התייעצות
הובא לפני היום התלבטות והייתי שמחה לשמוע מה אתם חושבים שהייתם עושים בנסיבות הללו. (העלתי את השאלה גם ב2 פורומים נוספים, אבל מאחר ועושה רושם שקול ההגיון של המשיבים עוזר לזו שבשמה אני שואלת להתגבש עם התשובה, אני מעלה גם פה, בפורום שהוא איכשהו נתפס בעיני יותר כלכלי) זוג צעיר, תחילת שנות ה30, אחרי עבר מלא בזעזועים כלכליים כתוצאה מחוסר ניסיון ובזבזנות, למד בדרך הקשה לאזן את עצמו (בדרך הקשה= להצטמצם מאד לאורך תקופה ארוכה, לעבוד סביב השעון, לחשב כל שקל ולבסוף להצליח להחזיר לבנק את כל החובות שצבר). כבר בערך שנתיים, שהזוג עלה על דרך המלך (ועל זה מלוא הערכתי להם!) והם מצליחים לא רק לנהל את עצמם כלכלית בצורה מאוזנת ושקולה בלי להרגיש שהם מוותרים על דבר, אלא שהם אפילו הצליחו ללמוד איך להגשים את אחד הדברים שהם הכי אוהבים- לטייל בחו"ל. הם כל שנה מתכננים טיול, בודקים עלויות, מכינים תקציב, וחוסכים כל חודש לקראת הטיול החופשה השנתית הזו ונהנים מכך מאד מאד מאד. לזוג אין דירה, ואין יכולה להישען על ההורים, ואין צפי לעליה רצינית עתידית בשכר של מישהו מהם. מצד שני, אחות של אחד הצדדים, חיה בזוגיות (ללא ילדים), בערך באותם גילאים של הזוג המדובר, אלא שהיא חיה ללא הגבלה, קיבלה בעבר עזרה מהמשפחה שהצילה אותה לא פעם, וגם היום, כשיש חובות מאד רציניים, לא היא ולא בן זוגה, משנים את הרגליהם, להיפך, הם לא מוכנים לוותר על החזקת שני רכבים (שניהם חדשים), על מגורים באיזור נחשב, בדירה גדולה, ובאופן כללי על רמת חיים גבוהה ללא הגבלה, תוך שהם כל הזמן בוכים כמה מצבם קשה, המינוס בבנק לוחץ וחונק, הם לא יכולים ככה יותר, אבל לרדת ברמת החיים זה דבר שלא בא בחשבון, בעיניהם זה פשוט לא ראוי לבן אדם לחיות בדירה קטנה יותר או באיזור פחות נחשב או לנסוע בגיל 30+ באוטובוסים לצד השני של העיר לעבודה. על הזוג הראשון מופעל מערכת ציפיות, שכרגע לא נאמרת בקול רם, אבל לאט לאט מתחממת והולכת, כאילו הנה- הם מרשים לעצמם טיול שנתי יקר, בזמן שהאחות נמצאית בחובות קשים. אז יהיה זה ראוי ויפה אם הם יעזור לאחות לסגור את החוב. הזוג הראשון מנסה בכל כוחו לדבר עם האחות ובעלה, על זה שהם בדרך להתרסקות (מתכננים להביא ילד בקרוב=עוד הוצאות) ושבתור זוג שכבר עבר דרך מאד קשה ללמוד להתנהל נכון, הם יכולים לתת להם טיפים וכיוונים איך לשפר את המצב. כל הדיבורים הללו נתפסים כסוג של התנשאות והתחמקות. האחות מעבירה את המסר שלא איכפת להם ממנה אם הם מרשים לעצמם להוציא סכום על דבר בזבזני כמו טיול בזמן שהיא מסכנה שעוד רגע תמצא את עצמה ברחוב בגלל החובות הגדולים (והחובות הולכים וגדלים כרגע בלי שום ניסיון מצד הזוג להתאמץ לצמצם בהוצאות). מה הייתם עושים? אתם מרגישים שיש פה מחוייבות משפחתית לעזור לאחות? הייתם עוזרים לאחות? הייתם מרגישים לא נוח להגיד לה לא? הייתם מרגישים לא נוח לצאת לטיול בזמן שהיא בחובות כל כך גדולים? כשיוולד ילד זה יעורר אתכם כן להרגיש חובה לעזור לאחות? מה אתם חושבים צריך לעשות הזוג הראשון עם הרמיזות כרגע, ועם בקשה מפורשת, שתגיע, כשיעיפו את האחות ובעלה מדירתם השכורה (רק עניין של זמן)? (האם תשובתכם תשתנה אם תקחו בחשבון ששני הזוגות מרוויחים בערך אותו שכר כולל, וכי הזוג הראשון חי בצינעה, ללא מכונית בכלל (והם עובדים רחוק מהבית), בדירה קטנטנה, ללא ביזבוזים, בדיוק כדי לאפשר לעצמם להגשים את החלומות שלהם)
הובא לפני היום התלבטות והייתי שמחה לשמוע מה אתם חושבים שהייתם עושים בנסיבות הללו. (העלתי את השאלה גם ב2 פורומים נוספים, אבל מאחר ועושה רושם שקול ההגיון של המשיבים עוזר לזו שבשמה אני שואלת להתגבש עם התשובה, אני מעלה גם פה, בפורום שהוא איכשהו נתפס בעיני יותר כלכלי) זוג צעיר, תחילת שנות ה30, אחרי עבר מלא בזעזועים כלכליים כתוצאה מחוסר ניסיון ובזבזנות, למד בדרך הקשה לאזן את עצמו (בדרך הקשה= להצטמצם מאד לאורך תקופה ארוכה, לעבוד סביב השעון, לחשב כל שקל ולבסוף להצליח להחזיר לבנק את כל החובות שצבר). כבר בערך שנתיים, שהזוג עלה על דרך המלך (ועל זה מלוא הערכתי להם!) והם מצליחים לא רק לנהל את עצמם כלכלית בצורה מאוזנת ושקולה בלי להרגיש שהם מוותרים על דבר, אלא שהם אפילו הצליחו ללמוד איך להגשים את אחד הדברים שהם הכי אוהבים- לטייל בחו"ל. הם כל שנה מתכננים טיול, בודקים עלויות, מכינים תקציב, וחוסכים כל חודש לקראת הטיול החופשה השנתית הזו ונהנים מכך מאד מאד מאד. לזוג אין דירה, ואין יכולה להישען על ההורים, ואין צפי לעליה רצינית עתידית בשכר של מישהו מהם. מצד שני, אחות של אחד הצדדים, חיה בזוגיות (ללא ילדים), בערך באותם גילאים של הזוג המדובר, אלא שהיא חיה ללא הגבלה, קיבלה בעבר עזרה מהמשפחה שהצילה אותה לא פעם, וגם היום, כשיש חובות מאד רציניים, לא היא ולא בן זוגה, משנים את הרגליהם, להיפך, הם לא מוכנים לוותר על החזקת שני רכבים (שניהם חדשים), על מגורים באיזור נחשב, בדירה גדולה, ובאופן כללי על רמת חיים גבוהה ללא הגבלה, תוך שהם כל הזמן בוכים כמה מצבם קשה, המינוס בבנק לוחץ וחונק, הם לא יכולים ככה יותר, אבל לרדת ברמת החיים זה דבר שלא בא בחשבון, בעיניהם זה פשוט לא ראוי לבן אדם לחיות בדירה קטנה יותר או באיזור פחות נחשב או לנסוע בגיל 30+ באוטובוסים לצד השני של העיר לעבודה. על הזוג הראשון מופעל מערכת ציפיות, שכרגע לא נאמרת בקול רם, אבל לאט לאט מתחממת והולכת, כאילו הנה- הם מרשים לעצמם טיול שנתי יקר, בזמן שהאחות נמצאית בחובות קשים. אז יהיה זה ראוי ויפה אם הם יעזור לאחות לסגור את החוב. הזוג הראשון מנסה בכל כוחו לדבר עם האחות ובעלה, על זה שהם בדרך להתרסקות (מתכננים להביא ילד בקרוב=עוד הוצאות) ושבתור זוג שכבר עבר דרך מאד קשה ללמוד להתנהל נכון, הם יכולים לתת להם טיפים וכיוונים איך לשפר את המצב. כל הדיבורים הללו נתפסים כסוג של התנשאות והתחמקות. האחות מעבירה את המסר שלא איכפת להם ממנה אם הם מרשים לעצמם להוציא סכום על דבר בזבזני כמו טיול בזמן שהיא מסכנה שעוד רגע תמצא את עצמה ברחוב בגלל החובות הגדולים (והחובות הולכים וגדלים כרגע בלי שום ניסיון מצד הזוג להתאמץ לצמצם בהוצאות). מה הייתם עושים? אתם מרגישים שיש פה מחוייבות משפחתית לעזור לאחות? הייתם עוזרים לאחות? הייתם מרגישים לא נוח להגיד לה לא? הייתם מרגישים לא נוח לצאת לטיול בזמן שהיא בחובות כל כך גדולים? כשיוולד ילד זה יעורר אתכם כן להרגיש חובה לעזור לאחות? מה אתם חושבים צריך לעשות הזוג הראשון עם הרמיזות כרגע, ועם בקשה מפורשת, שתגיע, כשיעיפו את האחות ובעלה מדירתם השכורה (רק עניין של זמן)? (האם תשובתכם תשתנה אם תקחו בחשבון ששני הזוגות מרוויחים בערך אותו שכר כולל, וכי הזוג הראשון חי בצינעה, ללא מכונית בכלל (והם עובדים רחוק מהבית), בדירה קטנטנה, ללא ביזבוזים, בדיוק כדי לאפשר לעצמם להגשים את החלומות שלהם)
