התייעצות.
אני בת 15, כיתה י'.(שישיסטית.) אוקי, נעשה לכם סוג של קורות חיים מקוצרים, ואני אשמח אם תכוונו אותי. אני גרה בירושלים, וגדלתי כל החיים שלי בשכונה חרדית-דתית לאומית.(הר-נוף אם אתם ממש מתעקשים..) ההורים שלי דתיים לאומיים דיי חזקים. ועכשיו מגיעה הבעיה שלי. אף פעם, מאז הגיל שבו התחלתי לחשוב, לא הייתה לי אמונה. היו לי כמה רגעים כאלו של אופוריה דתית, אבל לא יותר מזה. בזמן האחרון התחלתי להוריד את החצאית, ולחשוב מנטלית אחרת, גם עברתי מבית ספר מאוד דתי, לאחד הרבה פחות. אני מרגישה שאני לא הוגנת כלפיי הצד השני, הצד שאולי מאמין אצלי, ובכל זאת, הצד הזה הוא בערך 5% מהנפש שלי..זאת-אומרת.. מה שאני מנסה לומר זה שחלק גדול בי ממש לא רוצה להשתייך לעולם הדתי, ואין לו שום אמונה, ולעומת זאת, חלק מזערי נתקף ברגשות אמונה פעם בכמה חודשים. מה אתם מייעצים לי לעשות כדי לברר עם עצמי מה אני רוצה ממני? מה גרם לכם להליט להיות דווקא בצד החילוני? תודה מראש! חני.
אני בת 15, כיתה י'.(שישיסטית.) אוקי, נעשה לכם סוג של קורות חיים מקוצרים, ואני אשמח אם תכוונו אותי. אני גרה בירושלים, וגדלתי כל החיים שלי בשכונה חרדית-דתית לאומית.(הר-נוף אם אתם ממש מתעקשים..) ההורים שלי דתיים לאומיים דיי חזקים. ועכשיו מגיעה הבעיה שלי. אף פעם, מאז הגיל שבו התחלתי לחשוב, לא הייתה לי אמונה. היו לי כמה רגעים כאלו של אופוריה דתית, אבל לא יותר מזה. בזמן האחרון התחלתי להוריד את החצאית, ולחשוב מנטלית אחרת, גם עברתי מבית ספר מאוד דתי, לאחד הרבה פחות. אני מרגישה שאני לא הוגנת כלפיי הצד השני, הצד שאולי מאמין אצלי, ובכל זאת, הצד הזה הוא בערך 5% מהנפש שלי..זאת-אומרת.. מה שאני מנסה לומר זה שחלק גדול בי ממש לא רוצה להשתייך לעולם הדתי, ואין לו שום אמונה, ולעומת זאת, חלק מזערי נתקף ברגשות אמונה פעם בכמה חודשים. מה אתם מייעצים לי לעשות כדי לברר עם עצמי מה אני רוצה ממני? מה גרם לכם להליט להיות דווקא בצד החילוני? תודה מראש! חני.
רציתי לצטט לך את פו הדב, אבל בכללי? עיצתי לך היא פשוט לחיות. להיות. לחוות. קודם כל לעצמך, פשוט להיות מודעת למה את מרגישה, לשאלות שלך, לתהיות שלך. כל מה שאני אישית יכולהלומר לך (או לדעתי כל אדם אחר) זה די שלו. מנסיונו של כל אחד את תוכלי ללמוד הרבה אבל זה עדיין יישאר שלו. תחיי לעצמך, ואח"כ תחיי מול הורים שלך והמורים, החברים והחברות. בל קודם כל- תחיי חיים ששלמים לך מול עצמך. אצלי, למשל, ה"נקודה" הגיעה לאחר השמינית וחלק משרות לאומי, כאשר הגעתי לעומס יתר מסוים. רוויתי בכל הקטע הזה של "אנחנו יותר טובים, אנחנו יותר מוסריים, לנות יש את עשרת הדברות".. רוויתי ב"בכוח", ודווקא את ה"בכוח" מצאתי יותר בחינוך הדתי לאומי יותר מאשר בחרדי, כי בחרדי גדלתי ובדתי לאומי התחנכתי. זה הגיע לפיצוץ, תחילה דרך לדבר ולנסות לומר בשקט בשקט את דבריי (שזה כמובן גבל בפחדים ובעונשים) ואח"כ בפיצוץ עצמו.בניתוק מוחלט, בפשוט "לחתוך" את הדת ממני. ואח"כ חזרתי, לאט לאט, מהמקום שלי. זה הי'ה בלי ששמתי לב למעשה, אבל כי רציתי, לחלוטין כי רציתי. בגלל זה קשה לי עם המילה "דתל"ש"- כיזהמשהו שהוא לא.. עבר. זה משהו שתמיד, במקום מסוים נותר שם, מותיר את חותמו וזורם בך. “The hardest part is what to leave behind, ... It's time to let go!”