braxat2000
New member
התחדשות
האיכרים שמצאו אותו לא האמינו ששרד את הזמן ששרד. הם גילו אותו מוטל לצד דרך המלך שמובילה מדראג' מזרחה, גופו מרוסק מחבטות אלה, שהצלקות שלהן לעולם לא ייעלמו. עברו כבר יותר מעשרה חודשים, ודאריק נאבק לכל אורכם יחד עם הזר השתקן כדי לרפא אותו. עכשיו, הזר ישב על כסא אבן קטן במבנה הקטן שהפך בערב למקום המפגש של האיכרים העייפים. האויר החניק מריח חריף של ברוי, המשקה החריף והגס המזוקק מגבעולי ריזא, והזר הביט כהרגלו מרותק בלהבת הנר שמולו. רק כשדאריק התקרב הפנה הזר את מבטו והביט בדרואיד הזקן נע לעברו שעון על מקל העץ שלו. בלילה הקר, החום והמחנק שבחדר היטיבו עם הדרואיד הזקן והוא בירך את הזר כהרגלו לפני שהתיישב על מחצלת הקש שלרגליו. בערבים האחרונים חש דאריק שהזר מוטרד ממשהו, אבל כתמיד הוא נתן לו את הזמן לפנות אל הדרואיד ראשון. אני הולך בקרוב דאריק שמע את קולו השקט של הזר שהצליח להתגבר על צליל הקוביות וקולות הצחוק מחלקים אחרים בחדר. הדרואיד עמד להשיב, אולם הזר המשיך את דבריו. אני מודה לך ולכפר כולו על שהצלתם אותי. לא רבים היו עושים זאת ועל כך אני חב לכם חוב מיוחד. חוב, שמחר אשלם לראשונה וכך בכל שנה מעתה ועד מותי. בבוקר דאריק הזדקף בבהלה כאשר קולות צעקה וטפיפות רגליים תלשו אותו משנת מתים. ריח חריף של עשן הכה באפו, והוא מיצמץ בעיניים דומעות כאשר משך מעליו בחיפזון את מכנסי הבד האפורים וחולצת העור השחוקה. הוא עקב דרך ענן העשן השחור אחרי אחד הכפריים, והביט בזוועה בלהבות האדירות שטרפו את היבולים ללא רחמים. הוא ניסה לקרוא לכוחות האדמה כדי לעצור את ההרס הנורא, אולם הם לא נענו לו. מאוחר יותר, הם סיפרו לו שהזר הוא זה שהצית את האש. הוא פסע למרכז השדה והלהבות פרצו מהאדמה וכילו את רוב היבולים ואותו בתוכם. דאריק, שהגן על הכפר במשך שנים רבות יכול היה רק להכות באגרופו בתסכול את האדמה שבגדה בו ולא לעשות דבר. שבועות לאחר מכן, צמחים חדשים פרצו מתוך הקרקע החרוכה, היבול היה טוב כמו שלא היה מעולם. דאריק הבין לבסוף את מתנתו של הזר ומה היה. מאז, בכל שנה חיכו הכפריים לכהן האש שיפסע אל השדות ויבעיר אותם באש טהורה של התחדשות.
האיכרים שמצאו אותו לא האמינו ששרד את הזמן ששרד. הם גילו אותו מוטל לצד דרך המלך שמובילה מדראג' מזרחה, גופו מרוסק מחבטות אלה, שהצלקות שלהן לעולם לא ייעלמו. עברו כבר יותר מעשרה חודשים, ודאריק נאבק לכל אורכם יחד עם הזר השתקן כדי לרפא אותו. עכשיו, הזר ישב על כסא אבן קטן במבנה הקטן שהפך בערב למקום המפגש של האיכרים העייפים. האויר החניק מריח חריף של ברוי, המשקה החריף והגס המזוקק מגבעולי ריזא, והזר הביט כהרגלו מרותק בלהבת הנר שמולו. רק כשדאריק התקרב הפנה הזר את מבטו והביט בדרואיד הזקן נע לעברו שעון על מקל העץ שלו. בלילה הקר, החום והמחנק שבחדר היטיבו עם הדרואיד הזקן והוא בירך את הזר כהרגלו לפני שהתיישב על מחצלת הקש שלרגליו. בערבים האחרונים חש דאריק שהזר מוטרד ממשהו, אבל כתמיד הוא נתן לו את הזמן לפנות אל הדרואיד ראשון. אני הולך בקרוב דאריק שמע את קולו השקט של הזר שהצליח להתגבר על צליל הקוביות וקולות הצחוק מחלקים אחרים בחדר. הדרואיד עמד להשיב, אולם הזר המשיך את דבריו. אני מודה לך ולכפר כולו על שהצלתם אותי. לא רבים היו עושים זאת ועל כך אני חב לכם חוב מיוחד. חוב, שמחר אשלם לראשונה וכך בכל שנה מעתה ועד מותי. בבוקר דאריק הזדקף בבהלה כאשר קולות צעקה וטפיפות רגליים תלשו אותו משנת מתים. ריח חריף של עשן הכה באפו, והוא מיצמץ בעיניים דומעות כאשר משך מעליו בחיפזון את מכנסי הבד האפורים וחולצת העור השחוקה. הוא עקב דרך ענן העשן השחור אחרי אחד הכפריים, והביט בזוועה בלהבות האדירות שטרפו את היבולים ללא רחמים. הוא ניסה לקרוא לכוחות האדמה כדי לעצור את ההרס הנורא, אולם הם לא נענו לו. מאוחר יותר, הם סיפרו לו שהזר הוא זה שהצית את האש. הוא פסע למרכז השדה והלהבות פרצו מהאדמה וכילו את רוב היבולים ואותו בתוכם. דאריק, שהגן על הכפר במשך שנים רבות יכול היה רק להכות באגרופו בתסכול את האדמה שבגדה בו ולא לעשות דבר. שבועות לאחר מכן, צמחים חדשים פרצו מתוך הקרקע החרוכה, היבול היה טוב כמו שלא היה מעולם. דאריק הבין לבסוף את מתנתו של הזר ומה היה. מאז, בכל שנה חיכו הכפריים לכהן האש שיפסע אל השדות ויבעיר אותם באש טהורה של התחדשות.