ילדה של השמיים
New member
התוודות
נכנסתי לים, אימא. למרות שהבטחתי שאני לא אכנס. אני מחזיקה את הגלשן מאחורה, נותנת לה לנווט אותנו בין הגלים- יודעת שזאת טעות. היא מתעקשת. אני מוותרת לה. גל אחד, גל שני, בשלישי איבדתי את האחיזה בגלשן, התערבלתי במים, נגמר האוויר, כשהרמתי את הראש הגלשן חבט בי. גם היא איבדה שליטה. התעצבנתי. הלחץ מתחיל להשפיע. הגלים הולכים ומשתגעים, הר של מים עולה מולנו. אני צועקת עליה שתעבור להחזיק את הגלשן מאחורה ואני אנווט. הפעם היא לא מתווכחת. עוברות גל ענק, הפחד עצום אבל תחושת גאווה מתחילה להתפשט בפנים- אני העברתי אותנו את הגל הזה... מגיע הגל השני, כעונש ליהירות שלי, הוא ענקי, הרעש מפחיד, הגאווה מתחלפת בתחושת ידיעה מוקדמת שאנחנו אבודות. אימא, פחדתי כל כך. הגלשן כבר לא בידים שלי- בין גל לגל אני רואה אותה נאבקת להחזיק את הראש מעל המים ולהחזיק בגלשן בכיוון היציאה. כל אחת לעצמה עכשיו. הגל הבא כמעט מתנפץ לי על הראש, אני מצליחה לצלול בשנייה האחרונה. מגיע רצף של גלים ענקים במרווח זמן קצר כל כך- אין לי מספיק אוויר... חייבת להתעשת, חייבת להתעשת עכשיו!! מרימה את הראש, הנה בא עוד גל. צוללת. מרגישה את הריאות מתחילות להתפקע, פתאום זרם תחתי חזק חובט בי מצד ימין, מתערבלת במים, מוציאה את הראש, לוקחת מעט אוויר וצוללת שוב. לא יודעת לאן לברוח. ואיך? מתחילה לשחות לחוף באפיסת כוחות. לא מתקדמת. הגלים באים, גבוהים וחזקים, נבלעת בתוכם. הגוף כמעט שמוותר. המחשבה שקטה כמו שלא הייתה בחיים.. פתאום מרגישה שאני יכולה לעמוד. מתחילה ללכת נגד הסחף, נופלת, קמה, גוררת את עצמי מחוץ למים. היא יושבת על קו המים, לידה הגלשן והמשוט. מסתכלת עלי, מתחילה לבכות. אני מתיישבת לידה. יבשה. אוויר. אני חיה.
נכנסתי לים, אימא. למרות שהבטחתי שאני לא אכנס. אני מחזיקה את הגלשן מאחורה, נותנת לה לנווט אותנו בין הגלים- יודעת שזאת טעות. היא מתעקשת. אני מוותרת לה. גל אחד, גל שני, בשלישי איבדתי את האחיזה בגלשן, התערבלתי במים, נגמר האוויר, כשהרמתי את הראש הגלשן חבט בי. גם היא איבדה שליטה. התעצבנתי. הלחץ מתחיל להשפיע. הגלים הולכים ומשתגעים, הר של מים עולה מולנו. אני צועקת עליה שתעבור להחזיק את הגלשן מאחורה ואני אנווט. הפעם היא לא מתווכחת. עוברות גל ענק, הפחד עצום אבל תחושת גאווה מתחילה להתפשט בפנים- אני העברתי אותנו את הגל הזה... מגיע הגל השני, כעונש ליהירות שלי, הוא ענקי, הרעש מפחיד, הגאווה מתחלפת בתחושת ידיעה מוקדמת שאנחנו אבודות. אימא, פחדתי כל כך. הגלשן כבר לא בידים שלי- בין גל לגל אני רואה אותה נאבקת להחזיק את הראש מעל המים ולהחזיק בגלשן בכיוון היציאה. כל אחת לעצמה עכשיו. הגל הבא כמעט מתנפץ לי על הראש, אני מצליחה לצלול בשנייה האחרונה. מגיע רצף של גלים ענקים במרווח זמן קצר כל כך- אין לי מספיק אוויר... חייבת להתעשת, חייבת להתעשת עכשיו!! מרימה את הראש, הנה בא עוד גל. צוללת. מרגישה את הריאות מתחילות להתפקע, פתאום זרם תחתי חזק חובט בי מצד ימין, מתערבלת במים, מוציאה את הראש, לוקחת מעט אוויר וצוללת שוב. לא יודעת לאן לברוח. ואיך? מתחילה לשחות לחוף באפיסת כוחות. לא מתקדמת. הגלים באים, גבוהים וחזקים, נבלעת בתוכם. הגוף כמעט שמוותר. המחשבה שקטה כמו שלא הייתה בחיים.. פתאום מרגישה שאני יכולה לעמוד. מתחילה ללכת נגד הסחף, נופלת, קמה, גוררת את עצמי מחוץ למים. היא יושבת על קו המים, לידה הגלשן והמשוט. מסתכלת עלי, מתחילה לבכות. אני מתיישבת לידה. יבשה. אוויר. אני חיה.
