התייעצות.

[מוּסקט]

ללמוד להתנהג

באופן שמקובל על הסביבה... בסופו של דבר אדם תמיד נידון לפי ההתנהגות שלו. לא על פי דיעותיו לא על פי רגשותיו ולא על פי מה שלא יהיה שעובר לו בראש. אתה יכול לחשוב על הוריך ועל המשפחה שלך דברים מפה ועד להודעה חדשה - אבל בשנייה שאתה מתנהג את מה שאתה חושב ומרגיש, אתה הוא זה שנושא בתוצאות. ככה זה בעולם.

 

[mm130]

ובכן,

בעבר התגרתי באחותי. היום כבר לא. ההתגרות הייתה הדדית, וגם לא יוצאת מן הכלל - אני מניח שזה טבעי שאח ואחות יצחקו אחד על השני מדי פעם בתקופה הזאת של החיים. בכך שכתבתי שהתמרדתי, באמת שלא התכוונתי למשהו יוצא מן הכלל כמו סמים, סגריות, אלכוהול או קללות. תקופת ההתמרדות שלי הייתה די מינורית בסה"כ. פעם סירבתי לבצע מטלות מסויימות, התווכחתי, חלקתי על הדעות שלהם. בזמן האחרון זה סבב סביב חזרה שלהם בתשובה. אני לא מתגרה בהם, לא מקלל אותם ובטח שלא מרביץ. בויכוחים אני מעולם לא 'צדיק תמים', אבל זאת לא תמונה של מתבגר מתמרד והורים שלא יודעים מה לעשות איתו. זה יותר מסובך. בקשר למשטרה - פעמיים קראתי למשטרה. פעם אחת כשאמא שלי לקחה את הטלפון ועשתה כאילו היא מתקשרת ומבקשת ש"ייקחו אותי". בדקתי בשיחות היוצאות וראיתי שהיא לא התקשרה, ואז היא אמרה לי "תתקשר!". היא לחצה על המקשים, ואני דיברתי. כשהמשטרה הגיעה ביקשתי שיילכו, ושזו הייתה טעות. בפעם השניה התקשרתי אחרי שאבא הרביץ לאחי. אני צעקתי לו להפסיק. זה לא עזר, אז רצתי לטלפון ציבורי והתקשרתי. ובאמת שאני יודע להסתדר עם הסביבה ברב המקרים: בי"ס, עבודה, חוגים, חברים. השנתיים האחרונות בבית הם סיפור מסוג אחר.

 

[מוּסקט]

ובכן

אם אתה יודע להסתדר עם הסביבה - ורק המשפחה שלך זו בעייה - באמת צר לי עליך - כי אי אפשר להחליף משפחה ואי אפשר לעשות משהו כדי לשנות אנשים. מקסימום אתה יכול ללמוד לדאוג לעצמך ולהפסיק לנסות לגרום להם להיות אחרים ממי שהם. למד לעמוד על שתי רגלים לבד, צא מהבית ובנה לעצמך חיים כמו שאתה רוצה שיהיו לך. אם אתה עדיין קטין - יש לשכות סעד, בקש להיות מורחק מהבית. ותפסיק להתנהג את הקשיים שלך (אנורקסיה וכד'). למד לדבר אותם ולעבד אותם. הרעבה עצמית לא פותרת שום בעיות, היא רק משוסיפה עוד כמה. היא גם לא תגייס את הוריך לדאוג לך כמו שאתה צריך שידאגו. אולי הגיע הזמן שתבין שהם לא כל כך יודעים להיות הורים? לא חבל על האנרגיות שאתה משקיע בצורה שלא מקדמת אותך לשום מקום?

 

[מלכת הבלאגן]

תשמע מתן ביקשת עצה

איך להיות בן אדם אז לכל אחד אחר הייתי אומרת דברים כמו נסה להשתלב בחברה, להתנדב לשפר את הקרש המשפחתי וכו... אבל לך... הייתי מציעה כל מה שבא לך לעשות ובמודע אני מאמינה שאתה יודע שזה פסול, אסור, הורס מה שלא יהיה תעשה ההפך. במקרה שלך ההפך הוא הנכון. וכמו שאמרו לשקט שלך ושל משפחתך נסה להשתלב במסגרת של פםנימייה לפעמים זה עוזר ומחזק את הקשר המשפחתי בגלל הגעגועים וכל השאר. בהצלחה בכל דרך שתבחר.

 

[mm130]

לא הבנתי מה כתבת.

מצטער, תוכלי לכתוב את זה שוב? תודה (-:

 

[gitta]

הציורים שלך מדהימים

אהבתי מאוד את הציורים בקישור שלך בתחתית הודעתך. עצתי לך להתמקד בכשרון הגדול שלך, זה המוצא שלך והפתרון לתסבוכת שאתה נמצא בה. תנסה למצוא מקום שבו צריכים אמני אנימציה, למשל, או קריקטורות וכו'. אם תרתום את האנרגיות שלך ליצירתיות שלך, תמצא את שלוות הנפש שאתה כל כך זקוק לה, ואז יסתדרו גם יחסיך עם משפחתך ועם כולם. בהצלחה!

 

[אוקה]

../images/Emo45.gif

 

[mm130]

תודה רבה רבה.

נחמד לשמוע שאהבת את הציורים. אני לא חושב שמישהו ירצה להעסיק ילד בן 16בעבודה אמנותית. ניסיתי לפנות למול"ים אבל הם סירבו. בינתיים אני עובד בחנות ספרים יד-שניה, וטוב לי שם מאוד.

 

[gitta]

בתור התחלה

אולי כדאי לך לצייר קריקטורות על נושאים אקטואליים ושל אישים בחדשות. לעבודות כאלו יש ביקוש בעיתונים, בשבועונים ובירחונים השונים. אם תצליח למכור ציור שלך, תעדכן אותנו? עבודה כזאת אינה מותנית בגיל. אני מקווה שתוכל למצוא בהקדם את מקומך החם והבטוח, כפי שמגיע לך. בהצלחה.

 

[הגיבור מנוטרדם]

כנראה עליך לעבור לפנימיה

כי בבית של ההורים איפה שמפסיקים לך את הטיפולים להם אתה זקוק כמראה לא סביבה ראויה בשבילך, וזה בלי קשר לאיזה טיפוס של בן-אדם אתה, ולעובדה שהזמנת משטרה. הסיפור נשמע לי כמו הזנחה והתעללות רגשית.

 

[ixmix]

אורי פינוס.

צור קשר במסר - אתן לך את הפרטים של ד"ר אורי פינוס מהמרכז לטיפול בהפרעות אכילה / פסיכיאטריה של הילד ברחוב אתיופיה בירושלים. זהו אחר המרכזים הטובים יותר בארץ לטעמי, אם לא הטוב בהם. ואם אתה מתחיל תהליך שם, צפה לעבודה מאד קשה על עצמך.

 

[mm130]

האנורקסיה היא לא הבעיה כרגע.

אני בטיפול אצל דיאטנית והיא עוזרת ותומכת מאוד. אני עולה במשקל ומרגיש בסדר.

 

[mentorit]

הסיפור קשה וכואב

אתה נשמע כאדם בוגר ורגיש המודע לבעיות שלו ובסה"כ זקוק לחום ואהבה. ישנן פנימיות טובות אך צפה לכך שגם שם יהיו מאבקים ותחרויות....כמו בחיים! החשוב מכל שתדע לשמור על עצמך בעדיפות הראשונה. אתה צריך לחיות את חייך ולהנות מהם כמה שאפשר... מסלול החיים יוביל אותך- כרגע אתה חייב בית חם ואיזה מסגרת נפשית תומכת שפנימיה ייתכן ותיתן לך! אח"כ צבא או לימודים...ואהבה...ומשפחה משלך... יש לך עתיד ילד!! תחשוב בצלילות ונווט עצמך לקבל עזרה. במשפחה שלך משהו חולה מהיסוד - לא זורקים ילד "בעייתי" שיש לו רקע ברור של מחלה אני איתך!!! תהיה חזק!!

 

[mm130]

תודה רבה על התשובות.

כיוון שההורים שלי קראו את ההודעה אני מעדיף לסגור את זה כאן. תודה לכולם על התשובות, קראתי והפנמתי את כולן. מתן. נ.ב. כתבתי שאמי פוטרה, למרות שלא כך הדבר. הנחתי שהיא פוטרה כיוון שהיא לא הולכת לעבודה כבר חודש ויותר, אך היא לא הולכת לעבודה מסיבות אחרות.

 

[טל קר]

../images/Emo24.gif

היי מתן. אתה מספר סיפור מאוד מאוד מאוד מאוד לא קל. אין לי מספיק ידע לדעת לאן פונים ספציפית במקרה כזה (זה תלוי גם בעיר בה גרים) , אבל יש אנשי מקצוע רלוונטים שכן יש להם ידע כזה, אחת מהן זו פקידת הסעד, שזה שהיא מגיעה מעורר אופטימיות. אני לא יודעת מתי אחרי החגים היא אמורה להגיע, ואני אשמח אם תוכל לעדכן אחרי שתגיע. בכל אופן יש מקומות לנוער שלא יכול להיות בבית. גם במקרי חירום לכמה לילות, וגם כפתרון קבוע יותר (כמו פנימיה או משפחה אומנת שראיתי במו עיני כמה מקרים שהיא היתה אחלה של דבר). בכל אופן, בכל פעם שאתה לא יודע איך לשרוד - 1201 ער"ן או על"ם. לא רק כדי שיהיה 'מי שיקשיב', הם גם יודעים לאן להפנות הלאה. בהרבה ערים יש פתרונות מגורים/אוכל/רחצה לנוער של כמה לילות עד שמוצאים פתרון קבוע. מאחלת לך שיפור מתמיד, וממש אשמח אם תעדכן מה קורה איתך. שמור על עצמך.