התחבטות

[חיפוש עצמי]

ליידי לילי,

מחכה שתעבור שבת בבוקר...

 

[אוהב לאהוב בצאט]

אמרו כמעט הכל

ולי אין הרבה להוסיף, בכל זאת אנסה לחדד כמה דברים. אולי האיש אשר במקרה הוא גם אביך לא יודע לאהוב באמת.. אולי האהבה שהוא מפגין כלפי אותם ילדים (של החברות) היא אהבה כלפי חוץ ולו רק כדי למצוא חן בעיני אותה אמא לאותם ילדים. במקביל אולי הוא כל כך פגוע מאימך עד כי בחר בדרך של אפאטיות ולכן קרה וגם אתם נפגעתם ? למרות שהוא מודע לכאב שבך הוא לא עושה דבר לתקן (ואני לא מאמין כי אינו רוצה לתקן) מה שמעיד על כך שהאיש אינו ילד שאפשר עדיין לעצב את אישיותו, היום הוא כבר מעוצב באופיו שלו ולא ניתן לתיקון. הברירה אם לקבל אותו כמו שהוא או להתנתק לגמרי היא ביידיך. רק את מכירה את כל פרטי המקרה ורק את יכולה לעשות את החשבון העצמי, האם אני מוכנה לקבל אותו וגם ממנו ועם זאת להתעלם מהתחושות שפוגעות בי תוך כדי קבלה מלאה של האיש... כאן תוכלי עדיין להנות ממה שכן יכול האיש לתת לך... או אולי לא יכולה לעמוד בפחות ממאה אחוז ומעדיפה להתנתק. בכל אחת מהדרכים אמצי אל ליבך את מה שכתבה לך ענתי. ושיהיה בהצלחה

 

[חיפוש עצמי]

הביק,

א. תמיד היה מסוייג בהפגנת רגשות, גם כשהמצב בבית היה תקין. לכן הפליאה איך השתנה כשהפך "להורה" לילדיה של אישתו השניה, ובהמשך, לילדים ולנכדים של חברותיו. ב. זה לא ממש עניין של מוכנות, אלא יותר של יכולת. בכל אופן, תודה, הביק, חיפושית

 

[כמו פרח בר]

טעות לעולם חוזרת..........כמעט....

מאחר ולאחר 20 שנה, הצלחת לראות את אביך ואת יחסו האמיתי אלייך, באור אמיתי, ולא בעיני "בת טיפש עשרה" , כפי שהיית...... אולי תנסי לראות בעיניים בוגרות יותר, גם את אמך, ואת הסבל שבוודאי חוותה, כשבתה הבכורה פנתה לה עורף , והעדיפה על פניה את אשליית "האב האוהב" ....... נסי לאחות את הנתק שנגרם, ושתיכן תרוויחו מכך......! בהצלחה !

 

[מייקי69]

למה?????????

איך יש דברים שמוציאים אותי מדעתי !!!! והנה אני הולכת לצעוק שוב. תגידי, את חושבת שתפקידו של ילד לרצות את הוריו? ילדים תמיד "חייבים" להוריהם? כן, חייבים, לפי עשרת הדברות. לפי אמות המידה הארכאיות - חייבים. שישרפו, שיקרעו - אבל חייבים לאהוב את הוריהם. נו, באמת! ילדים לא חייבים כלום! לא ברמה הרגשית. כלום. הורים חייבים! האם הורים מבצעים את החובות שלהם? לא תמיד ! ורק שתדעי לך, ככה, בלי להכנס עמוק לזה, ילד ש"מוותר" על אחד מהוריו, או על שניהם - הוא ילד קרוע! ולא בגלל שהחברה אומרת: "נו נו נו, ילד רע. נטשת את אמא! לא יפה!" אלא בגלל מה שהוא אומר לעצמו בפנים. אלא בגלל שהוא ויתר על 50% מהכוח המגן עליו ועוטף אותו. ועוד המון "אלאים" כאלה. בין אם חיפושית יודעת, ובין אם לא - היא שילמה, ויתכן ועדיין משלמת, מחיר יקר עבור הבחירה שלה. ואת זה אני אומרת בלי להכיר אותה בכלל (אלא ממה שכתבה פה). אז אל תכניסי לא בה ולא באף ילד בעולם, רגשות אשם על זה ש"נטש". לפעמים הבחירה בנטישה, נעשית מתוך אינסטינקט של להיות או לחדול! ותחשבי על זה!

 

[חיפוש עצמי]

../images/Emo12.gif

הדברים מורכבים הרבה יותר...

 

[חברת מועדון היחידה]

חיפושית יקרה, הסיפור שלך מאוד

נגע ללבי... וממה שאני יכולה, מהמקום שלי, לומר לך הוא - לעבוד על עצמך... כדי להבין שההורים שלנו הם בפירוש לא מושאי הערצה , עם כל הכאב להודות בכך. ודאי שהיינו רוצים שיהיו עבורנו סמל ודוגמא ומופת לאהבה, להצלחה, לתקשורת, להבנה, לחברות.... אבל לצערנו, הרבה מדי פעמים אנו נוכחים לדעת כי הם לא כאלה... וזה כואב, אוי כמה שזה כואב. קחי לעצמך את הזמן - ואל תמדדי אותו בשנים - כדי ללמוד להנמיך את ציפיותייך מדמויות ההורים שלך, ולצורך העניין זה ממש לא משנה מי הם, מה עשו או לא עשו לך, איך התייחסו וכו´. לעולם הורים עושים טעויות עם ילדיהם, וברור שלא בכוונה. אנחנו כולנו בסך הכל בני אדם, בשר ודם, תוצרים של... ונתונים ללחצים ורגשות של... - השלימי את החסר... מה שאני מנסה לומר הוא שלמרות כל הכאב, והרגשת הלא-פייריות, אלה הן עובדות החיים. אי אפשר לשנות בני אדם, ודאי לא הורים. אבל לך נתונה היכולת להחליט באילו רגשות את "משתמשת" מאמתחתך כדי להתמודד עם ההתנהגות שאת נתקלת מצדם. את יכולה להחליט להיפגע, את יכולה להיעלב, את יכולה להתרגז, לזעום, להדחיק, או - וזו אני חושבת האפשרות הטובה ביותר - את יכולה להחליט שזה מזיז לך רק עד גבול מסוים. מאותו גבול את לא נותנת להם כרטיס כניסה למעמקי נפשך, לא נותנת לדמות של איש מהם את הזכות לפגוע בך. ואיך תוכלי לעשות זאת, את שואלת? ע"י עבודה עצמית, ע"י כך שתקחי עצמך הצידה ותביטי על אביך ואח"כ גם על אמך ו-עכשיו אני הולכת להגיד משהו מזעזע למדי...: תסתכלי עליהם כעל 2 אנשים זרים! שיש להם תכונות כאלה ואחרות, והלוא מזרים אנחנו לא מתרגשים מי יודע מה. אני כן מאמינה שצריך לנתק את חבל הטבור מבית ההורים באופן יזום. לא לצפות לגאולה מתמדת, לא לצפות למקום ראשון בטבלת העדיפויות שלהם - כי פשוט הדברים הללו לא תמיד מתממשים, למרבה הצער. וככל שנקדים ונאלף את עצמנו לקחת את ההורים שלנו בערבון מוגבל - ניטיב עם עצמנו. אנחנו צריכים להיות ההורים של עצמנו - ויפות עשר שנים קודם!!!

 

[חיפוש עצמי]

חברה,

בקצרה, מנסה ליישם. תודה, חיפושית

 

[פרח גן עדן]

ככה זה כשמגיעים מאוחר....

כל מה שרוצים לאמור-נאמר! מה עוד נותר לי? אני חושבת/יודעת שאת אישה מאוד נבונה, וצמחת להיות אדם רגיש ונפלא-עם אבא תומך/בלי אבא תומך-ההפסד שלו!

 

[מאמי האחד]

לנתק או לשמר, מלחמת האהבה.

חיפושית. קראתי את חיבוטי הנפש, קראתי גם את התגובות - עיצות. ולי שאלה קטנה, לו אביך היה נכה - קטוע יד או רגל, הייתה לך טענה? לו אביך היה נולד - מוגבל בשכלו, הייתה לך טענה? ולו אביך היה נשאר "בטוב ובנעימים" עם אימך, הייתה לך טענה? אביך נכה!! נכה ריגשית, רפה שכל!!!! ותסלחי לי שאני מדבר לא יפה על אדם שאת אוהבת. אביך - כל ימיו, בחר בך כ-שעיר לכפרה שלו, את נלחמת את מלחמתו כנגד אימך, ואת הכפרה ביחסיו עם חברותיו. אביך זקוק לסיפוקים מידיים. ואת לא יכולה לתת לו אותם. את נשואה, גרה בעיר מרוחקת, והיא פה לידו, ממנה הוא "יקבל" הלילה, ולכן ביתה חשובה יותר. ואת = הרי תמיד תהיי למענו, כשיזקין, שכיתש כוחו. אז אם את מוכנה לקבל אותו כחולה - כמוגבל נפשית, לכי לאחיך בחג, לפחות אותו לא תפסידי. ובחסות היין או הוודקא, אחלי לאביך את כל הטוב שבעולם, כאדם זר, שרק תרם את "חלקו" ביצירה היפה הזו - את!. תודי לו על שהיה ברגע הנכון, ומעבר לכך, עשי ככוחותייך, ולא מעבר לכך.

 

[איש המערות]

אתה באמת נחמד מאד

בלי לגמגם