התחבטות

[חיפוש עצמי]

עמית,

כן, הם יותר צעירים, אבל אנחנו בגיל שבו כבר אין כ"כ משמעות למס´ שנים למעלה או למטה. מקובל עלי לחלוטין, ביחוד היום, כאישה בוגרת, שיפגין רגש לילדיה של חברתו. אולם מדובר על מקרה קיצוני, שלילדיו הוא לא היה מקום בביתו. אני גם לא מדברת על "לקחת מאחד ולתת לשני", מכיוון שבהיותו "אב רק לילדיו", לא ידע לתת רגש. איך פתאום ידע? הרי לא מתקבל על הדעת שיעדיף ילדים אחרים על ילדיו. ובכל זאת, זה קרה, קורה ויקרה. אילו קרה פעם אחת, עם אישתו השניה, ניחא. אולם הוא "סדרתי". חוזר על כך שוב ושוב ושוב. ולסיכום, כן, אני אוהבת אותו, אני אוהבת אותו מאד, ולכן לא יכולה להבליג על הפגיעה, כשאני רואה את האפליה.

 

[ענת הגדולה]

אחותי האהובה והנבחרת !!!

אין לי מילים יפות גם לא תאוריות פילוסופיות. יודעת, מכירה מבפנים, על מה את מדברת כן, על הכאב הזה על הפצע המדמם אהבה של אבא - כמה זה משמעותי... לדעתי יש רק שתי אפשרויות לקבל אותו כמו שהוא - ולהיות איתו בקשר או לנתק... לא תשני אותו נשמה, ניסית כל כך הרבה שנים... זאת מלחמה אבודה, ללא סיכוי לנצח בה. את אישה כל כך חכמה,חושבת, בודקת, לא מוותרת לכי עם מה שמרגיש לך נכון, רק את יודעת מה הפתרון. רק תזכרי אחותי, נכון אומרים דם סמיך ממים אבל לפעמים במקום שאין משפחה - חברים טובים שווים כפליים. אוהבת אותך - אחותי שבחרתי לי .

 

[חיפוש עצמי]

אכן, אחותי האהובה ../images/Emo23.gif

אני מסוגלת, למרות הקושי, לנתק עימו כל מגע. לי, כרגע, זה מרגיש מאד נכון. הבעיה מסתבכת מעט, מכיוון שאחי אינו מבין. לא הייתי רוצה להפסיד גם את אחי, ולכן ההתחבטות. אוהבת, חיפושית

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif חיפוש עצמי,,,,,,

חיפוש עצמי,,,, הייתי רואה בכינוי שבחרת - חלק מפתרון הדילמה שלך. אביך, כמצטייר מדברייך, אדם חלש אופי, אדם שנתלה על עזרתך בשעת מצוקה. ברגע שתחפשי ותמצאי בעצמך את הכוח, עליו ניתלה אביך בעבר, אותו כוח שנתן לו את הכוח ללכת - תוכלי להתמודד עם הבעיה המציקה לך. במערכת היחסים הזו - את החזקה ! הוא החלש ! זיכרי ! קשה מאד לצפות מאנשים חלשים,,,, עליך להאמין בחוסנך הפנימי. קחי לרגע צעד אחד אחורה, והביטי על המצב מבחוץ. ברגע שתביני, ותחליטי שאת החזקה והוא החלש, תוכלי לעבור את המכשלה הזו ביתר קלות. חפשי אותו, את החוסן, בתוך עצמך. הוא נמצא שם ! וכאחות בוגרת, ולו למען אחייך, התעלי על עצמך לקראת החגים. תני להם את ההרגשה של "להיות ביחד". לפחות פעמיים בשנה. לפחות בחגים.

 

[חיפוש עצמי]

עיניים,

אין לי כמעט מה להוסיף. אני מסכימה עם מה שכתבת. עכשיו רק נותר לחפש את הכח הפנימי שאת מדברת עליו. תודה, חיפושית

 

[גלית יחידה]

אנסה

אפתח בשאלה במשך השבועות האחרונים שאת לא בקשר איתו האם מאד קשה לך? האחים שלך לא מבינים אותך משום שהם לא לקחו צד במריבות בזמן הגירושין , את זו שהחלטת שאביך צודק את נלחמת את מלחמתו ולכן כגודל ההקרבה שלך כך גודל הציפייה שלך להיות האחת והיחידה. אביך היה אדם חלש לדעתך, נתן לך להלחם את המלחמות שלו האם את חושבת שהוא הבין שאת נלחמת את המלחמה שלו כנראה שהוא לא. אני מבקשת סליחה מראש על המשפטים הבאים אביך אדם אנוכי שחושב רק על עצמו ואת זאת את צריכה להפנים , הוא כנראה מנצל את אהבתך אליו עד היום, הצעתי היא להמשיך להתרחק אולם לא לנתק קשר, ונכון שמתקרבים עכשיו החגים והם חגים משפחתיים אולם כמו שכתבה ענת לפעמים חברים טובים ממשפחה. מקווה שלא פגעתי בך ואם כן אבקש סליחה גלית

 

[חיפוש עצמי]

יחידה שכמוך,

קלעת עד מאד למה שעובר עלי. ולא, יקירתי, ממש לא פגעת בי. אלה דברים שלעסתי במחשבתי לא אחת. הפנמתי, אני חושבת ומקווה, שהוא אנוכי, האם אני מקבלת זאת, במידה שתאפשר קשר ישיר עימו? בנתיים לא! אני יודעת כל מה שקורה איתו, דרך כל מיני "צדדים שלישיים" למיניהם, אבל בשלב זה לא יכולה לראותו או אף לדבר איתו. דבר נוסף, כתבת ""הוא כנראה מנצל את אהבתך אליו עד היום", וגם כאן כל כך צדקת, זה דבר שעליו אני כ"כ כועסת על עצמי, מכיוון שאני יודעת בוודאות, וכולם במשפחתי, כולל הוא עצמו, יודעים זאת, שכאשר, יום אחד, רחוק או קרוב ככל שיהיה, האיש הזה יזדקק לעזרה, היחידה, אבל היחידה, מבין ילדיו שתעזור לו, תהיה אני.

 

[מ ת ל ב ט ת]

וידוי אישי

לפני ארבע שנים נפטר אבי לאחר מחלה במהלך כל התקופה, הייתי אני זו שטיפלה בו ובכל צרכיו (בת יחידה לו) לפעמים אפילו תוך הזנחה של ביתי וילדיי, והכל, למען רווחתו אפילו הדחקתי את שנות הילדות בהן היה לי אב רק באופן המילולי של המילה תמיד, אבל תמיד, הייתי פחות טובה מאחרים תמיד, הושוויתי לילדיו של אחיו, המוצלחים, המוכשרים ואפילו לילדי שכנים וחברים, תוך הדגשה כמה אני לא ובכל זאת, במחלתו, "שכחתי" זאת גם "שכחתי" איך בתקופה הקשה בחיי (גירושיי) לא היה שם בשבילי גם אז ... תמיד ידע להטיח בי את חוסר כשרוני ועוד חוסרים כאלו ואחרים וכשהחמירה מחלתו, כשנאלצתי להעבירו לבי"ח, הקללות שספגתי ממנו, ההשפלה הנוראית ... והדמעות והכאב, שאז כעכשיו, הציפו אותי .... "שכחתי" ועדיין נותרתי הבת והוא האב ... והימים הנוראים במהלך אישפוזו ... ואני "שוכחת" הכל אני שם בשבילו ולפני ארבע שנים הוא נפטר והיתה הלוויה ולא ישבתי שבעה נתתי לכל הכעס הגדול שלי לצאת אומרים "אין מדברים סרה במת" ואני כן דיברתי התחלתי לזכור היום, אחרי מותו, הסליחה שלי היא בהפסקת ההדחקה של כל מה ש"שכחתי" כועסת עליו כואבת שלא היה לי אבא כמו שאר האבות ... (מתנצלת ש"ניצלתי" את השרשור הזה לוידוי שלי ... )

 

[ענת הגדולה]

אין לך מושג - מתלבטת

כמה התרגשתי לקרוא את הוידוי שלך. בכוח, עוצרת את האצבעות שעל המקלדת... מנסה לנסח, את התחושות שגרם לי הוידוי המרגש, מעריצה את ה"שיכחה" שלך.... את היכולת לשים את כל הכאב ההשפלה והזכרונות הנוראים בצד ולטפל במסירות כזאת באיש שגרם לך את כל הסבל הזה. כואבת איתך על מותו. ותרשי לי לאמר, היכולת שלך להפסיק להדחיק, לכעוס ,לכאוב ולהוציא את כל הזבל החוצה...יש לך במה להתגאות גבירתי !!!

 

[האלי]

נהייה מגונה פה פשוט לשלוח חיבוק

אבל לי לא איכפת, ממילא תמיד הייתי אאוטסיידר. שולח לך חיבוק גדול וחם ואמפטיה. על כל הכאב הזה שבך מתלבטת. שלך, האלי.

 

[מביטה בצד]

../images/Emo15.gif שכמוך....

מודה ומתוודה, זאת אחת ההודעות הבודדות בהן שוקלת טוב טוב כל מילה לפני שהיא נכתבת. כדי שלא יהיו אי הבנות, בשבילי הנושא הזה, הוא אחד הרגישים והבעיתיים יותר שקיימים בחיי. מכוון שכך, אומרת לך מראש שיש דברים מסויימים, שלא אוכל להסביר, לענות עליהם, או לפרט מדוע ולמה. מה שכן אומר לך, זה שגם אני ניתקתי קשר עם אבא שלי. לי זה קרה לפני מספר מועט של שנים. לאורך שנים רבות, ניסיתי לשמור על קשר כזה או אחר איתו. הסיפור שלי שונה משלך, בתור ילדה קטנה, הערצתי את האדמה שעליה הוא דרך. לאט לאט התחלתי לראות, דברים נוספים שעליהם הוא דרך. ככל שהדברים האלה הצטברו, כך התמוססה אותה הערצה והתחלפה בטינה, בכעס, בתיסכול. לא אפרוט לפרוטות, את המעשים שנעשו על ידו לאורך השנים, לא אפרוט לפרוטות את ה"מגבלות" שגרמו לו להתנהג כפי שהתנהג. מה שכן אגיד לך חיפושית יקרה, זה שני דברים. הדבר הראשון הוא, שביום שניתקתי את הקשר איתו, לא השתחררתי באמת ממנו. לקח לי המון זמן, עד שהצלחתי לחיות בשלום עם המעשה הזה. הלוא אבא הוא אבא, הוא אמור להיות אחד המקומות הראשונים שבו אנו נמצא את מבטחנו ובטחוננו. להשלים עם זה שלא רק שלא היה שם אף פעם כמו שרציתי אותו, אלא גם לא יהיה, זה אחד הדברים הקשים ביותר שהייתי צריכה לעבור. את הצלקות והמשקעים, מכל מעשה כזה לאורך השנים שגרם לי להבין , שאבא הוא בשבילי רק שם בתעודת הזהות שלי, לא בטוחה שאי פעם אפשר יהיה לרפא לחלוטין. הבחירה שלי לנטוש כל מערכת יחסים איתו, באה בעקבות סיטואציה מאוד מוגדרת שבה היתה לו הזדמנות חד פעמית, ידועה מראש, להראות לי, שדעתי ורצוני, חשובים לא פחות משלו. הוא בחר לא להתייחס לדעתי או לבקשתי. אני בחרתי, בפעם הראשונה בחיי, לא לתת לו להמשיך להסב לי נזק. אז הלכתי. זה לא אומר, שהכאב על זה שאבא שלי, לא היה שם אף פעם אבא נעלם. זה לא אומר, שגם היום ברגעים כאלה ואחרים, אני לא מייחלת לאבא בתוך החיים שלי. זה רק אומר שיודעת, שהוא , האיש הזה, לא יהיה אבא אף פעם, מתוך המגבלות והמוגבלויות שלו עצמו.

 

[חיפוש עצמי]

מביטה יקרה,

כמעט כל מה שכתבת, למרות שכנראה בגלל נסיבות אחרות, תואם את מה שעבר ועובר עלי. רק אבקש הבהרה, אם אפשר, איך מפנימים שהוא לא יהיה אבא, ויכולים עדיין להיות בקשר איתו? איך מפסיקים לצפות למה שהוא לא יכול לתת?

 

[מביטה בצד]

../images/Emo15.gif

לא יכולה להגיד לך איך מפנימים. לצערי גם לא יכולה להגיד לך, איך למצוא את האיזון הדק בין להפנים לבין להמשיך להיות איתו בקשר. לא בגלל הצנזורה האישית שלי, אלא בגלל, שכל אחד עובר את התהליכים שלו בדרך שלו. מה שכן יכולה להגיד לך, זה איך זה קרה אצלי.(במגבלות הצנזורה

). לאורך שנים, צעקתי גם בתוך נשמתי וגם מול כל העולם כולו, צעקה אחת. למה, האיש הזה שקורא לעצמו אבא שלי, לא עוצר לרגע לחשוב, על מה משמעות המעשים שלו, לנשמתי שלי. לפני מספר שנים, נקלענו אני והוא לסיטואציה, בה אמרתי במילים מפורשות, שהפעם, רק הפעם, מזהירה מראש, שאם לא יחשוב עלי לפני שהוא חושב על עצמו, אז אין לו בת יותר. כמובן שההמשך ברור. הדרך מאז לא היתה פשוטה, עברתי בה המון תהליכים כאלה ואחרים. אבל, אחרי זמן מסויים, הבנתי שהאיש פשוט "מוגבל" רגשית. הבנתי שאף פעם הוא לא יהיה אבא שלי. במקביל גם הבנתי, נכון זה לקח לי לא מעט זמן, שאם יש לי סבלנות וגם סימפטיה ל- ותסלחי לי על הבוטות, לכל חתול טועה ברחוב,אין שום סיבה שאני לא אתייחס עליו בדיוק באותה דרך. אז הוא לא אבא שלי. בחיים לא יהיה. מבחירה החלטתי לקבל אותו כמו שהוא, בדיוק כמו שאני מקבלת אנשים אחרים. בלי לצפות ממנו לכלום, בלי לתת לעצמי להתאכזב ממנו שוב, בלי לכעוס, בלי להחרים לחלוטין, פשוט להסתכל למציאות בעיניים. להבין מה מציאותי בסיפור שלי איתו ומה תמיד ישאר רק פנטזיה רחוקה.

 

[חיפוש עצמי]

מביטה,

ניסיתי כבר כל כך הרבה דרכים (שנכשלו), אנסה גם את הדרך הזאת. תודה, חיפושית

 

[מייקי69]

מה הקטע הזה בכלל?

למה אנחנו חייבים להתחרות על אהבתם? למה אנחנו מוכנים לשלם כל מחיר, כדי שיהיו שם עבורנו? למה אנחנו בוחנים את מי שאנחנו בעולם, על פי הפראמטרים של העיניים שלהם? כמה מורכב עולמו הרגשי של ילד מול הוריו. ואת - היית רק ילדה. רק ילדונת, חיפושית, וכבר בחרת צד (את לא מאמינה איזה תשלום אדיר זה לילד - לבחור צד!!!), וכבר ראית בעיני רוחך - איך אבא שלך "בוגד" בך עם ילדיה של אחרת. רשמי בגידה. זרקתי את אמא, ויתרתי על אמא, עכשיו אני שלך - ואתה... איננו לי. כמעט סיפור אהבה-בגידה. תגידי.... לא הגיע הזמן להתבגר? לא, אני לא מקניטה. אני פוקחת עיניים. חליק, יקירתי. את לא תלכי לאיבוד בהמון בלעדיו. את לא צריכה את היד שלו, הפיזית והנפשית, כדי לדעת שאת באמת שווה. זאת רק הילדה בתוכך, שלא נתנו לה לגדול בשקט, ולכן היא נתקעה שם, ושמה עצמה במרכז חייך, צורחת את החסך. יאללה, מתוקה, בואי ותביטי בחיפושית הבוגרת. זאת שיכולה להתרומם, לנתב, לחיות, לכבוש, לאהוב, להרגיע... זאת שלא צריכה שיחזיקו לה ביד, ויוכיחו לה שהיא הכי שווה. זאת שיש לה מהות, מחוץ למערכת היחסים עם האבא. בתוך תגובותייך ותשובותייך פה - עולה אותה בוגרת. והיא יודעת. בטח שהיא יודעת. את צריכה לומר לעצמך כל יום - שלא תמותי בלעדיו. לא מתת עד עכשיו, לא תמותי גם הלאה. ומתוך הבטחון הזה, לחייך אל הילדה הצועקת. להגיד לה שהיא הכי אהובה. שאת הכי אוהבת אותה. ושאת אחראית עליה. ושאת תדאגי לה. והוא? הוא אדם, חיפושית. אדם עם מוגבלות נפשית. נודד ונודד... ורק לך נראה שהוא יותר אוהב ילדים של אחרות. כי איפה שאין - אז אין. גם ולמרות ועל אף ה"פאסדה". לא היה לך ולאחייך - לא היה גם לכללל האחרים. לא באמת לא היה ! אז מה היה לנו? אדם. אולי אפילו כמוני. מי יודע? עם רצון אולי להיות ילד מחובק ונאהב. יאללה, תראי לו. הוא לא מפלצת שאחראית על כל הפחדים. להיפך... הוא קטן כזה. קטנטנן מצומק ומקומט. ואת... את בשיאך. את עוד תכבשי אהבות, ותזללי חיים, ותעשי המון טוב. כבר את עושה. אז למה לקשור כזאת גדולה, לכזה קטן? איך אפשר? לכי תפגשי איתו, בכייף. תשבי בחג ליד השולחן, תשתי המון יין, תחייכי, ובלי שאף אחד ירגיש, תסתכלי עליו. תסתכלי באמת. ילד מחפש אהבה. זה מה שהוא. קטנטן, תזכרי. פיצק´לה. הוא לא יכול היה לתת לך את מה שאת צריכה וזכאית לקבל מן העולם? קחי מאחרים! יש פה כבר המון שמתנדבים. גם אני מתנדבת. אוף... כמה אני כותבת. כמה זה ארוך. והכי חשוב לא אמרתי.. שאני שמחה נורא, שלא פשוט העתקת לכאן עוד שיר - אלא סיפרת לנו. ממש סיפרת. והיכולת לכתוב ולשים על הדף - לדעתי, היא צעד ענק בדרך הזאת לשקט. כבר אמרתי שאני מוכנה לבוא איתך? אוהבת דרכים אני. במיוחד כאלה שהולכים בן עם אדם שווה!

 

[חיפוש עצמי]

מייקי יקרה,

התלבטתי הרבה לפני שפניתי להשיב לך. קלעת בכל כך הרבה נקודות נכונות וכואבות. כשקראתי את תגובתך, עברתי מדמעות לצחוק לרחמים (עליו) לצחוק (שוב) להקלה אדירה, ולבסוף, לשמחה על הליווי שלך. תלי תלים של תודות, מייקי, חיפושית

 

[איש המערות]

חיפוש עצמי - ניק תורשתי

אני חושב שאם אבא שלך היה כאן, הוא היה בוחר לעצמו את הניק שלך - חיפוש עצמי. איש עם חולשות, חוסר ביטחון עצמי, מחפש אהבה ומוכן לשלם עבורה ביקר לו מכל - בזהותו העצמית, בילדיו. והאיש הזה הוליד ילדים, ועבור הילדים הוא אבא - אלוהים חי ונושם עלי אדמות. ובעצם, כמו הקוסם מארץ עוץ, הוא רק איש קטן ומפוחד שהתפקיד גדול עליו. איש שברגע האמת הפך את הכסא ובעט - גם בילדים שלו. ומהכעס על עצמו, על כך שהתרפס בפני האשה האחרת, התגרש ממנה וחיפש אהבה מאשה אחרת וחוזר חלילה. איש אומלל, שאימלל גם אותך. אבל את היום לא הילדה הקטנה של אז. לך יש ילדים ועבורם את אלוהים חי ונושם ואת בעצמך יודעת כמה את לא אלוהים - רק אשה קטנה שמחפשת את עצמה, מחפשת אהבה. ובעצם - את לא כל כך קטנה, אלא גדולה, כי את מחפשת ומשתפרת כל הזמן - איכפת לך! ואני חושב שאם תראי כך את הדברים, תוכלי לקבל את אביך על חולשותיו. הוא פשוט לא ידע איך לעשות אחרת.

 

[חיפוש עצמי]

איש,

אני יכולה לקבל את מה שאתה אומר, בהסתייגות אחת: איך שוברים את המעגל ועוזרים לו להבין את הנזק שהוא גורם (כיום) ליחסים בינינו?

 

[איש המערות]

אם את מסוגלת לקבל אותו

על שגיאותיו ויודעת שהיום החיים שלך הם בשליטה מוחלטת שלך, מה אכפת לך איך הוא מתנהג היום? את לא יכולה להכריח אותו להתנהג אחרת - רק תחריפי את המתח ואת הריחוק. דוקא בהפוך על הפוך - קבלי אותו כפי שהוא בלי ליצור מתח מכך ועם הזמן יש סיכוי שתתחילו לדבר אחרת ופתאום ירצה להיות סבא גם לנכדיו - לא רק לנכדיה. נשמע קצת ישו כזה, עם הלחי השניה, אבל מהי האלטרנטיבה, חוץ מזו שאת נמצאת בה היום?

 

[ליידילי]

כמה המון

כמה המון דברים תחושות מחשבות ורגשות עוררת בי במה שכתבת. כמה המון דברים עוררת שרוצה לומר לך. אך חייבת לעשות סדר בדברים... ו...זה יהיה חייב לחכות. (לא יכולה להרשות לעצמי להתרווח כאן בשבת בבוקר). אז עד ש... לומר לך שעוררת גלגלים במחשבתי ובלבי.