התייעצות.
זה סיפור מסובך, ולכן קצת רקע: אנחנו משפחה בת חמישה אנשים. אבא, אמא, אני (16), אחי ואחותי (תאומים, 14). מאז ומעולם היו ויכוחים וריבים קטנים בין כולם. אתם יודעים, משפחה. אני ואחי תמיד היינו חברים מאוד טובים. יש לנו שפה משותפת, תחומי עניין משותפים, ובכלל - מעצם העובדה שאנחנו שני בנים בהפרש גילאים לא גדול, יצרנו קשר מאד חזק. תמיד היינו רבים ומתווכחים עם אחותי למורת רוחם של ההורים שלי. בגיל 14 התחלתי להתמרד בהורים שלי, ולאחר מכן הופננו לטיפול משפחתי. הטיפול ארך בערך חודשיים, ואחריו הייתה תקופה של שקט - בה לקחתי על עצמי להיות כנוע לחלוטין. הייתי מתנדב להכין לכולם אוכל, לנקות, לאסוף בקבוקים כדי לשלם על נסיעות וכו'. חצי שנה אח"כ אובחנו אצלי אנורקסיה ודיכאון ואושפזתי בהר הצופים. הייתי שם חודש, אח"כ כשנה הייתי בבית, ואז אושפזתי שוב במוסד פרטי בשם "בני ארזים" בבעלותה של דר. בלאנק - שם היו שלושת החודשים הנוראים בחיים שלי. אחרי שהורי הפסיקו את הטיפול עם דר. בלאנק הם גייסו לי פסיכולוגית ודיאטנית, והאנורקסיה החלה לסגת, יחד עם הדכאון. ההורים שלי נקלעו למצב כלכלי קשה. אמי פוטרה מהעבודה, אבי חולה בצהבת כרונית ולכן לא עובד, וככל הנראה הם לא עומדים באף אחת מההוצאות. הם לא מדברים איתי על עניין הכסף, אבל הפסיקו את הטיפול הפסיכולוגי, מסרבים לשלם על כרטיסיות ועל חלק מהוצאות המזון, והכל במסווה של עונשים על התנהגות לא הולמת. מאז אני מרגיש את הכל חוזר אליי: האנורקסיה, הדכאון, המחשבות. ההורים שלי לא מאוד מתעניינים בעניין. לפני שלושה שבועות, במסגרת ריב, הזמנתי משטרה כיוון שאבא הרביץ לי ולאחי. בעקבות זה הם הפסיקו גם את הטיפול המשפחתי, והודיעו לי שהם לא רוצים אותי בבית שלהם. הלכתי לגור אצל סבתי. אצל סבתא (דתיה, גרה בקריית ארבע) הרגשתי לא רצוי, ומדי פעם העירו לי על כך שאני "מתפרע" ו"מזמין משטרה סתם". הייתי שם שבועיים ובמוצ"ש, אחרי סוף שבוע קשה במיוחד החלטתי שאני רוצה לחזור הבייתה. דמיינתי את עצמי חוזר ואת כל המשפחה שמחים לראות אותי. בטלפון אמא אמרה לי שהיא לא מוכנה שאני אחזור הבייתה "בלי שהם יסבירו לי קודם מה התנאים". הכל קרס. באותו ערב דוד שלי צעק עליי על זה שהזמנתי משטרה, ועל זה שאני "עושה להם את המוות". סבתא שלי הצטרפה. הרגשתי נורא. בכיתי ורציתי לחזור לירושלים. הם לא נתנו לי. ההורים שלי הגיעו והכתיבו לי רשימה של תנאים לחזרתי. הם צעקו עליי מול כולם, הכריחו אותי לבקש סליחה על זה ש"עשיתי סצנות". הסכמתי לכל התנאים וחזרתי הבייתה. אחותי קיבלה את פניי במילים "שיט. הוא חזר.". הם הפסיקו לשלם על חלק מהאוכל שהדיאטנית הכתיבה לי. מדי פעם הם מזכירים לי שאם הם לא יירצו אותי אני לא אהיה פה. אחרי החגים ככל הנראה תכנס פקידת סעד הבייתה. מצד אחד זה משמח, כי היא יכולה לשנות את המצב. מצד שני, מפחיד אותי שהיא תכריח אותי ללכת למקום שאני לא רוצה להגיע אליו - פנימיה או משהו בסגנון הזה. כרגע, אני פשוט לא יודע מה לעשות כדי לשרוד את החגים. אני יודע שאין פתרונות קסם, אבל אני רוצה לשמוע מה דעתכם. תודה,
זה סיפור מסובך, ולכן קצת רקע: אנחנו משפחה בת חמישה אנשים. אבא, אמא, אני (16), אחי ואחותי (תאומים, 14). מאז ומעולם היו ויכוחים וריבים קטנים בין כולם. אתם יודעים, משפחה. אני ואחי תמיד היינו חברים מאוד טובים. יש לנו שפה משותפת, תחומי עניין משותפים, ובכלל - מעצם העובדה שאנחנו שני בנים בהפרש גילאים לא גדול, יצרנו קשר מאד חזק. תמיד היינו רבים ומתווכחים עם אחותי למורת רוחם של ההורים שלי. בגיל 14 התחלתי להתמרד בהורים שלי, ולאחר מכן הופננו לטיפול משפחתי. הטיפול ארך בערך חודשיים, ואחריו הייתה תקופה של שקט - בה לקחתי על עצמי להיות כנוע לחלוטין. הייתי מתנדב להכין לכולם אוכל, לנקות, לאסוף בקבוקים כדי לשלם על נסיעות וכו'. חצי שנה אח"כ אובחנו אצלי אנורקסיה ודיכאון ואושפזתי בהר הצופים. הייתי שם חודש, אח"כ כשנה הייתי בבית, ואז אושפזתי שוב במוסד פרטי בשם "בני ארזים" בבעלותה של דר. בלאנק - שם היו שלושת החודשים הנוראים בחיים שלי. אחרי שהורי הפסיקו את הטיפול עם דר. בלאנק הם גייסו לי פסיכולוגית ודיאטנית, והאנורקסיה החלה לסגת, יחד עם הדכאון. ההורים שלי נקלעו למצב כלכלי קשה. אמי פוטרה מהעבודה, אבי חולה בצהבת כרונית ולכן לא עובד, וככל הנראה הם לא עומדים באף אחת מההוצאות. הם לא מדברים איתי על עניין הכסף, אבל הפסיקו את הטיפול הפסיכולוגי, מסרבים לשלם על כרטיסיות ועל חלק מהוצאות המזון, והכל במסווה של עונשים על התנהגות לא הולמת. מאז אני מרגיש את הכל חוזר אליי: האנורקסיה, הדכאון, המחשבות. ההורים שלי לא מאוד מתעניינים בעניין. לפני שלושה שבועות, במסגרת ריב, הזמנתי משטרה כיוון שאבא הרביץ לי ולאחי. בעקבות זה הם הפסיקו גם את הטיפול המשפחתי, והודיעו לי שהם לא רוצים אותי בבית שלהם. הלכתי לגור אצל סבתי. אצל סבתא (דתיה, גרה בקריית ארבע) הרגשתי לא רצוי, ומדי פעם העירו לי על כך שאני "מתפרע" ו"מזמין משטרה סתם". הייתי שם שבועיים ובמוצ"ש, אחרי סוף שבוע קשה במיוחד החלטתי שאני רוצה לחזור הבייתה. דמיינתי את עצמי חוזר ואת כל המשפחה שמחים לראות אותי. בטלפון אמא אמרה לי שהיא לא מוכנה שאני אחזור הבייתה "בלי שהם יסבירו לי קודם מה התנאים". הכל קרס. באותו ערב דוד שלי צעק עליי על זה שהזמנתי משטרה, ועל זה שאני "עושה להם את המוות". סבתא שלי הצטרפה. הרגשתי נורא. בכיתי ורציתי לחזור לירושלים. הם לא נתנו לי. ההורים שלי הגיעו והכתיבו לי רשימה של תנאים לחזרתי. הם צעקו עליי מול כולם, הכריחו אותי לבקש סליחה על זה ש"עשיתי סצנות". הסכמתי לכל התנאים וחזרתי הבייתה. אחותי קיבלה את פניי במילים "שיט. הוא חזר.". הם הפסיקו לשלם על חלק מהאוכל שהדיאטנית הכתיבה לי. מדי פעם הם מזכירים לי שאם הם לא יירצו אותי אני לא אהיה פה. אחרי החגים ככל הנראה תכנס פקידת סעד הבייתה. מצד אחד זה משמח, כי היא יכולה לשנות את המצב. מצד שני, מפחיד אותי שהיא תכריח אותי ללכת למקום שאני לא רוצה להגיע אליו - פנימיה או משהו בסגנון הזה. כרגע, אני פשוט לא יודע מה לעשות כדי לשרוד את החגים. אני יודע שאין פתרונות קסם, אבל אני רוצה לשמוע מה דעתכם. תודה,