התכוונות

התכוונות

אל תוותרו על הרצון. הרצון הוא היצירה. מה היא ההתכוונות, אם כך? אני מאד רוצה וזה לא קורה, כרגע. אז לא התכוונתי מספיק? לא רציתי באמת ? "זה" לא צריך לקרות? עד כמה אנחנו משפיעים על ה´דרך´ בהתכוונות שלנו? ברצון שלנו? אם מה שצריך לקרות - קורה, אז איפה ההתכוונות שלנו והרצון נכנסים?
 

אורלי_ל

New member
אני מאמינה שההתכוונות קובעת

אבל הציפיות מקלקלות אם אתה מצפה לקבל כבר את מה שכל כך התכוונת אליו. להתכוון ולתת ליקום לעשות את שלו.
 
"מה שצריך לקרות..."

אין באמת "צריך" - כל הדברים האלה אינם אלא האופן שבו אנחנו תופשים את היקום. היקום לעולם לא יהיה מובן לנו. אנחנו חותרים להבינו בלי שנוכל להצליח בכך אי פעם. שום דבר בתפישה שלנו לא ממשי לבד מהלחימה שלנו.
והיקום שם, גדול, ענק, כביר, ובלתי מובן.
 

Cheetah

New member
הרצון הוא הבסיס (..בסיס היצירה)

בעצרת הרצון אנחנו מכוונים את ההתכוונות שלנו, מקבעים אותה. ההתכוונות היא ההשקעה, הקשב והאנרגיה ביחד. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאמין שאפשרי להתכוון בלי רצון, אבל זה יהיה בזבוז של אנרגיה. ככל שהרצון אמיתי יותר, יהיה יותר קל למקד את הכוונה. (זה רק פירוש משואר שלי למושגים... מה אני כבר יודע)
 

תתחדש

New member
התכוונות, רצון

התכוונות היא תשומת לב. הקשבה. נניח שאני נמצא בחדר הומה בני אדם, והנה אני רואה בחורה שאני "נמשך" אליה, התאהבות!!! מרגע זה, אני לא אחמיץ שום דבר שקשור אליה, כל מבע פנים, חיוך, תנועת יד. העובדה שבחדר יכולים להיות עוד עשרה אנשים, ומבחוץ אף אחד לא יראה שאני "מתכוון" אותה, אלא כאילו יש כמה אנשים בחדר, יושבים - מדברים, לא קשורה בכלל. אני כולי קשוב ל"אובייקט" (בלונדינית, כמובן
). עכשיו השאלה היא גם של רצון: אם הרצון שלי מספיק מגובש, מספיק חד, הוא עולה מבפנים ומשפיע עלי - אני אתקרב אל אותה בלונדה, בלי לדאוג בכלל מה חושבים אחרים. אם הרצון שלי עדיין "חלש" - אז הוא משתלב ברצונות אחרים, כלומר, אני "רוצה" להתקרב, אבל חושש מה יגידו אחרים ( כי אני "רוצה" שהם יחשבו עלי דברים טובים, אכפת לי מדעתם עלי). כאשר החשיבות העצמית שלי פוחתת, ממילא לא אכפת לי מה יחשבו עלי אחרים. כמו תינוק- עכשיו הוא רוצה לצרוח, אכפת לו מה אחרים יחשבו? דוגמא נוספת: אני רוצה לשמוע שיר מסויים ברדיו. של אלביס פרסלי. אם פותחים רדיו אני "מתכוון" את השיר, יעברו עשרה שירים, ולא אשים לב איזה שירים התנגנו בכלל, ואז יגיע אותו שיר שרציתי לשמוע, היי!! רגע-רגע!!! לעצור. להקשיב. להתלהב. נהדר!!! ככל שהרצון יותר מגובש, וצוברים יותר דעת, ניתן ל"עשות שימוש" ביקום, כדי להגיע לתוצאה הרצויה. המשל הדוגמא הנ"ל: אני עדיין רוצה לשמוע שיר של אלביס פרסלי. "אם פותחים רדיו" ?! - אני אפתח!!! האם להקשיב לתחנת "קול המוסיקה"? לא ממש כדאי. לרשת ג´? גם הם משדרים רק שירים בעברית. אפשר לסרוק את כל התחנות... זו טכניקה יעילה יותר ל"האיץ" דברים כדי שיתחוללו. אפשר, אם הרצון מספיק חזק, להתמקד בתוצאה - הרי אני מעוניין לשמוע את השיר המסויים הזה: i cann´t help falling inlove with you
אז בעצם, אפשר ללכת לחנות תקליטורים ולשמוע אותו במערכת... או להוריד אותו במחשב... או לצלצל לרדיו ולבקש שישמיעו את השיר הזה... או לצלצל לחבר שיש לו את כל שירי אלביס ולבקש ממנו את הדיסק... וכו´ וכו´ וכו´ = ליקום יש אינסוף, אני חוזר שנית: אינסופ פתרונות כדי להביא אותי אל היעד, אם אני רק רוצה מספיק חזק. אהה, כן... לרצות "חזק" זה לא אומר שצריך להתאמץ או להזיע. אולי דווקא הפוך, להרגע, להכנס להרמוניה עם היקום, שלווה, זרימה, סבלנות. הכל פועל לטובתי. תקשיבו איזה שיר מדהים משדרים עכשיו במערכת שלי... אהה, אתם לא פה, אז אתם לא יכולים לשמוע. חבל. או שאתם כן יכולים להתכוון ולרצות ...ולשמוע?
 

MsPiggy

New member
קודם כל:

בלונדינית?! בלונדינית?!?!?!?!?!?!?!?! ושנית: אני יכולה להתקשר אליך ולבקש ממך שתשמיע לי את השיר?
 
סוד הכוונה.

כשאנחנו רוצים להרים את היד, איך אנחנו מרימים את היד? מה אנחנו מפעילים בשביל להרים את היד? את הרצון? את הדמיון?
 
תחילה ישנה התכוונות

לאחר מכן ההתכוונות מגייסת את הרצון ובסוף קיימת עשייה
על התרגיל המאלף!
 

L i z a r d

New member
בחינה והתבוננות עצמית

כשהיד זזה - איזו פעולה פנימית מתבצעת? האם מלווה אליה מחשבה? רצייה מקדימה לאותה הפעולה? התכוונות שקט.
 
את הרצון להגיע ל...

(קופסת סיגריות שעל השולחן
). לפי מיטב הבנתי, כשאנחנו מרימים את היד, זו פעולה ´אוטומטית´. הכוח המניע של היד הוא הרצון. * אני רוצה סיגריה = רצון. * איך אגיע אליה? תכנון = דמיון. * אני מרימה את היד = פעולה אוטומטית. * אני לוקחת סיגריה = הגשמת הרצון. הרצון הוא להגיע ל- X. הרמת היד היא אמצעי להגיע אל המטרה. אין בה רצון או דמיון. הרצון הוא להגיע. יש?
 
הרצון????????

לא הרצון שלך פוקד על המערכת להרים את ידך. אני אעזור לך להיווכח בכך באמצעות שני שלבים פשוטים. שלב ראשון: התרכזי בעצם כלשהו הנמצא בחדר ואיננו חלק מגופך ונסי להרים אותו באמצעות כוח המחשבה. התרכזי בו - ונסי להרים אותו באוויר (מבלי להשתמש בגוף)... שלב שני (בהנחה שלא הצלחת): התרכזי ביד שלך, באותו אופן שבו התרכזת בחפץ, ונסי להרים אותה בכוח המחשבה (בלי להשתמש בשרירים). כלומר, את מסתכלת עליה מבחוץ, ותוך שמירה עליה רפויה, נסי לגרום לה להתרומם באוויר בכח המחשבה (אם היא מתרוממת, את לא עושה את התרגיל, אלא מפעילה שרירים. אם את עושה את התרגיל בצורה נכונה, היד לא תתרומם). ספרי על החוויה שעברת (כדי שאדע אם אכן עברת את החוויה שהתכוונתי). בכל אופן, זוהי הוכחה פשוטה לכך שהרציה שלך לבדה היא לא החלק שבאמצעותו את פוקדת על היד להתרומם. יש משהו אחר בתוכך, לא הרצון שלך, שבאמצעותו את פוקדת על המערכת שלך שתרים את היד. תתבונני לתוך עצמך בעת שאת מרימה את היד - וגלי מה הדבר...
ממתין לתשובתך... בן
 

יופיאל

New member
רצון אמיתי או רצון מהאגו

כאשר הרצון בא מתוך האגו , הוא לא הרצון האמיתי שלנו , ולכן הרבה דברים שאנחנו "רוצים" לא קורים. הרצון של האגו הוא נפרד מהדרך האמיתית , והרבה פעמים האגו לא יודע באמת מה הנשמה צריכה. אני חושב שהמטרה היא לדעת להתחבר לרצון האמיתי ולהקשיב אל הלב ולרצות באמת מתוך הלב , כי אז הרצון שלנו מתחבר אל הרצון האלוהי ולא נוגד אותו. ואם אני לא בטוח מאיפה בא הרצון שלי - אני אומר "רצונך יעשה". אני בוטח באלוהים (ובאלוהים שבתוכי) שיקרה הדבר הטוב ביותר , גם אם הוא לא נראה לי ככזה באותו רגע.
 
התכוונות היא

***מיקוד הרצון באמצעות המחשבה*** למשל, את רוצה לשתות כוס מים, אבל את צריכה פתאום הטלפון שלך מצלצל ואת אולי "חשה צורך" לענות אליו. מה שייקבע את העשייה שלך זוהי ה"התכוונות" שלך. אם ההתכוונות שלך היא לשתות כוס מים, אז את תתעלמי מן הצילצול ותלכי למטבח על מנת למזוג לך כוס מים (פעולה שנעשית באמצעות ה*רצון*). אם ההתכוונות שלך לשתות כוס מים לא תהיה קיימת (זאת אומרת יהיה רק "רצון" אך ללא התכוונות העומדת מאחוריו) אז סביר להניח שתפעלי מתוך ה*הרגל* שלך שהוא "כשהטלפון מצלצל אז צריך לשים הכל בצד ולענות לו מייד" מקווה שאני ברור קסם אמיתי
 

יופיאל

New member
וגם עניין של סדר עדיפויות

טלפון בשפת המחשבים נקרא -interrupt כלומר - נכנס לפני כל פעולה מתוכננת אחרת. הרצון שלנו נקבע בין השאר על ידי סדר העדיפויות שאנחנו עושים. למשל לשתות כוס מים - טלפון בא לפני ולכן קודם עונים ואחר כך שותים כוס מים. ללכת לשרותים - עדיפות יותר גבוהה ולכן לא עונים לטלפון. כל מה שאנחנו עושים בחיים בנוי מסדרי עדיפויות. אפשר גם להגדיר את זה כדרגות של רצון. השאלה האמיתית היא מה באמת חשוב לך? (או מה גורם לך לקבוע את סדרי העדיפויות שלך)
 
למעלה