רייסטלין מאגר
New member
התחלתי פיק
אמנם של בייבלייד, אבל יש קשר לדיג'ימון. יש קצת שונן-איי (הן הדביקו אותי! לאאאאאאא!!!!) פרק 1: קבוצת הדיג'יגורלים הבטתי בבניין הגדול והלבן שהיה מולנו, הוא היה פשוט ענק. "זה המלון?" שאל טייסון. "כן." אמר מר דיקנסון בחיוך. טורניר חדש עמד להתחיל, ומר דיקנסון לקח אותנו למלון הזה כדי שנתאמן בו עד הטורניר. אמנם היינו אלופי העולם, אבל ממש לא התכוונו לזנוח את האימונים. "מי שמגיע אחרון ביצה רקובה!" קרא טייסון והתחיל לרוץ. מקס וקני מיהרו אחריו, אבל אני נשארתי מאחור עם קאי ועם חברת הצוות החדשה שלנו: מריה. "בואו." אמר קאי והתחיל ללכת. שלושתנו נכנסו אל האולם הגדול, וממש מולנו הייתה זירה זהובה ועמוקה שקוטרה היה יותר מעשרים מטרים! "וואו! איזו זירה!" אמרתי. קאי ניגש אל הקבלה. "מכסחי הבייבליידס." הוא אמר. האיש שישב שם אמר לו שהמפתח כבר נלקח על-ידי חברי הקבוצה האחרים. הוא אמר לו את מספר החדר ושלושתנו עלינו לשם. מריה פתחה את הדלת ואנחנו ראינו חדר גדול עם חמש מיטות זוגיות גדולות ונוחות. זו הייתה הקומה האחרונה, והיה ממנה נוף מעולה. "איפה אני אשן?" שאלה מריה. "הם סידרו לך חדר פרטי." אמר טייסון והצביע על דלת בקצה החדר. מריה פתחה אותה וגילתה חדר גדול, וגם בו הייתה מיטה זוגית רכה ונעימה. "מעולה!" היא קראה. "בואו נלך להתאמן!" קרא טייסון. הוא תפס בדרקון ורץ החוצה עם מקס. "וואו, כמה מרץ." אמר קני. קאי נשכב על המיטה שלו ואני הבטתי בו. כבר הרבה זמן שאני והוא היינו מאוהבים, והוא חייך אלי כשראה אותי מסתכל. דפיקה נשמעה על דלת החדר והקפיצה את כולנו, קאי התיישב במהירות ומריה פתחה את הדלת. "שלום." אמר נער אחד, בערך בגילי. היה לו שיער חום-אדמוני, ז'קט כחול שעליו מצוירות להבות ומשקפת על מצחו. "אני רק בודק איזה עוד קבוצות הגיעו לכאן." הוא אמר. "אנחנו מכסחי הבייבליידס." אמרה מריה. "וואו! באמת? אלופי העולם?" שאל הילד. "דיוויס! דיוויס!" נשמע קול. הילד הסתובב לאחור ומאחוריו הופיעה ילדה גבוהה וסגולת שיער שחבשה קסדה והרכיבה משקפיים גדולות ועגולות. "מה קרה, יולי?" שאל הילד, ששמו כנראה היה דיוויס. "אנחנו צריכים להתאמן." אמרה הילדה ששמה יולי. "להתראות!" אמר לנו דיוויס והסתלק משם. "להתראות." אמרה יולי והלכה אחריו. מריה סגרה את הדלת והביטה בנו. "מוזרים." היא אמרה. "בהחלט!" הסכים קני. "לא יותר ממכם, זה בטוח." אמרה דיזי. "למה את תמיד יורדת עלינו? את בקבוצה שלנו!" אמר לה קני. "אה, נכון." אמרה דיזי. "בואו נלך לבריכה." אמרה מריה. "ממש אין לי כוח." אמר קני. מריה הביטה בי ובקאי. לי לא הייתה בעיה, אז הבטתי בקאי, בתווי פנים היפהפיות, בשיערו הקוצני והפרוע, בעיניו העמוקות והקרות. "קאי! ריי!" נשמע קולו של טייסון. הדלת נפתחה והוא התפרץ לחדר יחד עם מקס. "בואו! יש קרב!" אמר מקס. כולנו יצאנו איתם והלכנו אל אולם הכניסה, שם התנהל הקרב. בצד אחד של הזירה הגדולה עמדה יולי יחד עם ילד קטן וחום שיער ועוד ילד גבוה בעל שיער כחול. מולם, בצד השני של הזירה, עמדו דיוויס ועוד שני ילדים: נער בלונדיני ונערה חומת שיער. "שלוש!" קראו יולי ודיוויס. "שתיים!" קראו הילד הקטן והנער הבלונדיני. "אחת!" קראו הילד כחול השיער והנערה חומת השיער. "גלגל אותה!" צעקו השישה. הבייבליידים שלהם נורו על הזירה והחלו להתנגש אחד בשני, מעיפים ניצוצות חזקים בכל פגיעה.
אמנם של בייבלייד, אבל יש קשר לדיג'ימון. יש קצת שונן-איי (הן הדביקו אותי! לאאאאאאא!!!!) פרק 1: קבוצת הדיג'יגורלים הבטתי בבניין הגדול והלבן שהיה מולנו, הוא היה פשוט ענק. "זה המלון?" שאל טייסון. "כן." אמר מר דיקנסון בחיוך. טורניר חדש עמד להתחיל, ומר דיקנסון לקח אותנו למלון הזה כדי שנתאמן בו עד הטורניר. אמנם היינו אלופי העולם, אבל ממש לא התכוונו לזנוח את האימונים. "מי שמגיע אחרון ביצה רקובה!" קרא טייסון והתחיל לרוץ. מקס וקני מיהרו אחריו, אבל אני נשארתי מאחור עם קאי ועם חברת הצוות החדשה שלנו: מריה. "בואו." אמר קאי והתחיל ללכת. שלושתנו נכנסו אל האולם הגדול, וממש מולנו הייתה זירה זהובה ועמוקה שקוטרה היה יותר מעשרים מטרים! "וואו! איזו זירה!" אמרתי. קאי ניגש אל הקבלה. "מכסחי הבייבליידס." הוא אמר. האיש שישב שם אמר לו שהמפתח כבר נלקח על-ידי חברי הקבוצה האחרים. הוא אמר לו את מספר החדר ושלושתנו עלינו לשם. מריה פתחה את הדלת ואנחנו ראינו חדר גדול עם חמש מיטות זוגיות גדולות ונוחות. זו הייתה הקומה האחרונה, והיה ממנה נוף מעולה. "איפה אני אשן?" שאלה מריה. "הם סידרו לך חדר פרטי." אמר טייסון והצביע על דלת בקצה החדר. מריה פתחה אותה וגילתה חדר גדול, וגם בו הייתה מיטה זוגית רכה ונעימה. "מעולה!" היא קראה. "בואו נלך להתאמן!" קרא טייסון. הוא תפס בדרקון ורץ החוצה עם מקס. "וואו, כמה מרץ." אמר קני. קאי נשכב על המיטה שלו ואני הבטתי בו. כבר הרבה זמן שאני והוא היינו מאוהבים, והוא חייך אלי כשראה אותי מסתכל. דפיקה נשמעה על דלת החדר והקפיצה את כולנו, קאי התיישב במהירות ומריה פתחה את הדלת. "שלום." אמר נער אחד, בערך בגילי. היה לו שיער חום-אדמוני, ז'קט כחול שעליו מצוירות להבות ומשקפת על מצחו. "אני רק בודק איזה עוד קבוצות הגיעו לכאן." הוא אמר. "אנחנו מכסחי הבייבליידס." אמרה מריה. "וואו! באמת? אלופי העולם?" שאל הילד. "דיוויס! דיוויס!" נשמע קול. הילד הסתובב לאחור ומאחוריו הופיעה ילדה גבוהה וסגולת שיער שחבשה קסדה והרכיבה משקפיים גדולות ועגולות. "מה קרה, יולי?" שאל הילד, ששמו כנראה היה דיוויס. "אנחנו צריכים להתאמן." אמרה הילדה ששמה יולי. "להתראות!" אמר לנו דיוויס והסתלק משם. "להתראות." אמרה יולי והלכה אחריו. מריה סגרה את הדלת והביטה בנו. "מוזרים." היא אמרה. "בהחלט!" הסכים קני. "לא יותר ממכם, זה בטוח." אמרה דיזי. "למה את תמיד יורדת עלינו? את בקבוצה שלנו!" אמר לה קני. "אה, נכון." אמרה דיזי. "בואו נלך לבריכה." אמרה מריה. "ממש אין לי כוח." אמר קני. מריה הביטה בי ובקאי. לי לא הייתה בעיה, אז הבטתי בקאי, בתווי פנים היפהפיות, בשיערו הקוצני והפרוע, בעיניו העמוקות והקרות. "קאי! ריי!" נשמע קולו של טייסון. הדלת נפתחה והוא התפרץ לחדר יחד עם מקס. "בואו! יש קרב!" אמר מקס. כולנו יצאנו איתם והלכנו אל אולם הכניסה, שם התנהל הקרב. בצד אחד של הזירה הגדולה עמדה יולי יחד עם ילד קטן וחום שיער ועוד ילד גבוה בעל שיער כחול. מולם, בצד השני של הזירה, עמדו דיוויס ועוד שני ילדים: נער בלונדיני ונערה חומת שיער. "שלוש!" קראו יולי ודיוויס. "שתיים!" קראו הילד הקטן והנער הבלונדיני. "אחת!" קראו הילד כחול השיער והנערה חומת השיער. "גלגל אותה!" צעקו השישה. הבייבליידים שלהם נורו על הזירה והחלו להתנגש אחד בשני, מעיפים ניצוצות חזקים בכל פגיעה.