איןכינויפנוי
New member
התייעצות
אני קוראת סמויה, הפעם האחרונה שכתבתי כאן, הייתה לפני 3 שנים בערך, על הטרדה מינית שעברתי ע"י גיסי.
שוב לא יודעת עד כמה ההודעה שלי קשורה לכאן, אבל אני מאוד מעריכה את הדעות שלכן ואת ההעצמה הנשית כאן.
מאז קרו כמה דברים:
* אחותי התגרשה, לא פגשתי את גיסי מאז הגירושים, חוץ מפעם-פעמיים ממש במקרה.
* חזרתי בשאלה. המקרה עם הגיס די ערער את כל ההשקפה שלי על העולם הדתי פלוס בחורים דתיים שיצאתי איתם ורצו מגע פיזי בשלב די מוקדם (לדעתי, בקצב שלי בכל אופן).
* התחתנתי עם גבר חילוני. חילוני, אבל הכי טוב מכל דתי שאי פעם הכרתי, מתחשב וסבלני, שחיכה וחיכה לקמצוץ מגע, עד לרגע שהרגשתי ביטחון (באמת שמרגש אותי לכתוב את זה). ועברתי מסכת ייסורים עם ההורים ואף עם חברות שלא קיבלו את הקשר, כשעברתי לגור איתו, כמות העלבונות שספגתי הייתה מפעימה. שזה מדהים, איך אותם הורים שקיבלו בשמחה וללא חשש את בעלה לשעבר של אשתי (המטריד), לא היו מוכנים לקבל את האדם הכי רגיש שיש, רק בשל היותו חילוני.
כיום אני במצב שכמעט ואין לי שום חברות, אני די בודדה. לא יכולה להגיד שאני שלמה לחלוטין עם החזרה בשאלה, אפילו בעלי אומר שאני עדיין דתייה למרות שאני לא שומרת שבת וכו'. אני אכן עדיין דתייה בהווייתי, ויש את הכמיהה לעולם המוכר, למרות שיצאתי משם.
נוסף לכך, התפטרתי מהעבודה שלי לא מזמן, כי זו עבודה בתחום שלמדתי רק בשביל לרצות את ההורים שלי (כמו הרבה דברים שעשיתי בעברי) ואני רוצה להקים עסק קטן משלי.
שוב, אין שום תמיכה, אלא להיפך. הבעל תומך, אך חושש כי הוא רואה שאני בעצם יושבת ללא מעשה בבית.
אני רואה איך כולם צופים את הכישלון שלי ומתאבנת, לא עושה כלום.
איך קמים מפה, איך אני אמורה להתחיל לקדם את עצמי למרות כל הנבואות השחורות?
אשמח לכל עצה
אני קוראת סמויה, הפעם האחרונה שכתבתי כאן, הייתה לפני 3 שנים בערך, על הטרדה מינית שעברתי ע"י גיסי.
שוב לא יודעת עד כמה ההודעה שלי קשורה לכאן, אבל אני מאוד מעריכה את הדעות שלכן ואת ההעצמה הנשית כאן.
מאז קרו כמה דברים:
* אחותי התגרשה, לא פגשתי את גיסי מאז הגירושים, חוץ מפעם-פעמיים ממש במקרה.
* חזרתי בשאלה. המקרה עם הגיס די ערער את כל ההשקפה שלי על העולם הדתי פלוס בחורים דתיים שיצאתי איתם ורצו מגע פיזי בשלב די מוקדם (לדעתי, בקצב שלי בכל אופן).
* התחתנתי עם גבר חילוני. חילוני, אבל הכי טוב מכל דתי שאי פעם הכרתי, מתחשב וסבלני, שחיכה וחיכה לקמצוץ מגע, עד לרגע שהרגשתי ביטחון (באמת שמרגש אותי לכתוב את זה). ועברתי מסכת ייסורים עם ההורים ואף עם חברות שלא קיבלו את הקשר, כשעברתי לגור איתו, כמות העלבונות שספגתי הייתה מפעימה. שזה מדהים, איך אותם הורים שקיבלו בשמחה וללא חשש את בעלה לשעבר של אשתי (המטריד), לא היו מוכנים לקבל את האדם הכי רגיש שיש, רק בשל היותו חילוני.
כיום אני במצב שכמעט ואין לי שום חברות, אני די בודדה. לא יכולה להגיד שאני שלמה לחלוטין עם החזרה בשאלה, אפילו בעלי אומר שאני עדיין דתייה למרות שאני לא שומרת שבת וכו'. אני אכן עדיין דתייה בהווייתי, ויש את הכמיהה לעולם המוכר, למרות שיצאתי משם.
נוסף לכך, התפטרתי מהעבודה שלי לא מזמן, כי זו עבודה בתחום שלמדתי רק בשביל לרצות את ההורים שלי (כמו הרבה דברים שעשיתי בעברי) ואני רוצה להקים עסק קטן משלי.
שוב, אין שום תמיכה, אלא להיפך. הבעל תומך, אך חושש כי הוא רואה שאני בעצם יושבת ללא מעשה בבית.
אני רואה איך כולם צופים את הכישלון שלי ומתאבנת, לא עושה כלום.
איך קמים מפה, איך אני אמורה להתחיל לקדם את עצמי למרות כל הנבואות השחורות?
אשמח לכל עצה
