוברת את זה יכולה להבין את הרגשות שלי/שלך. אם תרצי תשלחי מסר.
אני רוצה לשתף אותכם במה שעובר עלי ובהתלבטויות שלי ואני מקוה שתוכלו לעזור/ליעץ לי. לפני כחודשיים גיליתי שבעלי בוגד בי (כבר פעם שניה). אחרי שלב הכעס הצעקות וכאלה ולאחר לחצים והתחננויות שלו (שנישאר ביחד ושאני לא אעזוב אותו) הסכמתי להרגיע קצת את המצב ואמרתי שאתן לחודשיים חופש לעבור ואז נראה איזה צעד אעשה. אם להיפרד סופית או ללכת ליעוץ זוגי לטיפול בבעיות. (יש לנו ילדה בת 4). חשוב לציין שלפני הגילוי בבית וביחסים שלנו הכל היה רגיל, לא הרגשתי בכלום. במהלך החופש הכל היה כרגיל, הוא בשיא ההתחנפויות והעזרה, האוירה בינינו ובבית היתה טובה ועשינו קצת דברים ביחד (טיולים וכו'). אחרי מעט דיבורים הבנתי שיש דברים שגם אני לא הייתי בסדר במערכת היחסים בינינו (מן הסתם) אבל זה לא לוקח ממנו את רוב האחריות למה שקרה. הוא אמר שהוא היה מתוסכל בעבודה ושהוא הרגיש שאני לא מבינה אותו אז הוא מצא מישהי אחרת שתבין אותו. יש לנו גם בעית פוריות (גברית) והוא חושב שבתת- מודע שלו הוא הרגיש צורך להוכיח שהוא גבר. שוב, זה לא מצדיק בגידה. מצד אחד, הלב והבטן שלי אומרים לי להשאר איתו ולנסות לתקן בעזרת יועץ כי בסה"כ יש אהבה משני הצדדים (אבל יש בינינו חוסר תקשורת מובהק), לילדה זה הכי טוב, ויהיה לי/לנו שקט כלכלי (וסליחה שאני מדגישה את זה אבל זה מאוד חשוב בימינו). מצד שני, ההגיון אומר אחרת, איך אני יכולה להשאר איתו אחרי מה שהוא עשה?! איך אני יכולה להסתכל על עצמי?! כבר סלחתי לו פעם אחת, איך אני אחיה עם זה כל יום?! ומה בני המשפחה הקרובים יגידו עלי?! כל היום אני אחיה בפחד איפה הוא ועם מי הוא ....... האם רק האהבה מספיקה? ואולי זה יותר תלות והרגל מאשר אהבה נטו. הלוואי ומישהו היה יכול לבוא לתפוס אותי בכוח לנער אותי ולהגיד לי עכשיו את מחליטה ועושה ככה וככה .... נמאס לי! יש רגעים שאני פשוט רוצה לישון ולהתעורר כאילו כלום לא קרה