התייעצמות

התייעצמות

אבי נפטר לפני חודשיים, מאז אני צמודה לאימי בכל רגע שאפשר עוטפת אותה בכל האהבה שיש לי, בעיקר בשבתות. עזבתי את כל עיסוקיי כרגע (חוץ מעבודה) ואני מקדישה את עצמי אליה כי זה מה שאני מרגישה שנכון לעשות, זה עוזר לה מאוד אני רואה. היא מפחדת מהלבד, זה עוזר לה שאני איתה. אבל אחרי חודשיים אני חושבת שאולי הגיע הזמן לשחרר לחזור לעיסוקי, להקדיש מזמני גם לבעלי הטרי (5 חודשים). אבל איך עושים את זה? איך אני יכולה לעשות משהו אחר כשאני יודעת שהיא עצובה לבדה בבית זה פשוט קשה מדי... בכל פעם שאני לא איתה ליבי איתה ואני לא מרוכזת בכלום. מה לעשות? יש לכם עצות? זה אצלי או אצלה?
 

נועית37

New member
הלוואי...

איבדתי את אבי לפני כחודש. בעת שהותי עם המשפחה רחוק ממנו (בשליחות בחו"ל). למזלי הספקתי וזכיתי לראות אותו 4 ימים לפני שניפטר ולהיות נוכחת בהלוויתו. אבל - עכשיו אני כאן, רחוקה מאמא שלי. מרגישה שהיא כל כך צריכה אותי (וכמובן שאני אותה) ולא יכולה להיות שם עבורה. אני רק יכולה להזדהות עם הרגש שלך ולהבין את הבלבול הזה. תחזיקו מעמד...
 

yamkachol

New member
משתתף בצערך.

המצב מאוד מורכב. אימך איבדה את חברה הטוב ביותר - ועולמה חרב עליה. את איבדת את אביך, ואימך במצוקה גדולה- שלושה חודשים אחרי החתונה. לו אני במקומך, נראה לי שהייתי פונה לעו"ס, שידריך אותי למי לפנות , כדי שאוכל גם לדאוג לאמי, וגם לבעלי ולי אמך נמצאת במצוקה גדולה, אך את אינך פתרון הקבע. את יש לך את החיים שלך. החיים שאת בונה לך. המשפחה שהקמתם לכם. את גם הבת שמתמודדת באובדן אביה. את גם הבת שחשוב לה לעזור לאמה שהתאלמנה, כמה שניתן. את גם הרעיה שרוצה לחיות עם בעלה. אינך ממציאה את הגלגל. אינך הראשונה במצב הקורע הזה. לכן נראה לי שלעו"ס אמורים להיות הכלים המתאימים להדרכה או לך , או לאמך, או לשתיכן - או אל מי כדאי לפנות לעזרה בהתמודדות במצב החדש- הקשה והקורע את הנשמה. כל הכבוד לך על ההתמודדות. חגי
 
אלינור

איני מכירה את הדנמיקה במשפחתכם אני מניחה שהטלות היא הדדית והקושי הוא של שתיכן .אכן אתן צריכות ללמוד לחיות מחדש ואחרת , תהליך השחרור צריך להיות הדרגתי ואת צריכה לבנות לך את סדר התהליך ולהתקדם בהתאם .כמו כן עלייך להציע לאמך לצאת לפעילויות עם התנדבותיות, חוגים ואולי גם סדנא לעיבוד השכול . בהצלחה לכן
 
למעלה